אנחנו נמשיך להתפעל מהמטפורות של נתן אלתרמן. לפעמים שירו מאתגר כפתרון חידה. "את הלילה שלך מרגיעים", כתב המשורר אחרי סערת האהבה הגדולה, התחושה שלאחר שנעזב, שגרמה לו זעזוע: התוגה שהשאירה אחריה אף גדולה ממנה. היא דבקה בלילה ההוא שעזבה לבדד.
בכל חלקו הראשון של השיר – הלילה מואנש. אלתרמן מתאר את עזיבתה כחיזיון כמעט אפוקליפטי. לֵילָה מסוער וסחרחר שנשא את כאבו של הדובר – ראוי עכשיו להרגעה אחרי שעבר תהליך של הזרה ("את זרה! את זרה!") אחרי שחדרה להכרתו העובדה, שמלכתחילה האהבה לא הייתה שיוויונית ("מה יקרו לי חיי שהיו הדומך") עכשיו – התמימות מתה, ("ילד מת בחיקי"), והיא מבחינתו – שלא תבוא עוד, כי הפכה כבר זרה – וכל מה שנותר הוא הד עזיבתה. תהליך ההתפקחות מאהבה הושלם.
זה שיר שיסביר מדוע נתן אלתרמן היה המשורר האהוב ביותר על יוסי בנאי, למרות שהוא התוודע אליו ואל שיריו רק לאחר שעבר את גיל 20. המוסיקה והטון ספוגים באותה רגיעה, שהמשורר מנסה להשיג, ומנגד– הטון הרומנטי והמתגעגע. המקצב הואלסי והמנגינה הנוגה משדרים את שוך הסערה אחרי הדרמה הגדולה.
שיר האהבה פורסם על ידי נתן אלתרמן בספרו "כוכבים בחוץ" שיצא ב-1938. הוא הולחן ע"י עודד לרר והוקלט ע"י יוסי בנאי ב-1979.

את הלילה שלך, שעזבת לבדד, 
שעמד על דלתייך סחרחר משיאים, 
שנשא את חוליי המוקדש לך לעד, 
שידע לענות רק בשמך האחד, 
את הלילה שלך מרגיעים, מרגיעים. 

בידי שנגעו בך דועך השרב. 
מה יקרו לי חיי שהיו הדומך! 
את זרה! את זרה! אל תבואי עכשיו! 
התוגה שעזבת פה גדולה כה ממך 

באחרון נרותיו – בשביל מי הדלקתים – 
כבר עומם המשתה אשר אין לו שילום. 
רק הרעם אי שם עוד גורר רהיטים. 
רק ענק מחייך ושותק על לא כלום. 

אל תבואי עכשיו! ילד מת בחיקי. 
את נשכחת. עיני המראה עצומות. 
בחדרי העולם הגדולים, הריקים, 
גם צחוקך יבהל מעצמו.

יוסי בנאי פייסבוק