מהי מוזיקה מזרחית נוסח ישראל

"תביא אותה במזרחית"

0/5

"אין מוסיקה מזרחית פה בארץ. אף פעם לא הייתה. זהו ניסיון של אנשים עם פחות כישרון, יותר קנאה, פחות אינטליגנציה, שמביא אותם להידחק לפינות ולהגדיר דברים. אלה שטוענים שיש מוסיקה מזרחית – סתם טוענים לכתר לא שלהם. הם לא יודעים מהי מוסיקה מזרחית. מה שיש במוסיקה המזרחית על גווניה מבחינת תווים, מקאמים – אין במוסיקה המזרחית הישראלית, שהיא בעצם מערבית. אני חושב שמי שפוחד מעצמו, מגדיר למישהו אינטרס להפוך את זה למלחמה. זה לא צריך להיות ככה".
את הדברים לא אומר מבקר. את הדברים אמר יוצר – עמיר בניון בשיחה עם שלמה ארצי ("7 לילות "ידיעות אחרונות, .4.12.2013)
אני מוציא מדבריו של עמיר משפט אחד – מי שפוחד מעצמו – מגדיר למישהו אינטרס להפוך את זה למלחמה. כמה נכון. האם תגדירו את עמיר בניון "משתאכנז"?
מאז שאני כותב על מוסיקה קיימת קבוצה של זמרים שמגדירה לעצמה אינטרס להפוך את המוסיקה שלה מקור תלונה על קיפוח עדתי-חברתי בשם "המוסיקה המזרחית". יש מוסיקה "מזרחית", כל השאר – "אשכנזית". לפי הקוד הזה גם בועז שרעבי, קובי אפללו, ארז בן-ארי, עמיר בניון הם אשכנזים.

שד שלא היה ולא נברא?  איך נוצרה הטריטוריאליות הזו?

ההסבר שלי פשוט: קחו זמר – תנו לו טקסט כזה: "יש לך מותק זוג עיניים/ מתנה מהשמיים/ וחיוך כל כך מתוק / שזורק אותי רחוק" תוסיפו לחן לכפיים, קצב דאנס תוסס ומלהיב, בגלמה, דרבוקה, כינורות יחד עם גיטרות חשמליות , כמובן – נעים זמירות מסולסל קול ויצרתם "זמר מקופח".
אגב, את השיר הנ"ל לא אני המצאתי. חתום עליו צ'ולי זכאי. המוסיקה והעיבוד – שי ראובני. הזמר הוא

רון שובל. השיר, "לילה משגע",  נשמע כמו מאות שירים דומים: הגבר שר לגברת מילים שהיא לא חלמה לשמוע גם בחלומותיה הכי מופלאים – "יש בך כל מה שרציתי/ את האושר המושלם/ בשבילי את העולם". רון שובל אינו יחיד. קוראים לחטיפים המוסיקליים האלה – "מוסיקה מזרחית", שירים שמניעים תעשייה המפרנסת יצרני קונפקציה וסוחרי מוסיקה בסלולר שמתחרים על מצעדי שירי החתן-כלה – כי אין כמו מילים יפות מאלו לערב כלולות "המאושר בחייהם".

צודק עמיר בניון: זו אינה מוסיקה מזרחית, אוריינטלית במובן המוסיקולוגי שלה. "אוריינטאלית" יכולה להיות מוסיקה הודית או סינית, אבל אם מדובר במוסיקה המזרחית זו של יוצאי ארצות ערב, הרי היא מיוסדת על המקאם, וגם בלי להיכנס לניתוח מוסיקולוגי מדוקדק של המלודיה, המקצבים , הסלסולים – ברור הוא שהמוסיקה המזרחית האותנטית אינה מוסיקת השמח והדיכאון הישראלית-מערבית שבשנה האחרונה אין לה ממש מקום לתלונות, אינה צריכה להרגיש רגשי נחיתות –  מוכרת בלבד, ממלאת אמפיתיאטרונים והיכלי תרבות. צועדת ללא מתחרים במצעדי הסלולר.

איך לשפוט אותה? לפי קריטריונים רגילים, כמוסיקה מקומית, ישראלית לכל דבר. כשאייל גולן שר שירים של ארקדי דוכין (הוא אגב עשה את זה באלבומו "ואני קורא לך") אתייחס אליו ממש כפי שהוא שר שירים של יוסי גיספן את עדי ליאון, צמד שמסוגל להוציא מתחת לידיו גם שירים מעולים כ"שומרני אל" שנמצא באלבום "זה אני" – דוגמה לשיר כתוב טוב. חריזה מהודקת, לא שבלונית. לחן ועיבוד נפלאים.

באותו דיסק ממש שר גולן, בעל קול מתת-אל את "לנצח בני" של נורית בת-שחר ועוזי חיטמן. שיר אימהי, אנושי מאוד, לא מזויף, לא סוג הטקסטים המיופייפים שערכם הסגולי – שואף לרצפה. כשיש שיר איכותי, כתוב טוב, מלודיה שמחלחלת, יוצא מנשמה אמיתית – הוא לוקח אותך למקומות נפלאים . וזה בדיוק הביצוע הזה. זו אמנות השירה.

בתוכנית "לונדון פינת בן יהודה", הוצג יוסי גיספן ע"י ירון לונדון כ"הפזמונאי המצליח ביותר של הזמר העממי". לונדון ראיין את גיספן במסגרת תוכניתו המנסה לבדוק את השפה העברית העכשווית. באותה שיחה נכח גם אייל גולן. לונדון תמה מדוע אינו מוצא בשירים החדשים השפעות וניגונים של המורשת המוסיקלית היונקת מהמוסיקה של אבותיהם ומשתמשת במכמני שפתם. גיספן ענה משהו כמו: "הרבה יותר פשוט להגיד 'אני אוהב אותך' מאשר להשתמש בדימויי אהבה בלשון שיר השירים. לדברי גיספן, השירים שהוא כותב פונים לבן ה-16 שמבין "שפה עכשווית" או כדברי גיספן: "אני רוצה להיות צעיר לנצח, אני רוצה להיות מעודכן. אני חי ב-2008 (התוכנית הוקלטה אז – י.ח.) אני שואב את השפה של הילדים שלי, לא של ההורים שלי, תפקידי אינו לשמר את השפה העברית".

לפי מה שראיתי בהופעות שלו, אני לא בטוח שמעריצי אייל גולן, לפחות רובם, הם בני 16, אבל זו אינה הבעיה. אכן: אין תפקידו של גיספן "לשמר את השפה העברית", אבל גם לא להתעלם ממנה בכוח. מבחינת גיספן – יש שפה עכשווית אחת מעודכנת, והיא צריכה להתעלם מנכסי צאן ברזל. מה יגיד על אתי אנקרי וברי סחרוף ומיכה שטרית שחזרו ללשון משוררי ימה"ב והתקבלו באהדה רבה? שהם אינם מעודכנים?
באותה שיחה תמה לונדון: אם כבר שפה מעודכנת – מדוע לא ישתמש בשירים שלו ב"מילים גסות". על כך ענה גיספן: "אנחנו חונכנו להיות קצת שמרנים. אני לא אכתוב שיר כמו ששרה ריקי גל ב"נערת הרוק" ("היא מזדיינת בקלות … או כמעט לא זזה כמעט…") אילו גיספן היה קורא את "נערת הרוק" של המשורר המאוד מוערך יצחק לאור, היה מבין שהמילים הגסות הן חלק מקונטקסט העוסק בסיפור קשה של נערה, גרופית, מעריצה, נטולת רגש, מסוממת, עיניה ריקות – שמתגלגלת עם רוקר לכל מקום, וגם כשהיא מזדיינת היא עושה את זה כאקט קר ללא רגש. המזדיינת של יצחק לאור וריקי גל היא חלק משיר שמדבר על מציאות. שיר קשה מאוד. גיספן כלל לא התייחס לשיר – אלא ל"מילה הגסה". מבחינתו השימוש במילים גסות באשר הן בשיר "מעליב". "נראה אותך עולה בחתונה על במה ושר מילים כאלו"… שח גיספן ללונדון.

השיח התנהל בשני מישורים שונים: לונדון דיבר על אמנות. גיספן על מוסיקה שמדברת אל קהל. כאן – הפער הגדול. כששרית חדד שרה "אתה תותח אין עליך מתה עליך אתה הגדול מכולם" – זו השפה הכי עממית, זו שפת הרחוב המובנת, שגם אינה "מעליבה", גם לא שפה חכמה מדי כפי שהציע לונדון בשיר שכתב להלחנה על אהבה אסורה שמסתיים בשורה "ומתוקים לנו מימינו הגנובים", שאייל גולן הגדירה באותו שיח כ"שפה דינוזאורית", לא מתאימה לאירועים ולשמחות וגם לא למכונית. לא הייתי מגדיר את דברי גולן המחלקים את המוסיקה ל"חכמה מדי" ול"עממית מאוד" – כאבחנה שנונה.

אני עדיין בעד מוסיקה שאינה פונקציונאלית, שאינה משרתת ציבור חוגג או מתחשבת בשומרי מסורת. מוסיקה היא מוסיקה. היא לא נועדה לשרת, היא אינה צריכה להתחשב במישהו היא צריכה להיות מוסיקה שעומדת קודם כל בפני עצמה ובזכות עצמה.

ליואב יצחק, בעל הקול הערב יש אלבום שנקרא "לאן הולכים כולם". המוטו של האלבום "איזה מין עולם/ ומי קבע בכלל/ והחיים זורמים/ לאן הולכים כולם?" משפט פשוט, נכון ויפה. והוא משולב באלבום שכולו עושר מוסיקלי ים-תיכוני, מזרחי עממי פשוט, חכם, אמיתי. זה כל העניין.

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות