נער הייתי וגם זקנתי, אבל השיר הזה  שנכתב על ידי נער שנולד בשנות השמונים,  מדבר אלי כאילו נכתב שלושים שנה לפני כן. אז כן, אין לי בעיה להזדהות. גם הדור שלי כמו  זה של בר צברי  גדל על גולות בחולות. היום הוא לא רק מתרפק, אלא מביע מחאה על העולם החדש, שגזל את מה שברטרוספקטיבה נראה ילדות מופלאה של שכונה.
יש המגדירים נוסטלגיה כזיכרונות עבר, אבל בלי הכאב. נוסטלגיה היא הכאב הקשור ברצון לחזור הביתה, ה –  Homesickness.
צברי שר את הסיפור ואת התחושות בטון נמוך,  זה אינו בדיוק ראפ אלא שילוב של דיבור ומנגינה. הדיבור נובע מזיכרון מפוקח, מראייה ביקורתית של המציאות המשתנה שיש בה גם הארת מציאות –  "עוד חבר שם עניבה נהיה כריש נדלן/ והשכן סגר ת׳עסק ונהיה אדיש סטלן",   גם מחאה – "לא מדברים על שלום בטח לא על צדק".
המנגינה הענוגה מביעה את הגעגועים –  "שיחקתי גולות בחולות מאחורי התחנה".  הסלסול הרך מביע את תוגת כיליון הנפש לימים עברו. מיכה שטרית? לא בטוח שבר צברי זקוק לו כחלק אומנותי אינטגרלי של השיר. אין לו יד ביצירה, אולי ברוח ההזדהות, אבל בגדול – אינו מעלה ואינו מוריד.
העולם השתנה, ובר צברי הוא קול שפוי שמשדר ברמת אמינות גבוהה תחושה אישית של געגועים הביתה מול ניכור מהעולם החדש.

בר צברי ומיכה שטרית גולות‎‎

העולם השתנה בתוך עשרים שנה/ שיחקתי גולות בחולות מאחורי התחנה
העולם השתנה בתוך עשרים שנה/ שיחקתי גולות בחולות מאחורי התחנה
היום יושבים על דשא מפלסטיק / לקחו לי ת׳ילדות ועשו ממנה מסטיק
מתייחסים לשירים כמו חטיף בסופר/ כל טמבל ברשת חושב הוא אשטון קוצ׳ר
ממהרים ממהרים אין זמן לקפה עם ההורים / וגם לבמבה שלי דחפו מיליון טעמים
מתגעגע לכיסא המתנדנד של סבא  / לדוד ברוך צועק לי, ״ברצ׳ו בוא תרד הבאתי פרגיות ועמבה״
העולם השתנה בתוך עשרים שנה/ שיחקתי גולות בחולות מאחורי התחנה
העולם השתנה בתוך עשרים שנה/ עושה ריצה בערב, לא מזהה את השכונה
עוד חבר שם עניבה נהיה כריש נדלן/ והשכן סגר ת׳עסק ונהיה אדיש סטלן
ואני חסר לי משמעות נגמרו לי המילים/ יום עצמאות על הכתפיים חיכיתי רק לזיקוקים
לא מדברים על שלום בטח לא על צדק/ בסוף באות דמעות והאצבע על ההדק
מתגעגע לכיסא המתנדנד של סבא/ לדוד ברוך צועק לי, ״ברצ׳ו בוא תרד הבאתי פרגיות ועמבה״
העולם השתנה בתוך עשרים שנה/ שיחקתי גולות בחולות מאחורי התחנה
אני נשאב לשקרים, למסכים/ המכשיר הזה מקשיב ומוכר לי פיתויים
נראה לי שהפכתי לבובה/ ויש כמה למעלה שמושכים לי בחוטים
העולם השתנה בתוך עשרים שנה/ שיחקתי גולות בחולות מאחורי התחנה

בר צברי פייסבוק