הראפרית מייגן די סטליון נמצאת בכל מקום. בין פסי קול לטרנדים רבים של ריקוד, דיבור על זכויות נשים (במיוחד של נשים שחורות) ומובילה את רשימת המשתתפים בגלסטונברי השנה. הבחורה בת ה-27 מגיעה למקומות גבוהים בבילבורד, זוכה בפרסים ובתארים בגראמי.
הקשבתי לחדש שלה, ושאלתי את עצמי: על מה הבאז? 18 שירים של מקצבי ראפ מציגים את מייגן משתמשת במוזיקה כדי לשלוח מסרים במקום ליצור שירי ראפ מקוריים, מצד שני המגוון, השתפי"ם, (כולל הופעות אורח של אמנים כמו ג'נה אייקו, דואה ליפה, פיוצ'ר, לאטו, לאקי דיי, ריקו נאסטי) מעידים על ראפרית שמתפוצצת כהר געש. הניסיונות של מייגן בקרוסאובר פופ ו-R&B  מציגים את הטווח המדהים עליו היא מתפרשת כאן.
מייגן מפגינה את נטייתה להוציא את המיטב משיתופי הפעולה שלה, וממביאה את ההיבטים המוכרים ביותר של הסגנון שלהם.
אלבום הבכורה שלה Good News משנת 2020 היה תרגיל באופטימיות מהכותרת שלו ומטה. שנתיים אחרי, מצב הרוח שלה השתנה בבירור. מתייחסת לאירועים טראומטים. הפגיעות הגדולה שלה  ב"חרדה" (“Anxiety” ) יכולה לשמש כהמנון תמיכה בבריאות הנפש – מדברת על הבעיות הנפשיות שלה בצורה אותנטית.
"בכמה דרכים נוספות אני יכול להגיד שאני הכלבה הכי גרועה?" (“How many more ways can I say that I’m the baddest bitch?”) היא שואלת בתחילת האלבום: ברור שזו הייתה שאלה מאוד רטורית. מייגן היא הסנגורית הטובה ביותר שלה, וTraumazine היא עדות לכך. אלבום של מסע על פני עצמה בשילוב ססגוני, המכיל וידויים צורבים על כל הוויברציות השונות שלה.

Megan Thee Stallion – Her

Megan Thee Stallion – Ms. Nasty