"מקצף גל ועננה / בניתי עיר לי לבנה", שר אריק איינשטיין באלבום הסולו הראשון שלו ב-1960 לשיר קיימים כ-8 ביצועים שונים, אבל הבריטון של אריק איינשטיין ימשיך לתת לו חיי נצח ולהרטיט. הביצוע של איינשטיין מוסיף עומק ויופי ללחן היפהפה.
תל אביב תוארה כ"עיר לבנה" כבר בראשיתה. נעמי שמר ראתה אותה  מ"קצף גל ועננה".  עם שחר, תל אביב שטופת האור הופכת לעיר גדולה העוסקת במסחר ובמשא ובמתן. בחלק השני של הבית הראשון, הדובר פונה אל ילדה הניצבת בבוקר אל מול חלון פתוח וצופה אל העיר "כמו יונה הנכונה למעופה", כלומר רוצה לצאת אל העיר, לרחף מעליה כציפור. בבית השני של השיר התפזר החלום, והדובר מתאר את העיר המתעוררת לחיים עם עלות השחר. העיר עסוקה בקנייה ובמכירה, כפופה תחת כובד המשא. העיר מתפתחת ומתפתחת והיא גדולה כמו אור, שאין לו גבולות. החזרה על המילה "אור" (בשורה הראשונה ובשורה החמישית) מדגישה שוב את הצבע הלבן שמאפיין את העיר. והנה, מול גודלה של העיר, הילדה הקטנטנה כמעט בלתי מורגשת: "ואת גרגר אבק אפור". הדובר מדמה את הילדה הקטנה לגרגר אבק זעיר, שרק נתפס בצעיפה של העיר העצומה.
בבית השלישי הכול נרגע, הדובר חוזר להקבלה בין דמותה של העיר היפה ובין קצף הגל והענן. הילדה שבה לביתה והיא שוב צופה מבעד לחלון, עתה כבר שעת ערב והיא "כמו מלכה המחכה לאלופה" – כלומר מדמיינת את עצמה כמלכה הניצבת גבוה, משקיפה אל ממלכתה ומחכה לאלופה. לסיום מתאר השיר את רדת הערב על תל אביב, שעודנה מוארת וסואנת.
דמיונה של נעמי שמר בת הקיבוץ והכפר במפגש עם העיר הגדולה תל-אביב. צופה בבוקר אל העיר מחלון כמו יונה הנכונה למעופה על עיר שיוצאת ליום מסחר, עמוסה משא לעייפה. אבל ישנה גם העיר הלילית, שנותנת דרור לדמיון מהסוג המסתורי-רומנטי – "ואורותיה רביד לך על צוואר … והיא ארמון ענק אפל וילדתי בו מולכת עד מחר"
נעמי שמר סיפרה, שהשיר נכתב בעקבות הזמנה של אדם גרינברג לכתוב שיר לסרט קצר על העיר ת"א בשנת 1958. בהוראות שקיבלה מיוצרי הסרט נאמר שהשיר צריך להכיל התרשמות על תל-אביב של היום ושל הלילה. השיר הוקלט תחילה ע"י הזמר לוליק, וכעבור שנתיים ע"י אריק איינשטיין.

אריק איינשטיין העיר הלבנה

מקצף גל ועננה/ בניתי עיר לי לבנה/ כמותם קוצפה, כמותם שוטפה/ כמותם יפה
עם בוקר צח חלון נפקח/ ואת ילדה צופה בו כך/ כמו יונה הנכונה למעופה
כי בא השחר והאור/ וכל עירי תצא לסחור/ ועמוסה היא משא לעייפה
הנה עירי גדולה כאור/ ואת גרגר אבק אפור/ גרגר אבק שדבק לצעיפה
מקצף גל ועננה/ בניתי עיר לי לבנה/ כמותם קוצפה, כמותם שוטפה/ כמותם יפה
עם ערב רך חלון נפקח/ ואת ילדה צופה בו כך/ כמו מלכה המחכה לאלופה
כי בא הלילה השחור/ עירי מוארת סחור סחור/ ואורותיה רביד לך על צוואר.
הנה עירי גדולה כליל/ והיא ארמון ענק אפל/ וילדתי בו מולכת/ עד מחר.

נעמי שמר שיר ישראלי

תל-אביב – אוסף

נעמי שמר – מבחר