6

הדג נחש

התו השמיני
4.5/5

למה אני אוהב את הדג נחש? כי הם צילום הרנטגן שלי. כי הם לא מפחדים. כי הם אומרים את שחשוב להם להגיד. כי הם ממשיכים לשאול מי אנחנו בכל השיט המקומי ומה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים.
אני אוהב את הדג  נחש החדש כי הם תרגמו ההיפ הופ והפאנקי והגרוב וכל השחור הזה לשפה מקומית (שאינה דווקא עברית), כי יש להם את ההיפ הופ ואת הפאנקי והסול-מוטאון ואת הגרוב ואת כל השחור הזה, שלא נשמע כחיקוי מתוך התבטלות, משהו שיצא מהם, מהאולפן שלהם, מהזיעה המשותפת. מראש משותף סופג השפעות שמגיע לאקלקטיות מוסיקלית נפלאה.
תקשיבו ל"בסלון של סלומון", על מה שקורה בין חבר'ה בתהליך של התכנסות לצורך יצירת שיר חדש. יש בזה מכל טוב: הגרוב, ההיפ הרוק.
אני אוהב את הדג נחש כי הם יוצאים מסלון הקיטורים שלי. לפעמים זה הולך הכי סטרייט ממש הצהרה הכי פשטנית, או ה"אני מאמין" שאנחנו ממחזרים כל שבוע: מכך שאנחנו אחראים למצב המבאס, אשמים לא פחות משכנינו באי השגת שלום, אחראים לשפע העוולות של החברה המקומית, ובעיקר – שמה שתגיד לא מזיז לאף אחד ת'תחת. זה מגיע גם בסטייל המתבכיין-מטיף של קטע חינוכי כמו ב"עוד אח אחד" בנוסח "כל עם ישראל די לאלימות" ו"במקום להתחמם נגלה חמימות" ו"אולי הגיעה עת לשאול שאלות/ כמה זמן נוכל כך להמשיך לחיות". ההטפה נשמעת טרחנית משהו, הסבר "חינוכי" של עומדים בשער. למה להטיף כשהתיאור הקשה בתחילת השיר כבר זועק את זעקתו.
הרבה יותר משכנע "שיר נחמה" שאף הוא יוצא מסלון הקיטורים. "דוברי העם" מציגים מצב אדמה רועדת, אנשים ממשיכים לטחון פקה-פקה-פקה על המצב, אבל במקום לחטוף דיכאון מתנחמים על סיר חמין או על גריל פחמים. למה להתעצבן כשאפשר להתפנן ולנפנף. לשיר יהיה טוב, "שרים עוד שיר נחמה/ סובבוני בשקלים/ הלעיטוני בכזבים/ ואני כשה תמים/ עודני מאמין/ עוד פעם". והנה, מול הכסף יענה על הכל והשקרים הגדולים, עוד מסתובב בשטח מישהו שמאמין שיהיה פעם טוב.
הנחמה הזו, הבינו, הדג נחש, צריכה להיות מיוצגת ע"י המוסיקה המנחמת את עם ישראל, ז'אנר שירי הדיכאון השמחים. עם ישראל ממשיך לקטר בסלוני שישבת ומגיע באלפיו לענתז בהיכלים בפארקים על מוסיקה שאומרת: עזבו אתכם מהצרות. יאללה בכפים, ברגליים ובציפורנים, על הדבש ועל הכיפאק, והחיים בסך הכל שמחים מהסלולר ועד קיסריה.
אנחנו במתחם השמח של המוסיקה הים-תיכוני. היפ הופ ים-תיכוני עם מתמזג עם ה"מזרחי" – צליל גיטרה מוסיקה מזרחית אוריגינאלי א-לה צליל הכרם וצלילי העוד שנות השבעים בנגינתו של מלך הגיטרה המזרחית הלא מוכתר – יהודה קיסר + שירת בתימנית מאהוולית, תזמור שלוקח לאולם השמחות בקצב, באווירת החאפלה. הציני והעוקץ – משתמש בז'אנר על מאפייניו. מה אגיד: צחקתי יותר מאשר בכיתי, מה שמוכיח שהשיר השיג את מטרתו: למה לחטוף דיכאון כשאפשר לדכא אותו בשיר נחמה ים-תיכוני שמח. לרקוד, לשמוח, לנפנף ולשכוח, ואשרי המאמין שיהיה טוב. אולי פסגת הדיסק.
ועוד שירים שאיני יכול לפסוח עליהם: – "לא מספיק", על המכור לטכנולוגיה וצעצועים, דיוקן טפוסי לתקופה, שלעולם אינו שבע, מוגש בגרוב פאנקי מלהיב, Little Man – שיר מושר באנגלית על האיש הקטן במידל איסט שאינו אפילו gangsta, אבל רוצה להיות חופשי על רקע הפנאטיות המקומית הפתטית. מוגש פאנקי עם אלמנטים אוריינטאליים. Many Lights שיר באנגלית ובעברית על מהות הקיום בעבר ובהווה – "חושב על העתיד מרגיש תקוע מאחור" מוגש מפולפל בתערובת של טריפ הופ, צ'יל, Dream pop מעטר קולות נשיים. וגם שיר על הזר שבתוכנו, הקונגולזי של "מערבולת של חול", איש נפחד וממולכד בתוך מציאות אכזרית. מוגש גרובי בעיבוד יפה לכלי נשיפה ואלמנטים של אפרו. War – המנון היפ הופ, אופרת רוק מקומית על השלום שמחזירה לימי "תנו לשמש" וגם That ain't what it's all about באנגלית על כוחן ש מילים לתאר מציאות מוגש לסיום ברוטב פאנקי.
"6" הוא הדג נחש מעודכן, אמיתי, מדויק בדרך כלל, הרכב שיודע להפוך את ביאוסיו ואמירותיו לבידור. נשמע פרדוקלסי? זוהי בדיוק המציאות בה אנחנו חיים. בוכים וחוגגים.

הדג נחש – אני מאמין

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות