יובל זוארץ חוששת שהנשמה שלה תישרף. משמעות המטפורה? יש מצב שנשמה תיכחד? בכלל, מהי נשמה? האם הנשמה היא הזהות הפנימית שמשמיעה קול? האם היא העצמיות, ה"אני" השוכן בגוף ופועל דרכו. כזו שבלעדיה הגוף הוא כמו נורה ללא חשמל? לא בטוח שיובל חפרה בעניין הזה. מצד שני היא חוזרת לדירה שנראית "ריקה ללא נשמה".. גם כאן אין ירידה למהות המסתתרת מאחורי, אבל ברור שיש בליבה "חור גדול", צלקות ש"מסרבות להחלים", חווה "התקף חרדה". קול בתוכה אומר לה – לעצור. כשהנפש חצויה קשה לנוע בעקביות. סתירות פנימיות מנהלות אותך. בכל זאת יש קצה של אור שנותן תקווה.
צלילי הפסנתר, המנגינה הנוגה המופלאה, הקול המתכוון משלימים את הסיפור של יובל זו ארץ, המעבר הקצבי ל"הזריחה כבר כאן" מעצים אותו, מחבר אותה לעצמה, לקולה הפנימי. שירתה יובל חושפת סערת נפש אבל לא דיכאון או יאוש. השיר מקרין הלך נפש מרומם רוח מתוך המודעות לסיטואציה בה היא נמצאת.
יובל זוארץ משהו בך חצוי
אתמול חזרת אל הדירה/ נראית ריקה בלי נשמה
אותו הלילה במדבר/ נפל כוכב/ משהו בך עלה
העיר צפופה מידי/ מכוניות צופרות בכביש
תמיד אמרו לך/ אין זמן לרגשות
המסכות קיבלו שמות/ מה שחלמו לך להיות
משהו בך חצוי/ קול פנימי אומר לעצור
להפסיק לרוץ/ הזריחה כבר כאן
אתמול חזרת אל השגרה/ הראש שלך עוד בזריחה
משהו בך נפתח/ בתוך הלב נמצא לו חור גדול
אותה ילדה מתחילה לשאול
הצלקות מסרבות להחלים/ משחקות איתך במחבואים
עוד התקף חרדה על המדים/ לומדת לחבק את הפחדים
משהו בך חצוי/ קול פנימי אומר לעצור/ להפסיק לרוץ
הזריחה כבר כאן/ משהו בך חצוי/ קול פנימי אומר לעצור
להפסיק לרוץ/ נשאר לך להרים את הראש
שלוש שנים/ מתחילה לראות את האור/ מעבר למילים
אין נכון מה לא נכון/ מגדל הקלפים/ עומד מתמוטט
שומרת על הנשמה/ שלא רק תישרף .
