באודישנים לבית ספר למוסיקה אין הערות. אין אבחנות. כולם טובים ומצויינים. כולם מחוייכים ועפים על עצמם. ה"נבחנים", ההורים, המורים. מתק שפתיים. יש תחושה שזה אינו בית ספר לילדים שרים, אלא מוטציות של ילדים, שחלקם נשמעים לגמרי מבוגרים. כזו נראתה רום באבה בת 11.5 ששרה גרסה ל – Rise Like A Phoenix, השיר שזיכה את קוֹנצ'יטָה ווּרסט, הדראג קווין האוסטרית בתחרות האירוויזיון של 2014. צדקה מירי מסיקה: הילדה הזו לא נראית ולא נשמעת בת 11. כדי להישמע במנעד שלה, צריכים 15 שנה של פיתוח קול. האם היא זייפה גיל, או שאנחנו נמצאים בעידן שילדים מתפתחים כל כך מהר?
נעמה השס מלהקת סטארדאסט נראתה לפחות בנראה שלה נערה, אבל לפי Shadows, השיר המקורי שכתבה והלחינה, היא ממש לא בת 12. יוצרי פופ עתירי הצלחות לא כותבים להיטים כאלה, שמחזירים לימי הזוהר של הפופ הבריטי משנות השבעים כולל טכניקה קולית שמזכירה זמרות איריות מהימים ההם.
חיים ציפל בן 13 מקטמון ירושלים ששר Million Dreams הוא גם סוג של נפש מבוגר בתוך ילד – מהמודולציות הקוליות ועד לדיבור האינטיליגנטי.
ילדים משדרים אמת. הנקודה היא שכולם מקרקרים סביבם בלי שום בקרה מקצועית/ חינוכית לא כל ילדה מסלסלת ומענטזת כמו הודיה בגייב מרמלה הייא עדן בן זקן עתידית, אבל כבר בגיל הזה (9) נוטעים בה את התחושה שהיא מעולה, ועתידה לפניה, ולפי "תזיזו" שלה, היא באמת צריכה הדרכה.
לא אהבתי את ההצטצעות של נועה קירל עם מור אדרי והשיר של בן זוגה, מרגי. גם כאן הגיעה לבמה טונה ביטחון עצמי של ילד בן 1, מוגש עם הדבש שמפזרת הקירל. קירל היא נערת האינסטנט של הבידור והמוסיקה המקומית, היא כבר מומחית בחתימה על חוזים שמנים, אבל אין לה מושג בשיפוט מוסיקלי. הנקודה היא שההיא סופרסטר והילדים מתים עליה, וזה מספיק בשביל להיות "מורה" בתוכנית פריים טיים.
Stardust – Shadows
חיים ציפל – Million Dreams
באבה רום – Rise Like A Phoenix