"האישה שאיתי" ממשיכה ללכת אחרי ברוזה. מגיעה איתו פעם נוספת להיכל התרבות. ב-2009 חגג איתה 25. תמיד ימצאו סיבה למסיבה חוזרת. חגיגות של אלבומי מופת הפכו מקדמי מכירות יעילים במוסיקת הפופ המקומית. אין צורך במאמץ יחצני. הסולד אאוט יירשם תוך שעות ספורות.  כשמוותרים על החדש  – חוגגים על הישן. כבר 36 מלאו לאישה שאיתו שיצא ב-1983. אבל לא רק האישה שאיתו הגיעה אלא מיטב להיטיו בשילוב של אורחים – עידן עמדי, מירי מסיקה, יהודה עדר,  שחזר איתו לשירי "קלף" משנת 1982 ("שרוכים-דניאלה-חיפה") אפילו "שיר אהבה בדואי" מ-1978 של קלפטר שובץ בגרסת ההופעה הזו.
כותב שורות אלו חשב על "האישה שאיתי" כמוביל מופע בעל אוריינטציה ספרדית מתחילתו ועד סופו. זה קרה חלקית בלבד. במהלך המופע עלו לפתע רקדניות פלמנקו, שחברו ל"רומבה". הפלמנקו-רומבה הזה נתן זריקת מרץ משמעותית למופע. גם "טיו אלברטו" הלהיב, אבל באיזשהו מקום המוטו הספרדי התמסמס, כי ברוזה  לא יכול לוותר על הלהיטים הגדולים של פעם. מאלבומו האחרון "טבעת הזהב" נכנס רק שיר אחד. יש לו רשימת שירים שממשיכה להיות תעודת הזהות האומנותית שלו – שכוללת את "בצהרי היום", שיר המסע של מאיר אריאל משנות השמונים, אבל צמצומה לשירים בעלי גוון לטינו ספרדי כמו "זה הכל או לא כלום") היתה יכולה להעניק למופע אחידות מדליקה.
מוסיקלית, זה היה ערב רטרו מתוזמר בשתי מערכות הקשה (גדי סרי, אמיר פינטו), גיטרה אקוסטית בנגינתו היפה של אייל הלר ותוספת כלי נשיפה ואקורדיון – סלעית להב.
 דיוויד ברוזה ממשיך בקו שהנחה מופעים "גדולים" אחרים שלו. יש בו איזושהי קוסמופוליטיות טרובדורית שחוצה גבולות, לאומים, שפות וסגנונות – שירים של פולק, ספרד עד רומבה. שירת נשמה טמפרמנטית, הלהבה עצמית בפריטה וירטואוזית ומסרים שיש בהם יותר זריחה מאשר שקיעה. על הטמפרמנט של ברוזה אין הרבה מה להוסיף. הוא ממשיך לעשות את זה הרבה בישיבה, מחובר חזק לגיטרה, מוציא דברים מפתיעים מהמיתרים האקוסטיים, מאלתר עם נשמה, וזו הנשמה הזו שממשיכה להטעין ולהריץ אותו,  להנשים את השירים הישנים.
אני עדיין רוצה להאמין שדיוויד ברוזה המוכשר, הגיטריסט המצוין יחזור באלבום אישי, שינבע מהקשר העמוק שלו לתרבות הספרדית, שלא יפול מ"האישה שאיתי" ואולי אף יאפיל עליה, באופן שנקבל מופע קצר יותר (בשלב מסוים הרגשתי שמיציצי), מהודק יותר ומפעים יותר לעומק.

שירים: האשה שאיתי, בנהר של סיביליה, נולדת בשבילי, טיו אלברטו, כמו שאת – עם עידן עמדי, סיגליות – עם מירי מסיקה, אהבה עד השמיים – עם מירי מסיקה, בלבך, רומבה עם רקדנים וסלעית להב,, חלק מהזמן עם עידן עמדי, טבעת הזהב, בוכה אל הקירות, בדואי, בצהרי היום עם יהודה עדר, שרוכים-דניאלה-חיפה עם יהודה עדר, זה הכל או כלום, אף אחת עם מירי מסיקה, יהיה טוב, מתחת לשמיים, מגיע לו
משתתפים: אלעד אדר – קלידים, אלון נדל – בס, גדי סרי – תופים, אמיר פינטו – כלי הקשה, אייל הלר – גיטרות, אלעד אדר – קלידים, סלעית להב – אקורדיון, חליל, סקסופון סופרנו. ריקוד: מיכל נתן ולהקת מחול הפלמנקו הישראלית. כרמל ליפשיץ – סאונד, איתמר גבאי – תאורה.
אורחים: עידן כמדי, מירי מסיקה, יהודה עדר
הפקה מוזיקלית: לואי להב

צילומים: מרגלית חרסונסקי

האשה שאיתי

טיו אלברטו

בלבך

רומבה

טבעת הזהב

זה הכל או לא כלום