לפני ביקורת – דיווח על היסטריה: עם The Tortured Poets Department, האלבום החדש של טיילור סוויפט שובר השבוע שיאי מכירות בבריטניה ובארה"ב בכל הפורמטים. סוויפט שולטת גם במצעד הסינגלים של השבוע בבריטניה, עם שלושה שירים בחמישייה, כולל מקום ראשון של Fortnight. מהדורת האולפן ה-11 באורך מלא של סוויפט כוללת הופעות אורח של Florence And The Machine ופוסט מאלון.
ביקורות? "מַדְהִים כותב מבקר מגזין הרולינג סטונס . לאלבום יש צליל אינטימי של Folklore ו- Evermore, אבל עם מעטה סינת'-פופ של Midnights". ה"וראייטי" מציין כי "The Tortured Poets Department" מרגיש כאילו הוא קרוב אליה מכל 11 האלבומים המקוריים שלה. "פשוט לקדוח צינור ישירות לתוך המוח שלה ולתת למאזינים להרגיש את מה שיוצא משם. מרגיש קצת כמו התקליט הכי טיילור סוויפטי של טיילור סוויפט אי פעם".
מה נגיד. מדובר כבר בהרבה יותר מזמרת יוצרת מצליחה. סוויפט היא מפעל. בקושי עברו 18 חודשים מאז אלבומה האחרון, Midnights, במהלכם המשיכה להוציא הקלטות מחודשות עמוסות רצועות בונוס של Speak Now מ-2010 ו-1989 מ-2014. תוך כדי עמלה על Tortured Poets Department. התפוקה של סוויפט הוא סיבה אחת מאחורי מעמדה הנוכחי לא רק ככוכבת הפופ הגדולה ביותר, אלא כדמות השולטת בתרבות הפופ במידה כה קיצונית שהתמיכה שלה במועמד לנשיאות בארה"ב נחשבת לגורם בעל פוטנציאל מכריע בבחירות הקרובות.
"לגדול בגיל רך לפעמים פירושו לא להתבגר בכלל"' שרה סוויפט. הרעיון של להיות מבוגרת, שמעולם לא גדלה הוא נושא חוזר לאורך עבודתה בשנים האחרונות. סוויפט מכוונת לגיל 16, כשהוציאה לראשונה את אלבום הבכורה שלה, באוריינטציה של מוזיקת קאנטרי. הרבה השתנה באופן משמעותי עבור הזמרת מאז, כשהיא עלתה מכוכבת קאנטרי לנוער לתופעת תרבות פופ עולמית תוך פחות מעשור. אלבומים כ – Folklore ו-Evermore הפכו אותה בעיני הציבור מכוכבת פופ לזמרת מגוונת. מהלך ההתבגרות שלה מעורר השתאות: ככוכבת על מיליארדרית, היא לא איבדה את היושרה האמנותית שלה. השירים החדשים מחושבים, ושאפתניים. היא מנסה את כוחה ביצירת מנגינות מקוריות וכיווני הפקה חדשים של פופ.
ב-"Who's Afraid of Little Old Me?", מהשירים הטובים ביותר בתקליט, סוויפט שרה: "אני מפחידה, ואני עלובה, ואני טועה / מכניסה תרופות נרקוטיות לכל השירים שלי / ובגלל זה את עדיין שרה", היא מכריזה. נושא הקורבנות עובר בדרך כלל ברוב יצירותיה של סוויפט מהעשור האחרון. סוויפט משתמשת במעמדה התרבותי לטובת יצירת שירים שפונים לצד האקדמי יותר של בסיס המעריצים שלה. האלבום הזה הוא "ספרותי" בקונספט, השיר Tortured Poets Department (מחלקת המשוררים המעונים) מתייחס לאמנים ולמקומות כמו דילן תומאס, פטי סמית' ומלון צ'לסי. כותבת השירים המיליארדרית היא, אחרי הכל, המשוררת המעונה בפועל במערכת היחסים הזו – שמפרקת ציפיות ספרותיות. "אתה לא דילן תומאס, אני לא פטי סמית', זה לא מלון צ'לסי", היא אומרת לאדם לא מוגדר שהשאיר מכונת כתיבה בדירתה.
מצד שני היא מזדהה גם עם השכנה שממול ב“Clara Bow”, שיר אנדרדוגי רך העוקב אחרי החלומות שלך: "אף אחד בעיר הקטנה שלי לא חשב שאני אראה את האורות של מנהטן"
בגדול "מחלקת המשוררים המעונים" מציגה את היכולות האותנטיות של סוויפט ככותבת שירים, מוזיקאית ומפיקה. בעבודה שלה על האלבום עם ג'ק אנטנוף ואהרון דסנר, היא אף ליטשה את סגנונה האלקטרו-אקוסטי.
