ידי-גוב-2-צילום-מרגלית-חרסונסקי

גידי גוב – שלל שרב

גידי גוב

מילים: מאיר אריאל לחן: יהודה פוליקר
5/5

האם גידי גוב ירד לעומקן של המילים? האם מאיר אריאל הבהיר-פרשן לו את שירו בטרם ביצוע? קראתי פעמיים ושלוש. לא פשוט. מעניין מה מבינים מי ששרים את השיר בהופעות.
בהופעתו האחרונה במועדון הבארבי (שנת 1999), שר מאיר אריאל את השיר בליווי צלילים יווניים קופצניים ומשמחים, להבדיל מהביצוע המלנכולי של גוב ללחנו של יהודה פוליקר. על השיר הסתפק במשפט: "זה שיר על תשוקת הסוף. אהבת הסוף". העדיף להשאיר בעירפול מאשר להתייחס ל"השיר מדבר על".
השיר הוא מעין ציור: הדובר-מתבונן-מספר-כל-יודע מתאר את מה שהוא רואה בסיומו של השרב הגדול בעת שקיעה. ההתבוננות אינה לינארית, היא נעשית בקווים מקבילים, ממש כפי שמתבוננים בציור – הקונקרטי והתחושתי-תודעתי פועלים במקביל.
מה רואים? האשה אינה ממשית בתוך התמונה (יתכן והיא חלק מתודעת המתאר) "לא יודעת כמה תוכל למשוך"… ו"כבר חשבה לברוח מכאן … לא נלחמת לעצור… לא אכפת לה לגמור"
העיר – המתוארת בבית לפני האחרון – "נפתחת לפניו עם הגב לים עם הראש לשם" – אובייקט לציור ("יאהבוה ציירים, יציירוה שיכורים"), שני הציירים – סוג אחר של מתבוננים בנוף השקיעה ומנסים להתייחס בתפיסה שלהם ל"סוף השרב הגדול". הם מופיעים פעמיים, בתיאור השקיעה ובערב על הבר. שביס השקיעה שעל הים (השביס המטפורי) הופך בהמשך לשביסה של הרקדנית (שביס קונקרטי).
בסיטואציה שמאיר אריאל מצייר – אנשים מחפשים ריגושים בחיים ("ואנשים יוצאים לחפש מקרה שיקרה אם אפשר במקרה") החשכה מביאה עמה סוג של מתח אלים ("ובשדרות הרעד עובר גובר"/ בחצרות הפחד נובר צובר") לעומת הנוף הרגוע בפתיחתו  של השיר ("ורוח חרישית מרגיעה")
גידי גוב מצליח בבריטון החם שלו לגעת באווירה דרמטית, שיש בה  מסתורין וגעגועים גם יחד. הלחן והעיבוד מעניקים לסיפור את תחושת הסודיות והמתח שאופפת את השיר.

איך שיר נולד? כשגידי גוב ביקש לשנות מעט כיוון מוזיקלי, מצא עבורו יהודה עדר מנגינה שהלחין יהודה פוליקר. המנגינה הועברה למאיר אריאל שחיבר מילים וקרא לשיר "שלל שרב". המילה "שלל" אינה מופיעה בשיר. היא מתייחסת ככל הנראה ל"רכוש הגדול" שמאיר אריאל "בזז" עבור שירו בסיטואציה של התבוננות בשקיעה בתום השרב הגדול.

תם השרב הגדול / השמש רד לים הכחול / ורוח חרישית מרגיעה / פנים וצוואר נחיריים ודם.
שני ציירים על החוף / רואים לאור היום את הסוף / ולהקת שחפים כמראה / שביס אפרפר כלטיפה על הים.
היא לא יודעת כמה תוכל למשוך / היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך / וכבר חשבה לברוח מכאן / זה לא עניין רק שאין לה לאן.
והיא נרדמת בהקיץ / עם הגב לים עם הראש לשם / ולא אכפת שכבר יבוא / כך עליה יעבור עם הגב לים / עם הראש לשם.
אור החשמל מדגדג / ואת החושך זה מענג / ואנשים יוצאים לחפש / מקרה שיקרה / אם אפשר במקרה.
שני ציירים על הבר / עוד לא מאמינים שנגמר / ושביס הרקדנית מרחף / על בטן גליה ולא במקרה.
ובשדרות הרעד עובר גובר / בחצרות הפחד נובר צובר / פתאום היא מתרגשת נורא / סף מאורע זה יקרה זה קרה.
העיר נפתחת לפניו / עם הגב לים עם הראש לשם / לא נלחמת לעצור / לא אכפת לה כבר לגמור / עם הגב לים עם הראש לשם.
והיא נפתחת לפניו / עם הגב לים עם הראש לשם / יאהבוה ציירים / יציירוה שיכורים / עם הגב לים עם הראש לשם.
תם השרב הגדול….

שלל שרב – גידי גוב ויהודה פוליקר, צולם במופע "לילה גוב על הבמה" / "שירים מלילה גוב". היכל התרבות תל אביב, 05.06.2019.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות