זמרים וזמרות גם מבין המבוססים, היציבים והמתוקשרים, נאחזו בקורונה כמקור השראה. זמנים קשים עושים בדרך כלל שירות לאמנות. הקורונה אינה נוכחת בשיר של מירי מסיקה (רק בקומוניקט שצורף לשיר) אבל כמו מאות אלפים, הזמרת מעידה על חיפוש "קרקע יציבה". קרקע יציבה הוא מושג פשטני. למה מתכוונת? חוסר יציבות רגשית, בעיות בדימוי העצמי, כעס, חרדה, להחזיק את הראש מעל המים.
השיר עצמו מדבר בצורה הכי כללית על עייפות, חרדות ועל הרצון למצוא בית, נחמה, שינוי. יותר מזה: מסיקה שרה: "ויש לי על מה להילחם"… המשפט נשמע אקראי, תלוש ממציאות, כי על הרע שאולי שוב ידפוק בדלת אין שליטה. האם מסיקה אכן מרגישה – שהיא צריכה להילחם?!
התזמור בפתיח מזכיר את "מאמי" (אילן גולדהירש ומיכאל פטישי) המוסיקה והטון מוסיפים לשיר מטען רגשי שנדמה אינו קיים בו. המנגינה משדרת לא רק יותר מעצב – ייסורים של ממש במונולוג המדוכדך הזה, שיש בו יותר ממידה של טרגיות. מבחינה זו המבצעת הולכת עד הקצה, כאילו באמת חרב עליה עולמה כאשר הבסיס הטקסטואלי הנדוש לא ממש מוביל לכך. מירי מסיקה מכוונת את השיר עד הקצה, סוג של דרמטיות מלנכולית שהיא אמונה עליה, מוסיפה מימד נוגה שאינו לגמרי קוהרנטי.
מירי מסיקה קרקע יציבה
סוף היום אני לבד/ אז מה זה משנה/ שהשכבתי ת'פחדים
בסוף זה מתגלה/ ומחר אברח רחוק/ כאילו זה עוזר/ עד הפעם הבאה
קרקע יציבה אני חיפשתי/ וכל מה שמצאתי לא עזר/ כבר התעייפתי, אבל הלב יודע
הנשמה צמאה לאור/ הזמן הזה הוא לא יחזור/ וכמה שנמשיך לסגור/ זה שוב ידפוק בדלת
ויש על מה להילחם , תראה/ אף אחד הוא לא שלם/ סיימתי כבר להתעלם/ עכשיו הזמן להשתנות
כבר שתיתי את הכל/ נגעתי בחיים/ כבר נדרתי בלילות/ נפלתי בימים
עכשיו תורי למצוא מקום/ בית, נחמה/ בלי לברוח , בלי לדאוג
קרקע יציבה אני חיפשתי/ וכל מה שמצאתי לא עזר/ כבר התעייפתי, אבל הלב יודע
הנשמה צמאה לאור/ הזמן הזה הוא לא יחזור/ וכמה שנמשיך לסגור/ זה שוב ידפוק בדלת
ויש על מה להילחם , תראה/ אף אחד הוא לא שלם/ נמאס לי כבר להתעלם/ עכשיו הזמן להשתנות
