מה מהות האובססיה של נועם צוריאלי? לנצח במירוץ החיים, להיות אמן מצליח/ מפורסם ששומע את שאגות הקהל מול אור הזרקורים? לפי השיר האיש מוכן להרוג את עצמו למען החלום.
"מתאבד על החלום קרא לי מקמיקאזה/ מנווט את הספינה לכיוון הדבר הגדול הבא/ אין סירות הצלה בסיפור – או שנצליח או שנטבע./ ואם נטבע למי אכפת? (פסיכופט!) – זה עניין של תעדוף/ עדיף לטבוע עם חלום, מלא לחלום וסתם לצוף".
השיר מציג מצב של חוסר שליטה באובססיה. מחשבות טורדניות שמשבשות הלך חיים. אני קורא בביוגרפיה של נועם צוריאל שהוא היה אלוף ישראל באתלטיקה. האנלוגיה קיימת בעיקר בקליפ המיוזע, שמציג תחרות ריצה.
הראפ הזה מכניס לחוסר מנוחה. חשתי כאילו אני בתוך התקף פסיכוטי של צוריאלי שנמצא במרוץ אובדני מטורף להגשים חלום – "לא משחק אותה בריא – ברור שיש לי הפרעה", גם "אין סירות הצלה בסיפור – או שנצליח או שנטבע" ו "עדיף לטבוע עם חלום, מלא לחלום וסתם לצוף". הראפ הבומבסטי והחד ממדי מעיד על מה שמבעבע ופורץ מתוכו הכי מוטרף ובוטה. כמסמך אותנטי שרושם את השיגעון ואת מהות החלום – צוריאלי עושה זאת ללא ריכוך או ייפוי.
נועם צוריאלי ובחלומי בימוי: מתן פורטנוי
עוד לא התחלתי, וּכבר אין לי אוויר/ המרחק מכל השאר, ביי פאר, לא סביר/ קצת קשה להתמודד, המצב לא מעודד/ משחק אותה חזק – אבל בתכל'ס די שביר.
ההר הזה עצום הרבה יותר ממה שדמיינת/ ואין פה שום מתנות חינם – לא תמצא פה סנטה/ בחרת לך ת'דרך, כבר לפני שנה בערך/ 'תה הרבה אחרי האל-חזור אחי, עוד לא הבנת?
משנס מותניים, אול אין כמו אידיוט/ וּכמו באופניים, קשה בעליות/ במיוחד כשהמסע הוא עלייה אחת גדולה/ ככה זה – החוויה של הגשמה לא זולה.
אבל אם זה המחיר – אני מוכן לשים כפול/ מנגב את הזיעה מהפנים כמו חומוס פול/ לא מפחד ממאבק – פתח ת'מטוס כמו רפול/ מאמין שיום יבוא יגידו: מה זה נועם? שים אותו על פול/ פול ווליום, מול 12,000 איש/ שמכירים ת'שיר ש'ך בעל פה –'תה לא נשאר אדיש/ לא תמצא גם במילון מילים לאיך שזה מרגיש
ואז ה"טרר טרר טרר" מנפץ'ך ת'חלום כמו פטיש/ "בוקר טוב" מעיר אותך לעוד יום שגרתי/ אני נשבע שעוד אצליח, סבלנות יקירתי/ גם ת'עיכובים, בחישובים, הכנסתי כבר ללו"ז/ רק עוד 5 דקות לחלום, גאון מי שהמציא ת'snooze
פזמון:
וּבַחַלומי, גופים זזים כמו מעצמם/ ובחלומי, הקצב כבר עמוק בדם/ והקהל קופץ ומזיע, שואג ומריע/ וחם לי שאני כמעט נשרף/ נכון זה רק חלום בינתיים, רק חלום בינתיים/ רק חלום – אבל פאק זה מטורף.
אז קם מתמתח, שוטף פנים, מצחצח/ חושב איך ת'יום הזה אגמור כמנצח/ הקרבות שלי קטנים, הם קורים עמוק בפנים/ גם היום – את המחסום של השגרה צריך לפצח./ כמו אתמול, כמו שלשום, כמו מחר/ ואין למי להתלונן – אתה זה שבחר/ את המסלול הכי מתיש, אבל הכי מספק/ כשאור הזרקורים קורא – כמה אפשר להתאפק?
אז יושב על הפסנתר, וסולם אחרי סולם/ שש שעות אם לא יותר, עד שיהיה מושלם/ לא חושב על אפשרות שהחלום לא יתממש/ תן לי עוד מובטל שמנגן משמונה עד חמש/ תן לי עוד מובטל שחי צלילים, כל רגע כל שעה/ לא משחק אותה בריא – ברור שיש לי הפרעה/ חרוזים באים אליי, כמו תיירים לקראון פלאזה
מתאבד על החלום קרא לי מקמיקאזה/ מנווט את הספינה לכיוון הדבר הגדול הבא/ אין סירות הצלה בסיפור – או שנצליח או שנטבע./ ואם נטבע למי אכפת? (פסיכופט!) – זה עניין של תעדוף/ עדיף לטבוע עם חלום, מלא לחלום וסתם לצוף.
פזמון:
וּבַחַלומי, גופים זזים כמו מעצמם/ ובחלומי, הקצב כבר עמוק בדם/ והקהל קופץ ומזיע, שואג ומריע/ וחם לי שאני כמעט נשרף/ נכון זה רק חלום בינתיים, רק חלום בינתיים/ רק חלום – אבל פאק זה מטורף.
ובחלומי, הקהל שר במקומי/ למילים יש משמעות – שמים בצד מה שסתמי/ ובחלומי, אני שר היום למי/ שמפקפק קצת בחלום כמו שפקפקתי בעצמי/ ובחלומי הׅדלקתי שוב את הניצוץ/ לחלום שאת קברת, שכבר שנים, שכב בבוץ/ ובחלומי עוד תהיה לי את הזכות/ להיות הדלק שאיתו תהפוך את החלום שלך למציאות. X2
פזמון:
ובחלומי, גופים זזים כמו מעצמם/ ובחלומי, הקצב כבר עמוק בדם/ והקהל קופץ ומזיע, שואג ומריע/ וחם לי שאני כמעט נשרף/ נכון זה רק חלום בינתיים, רק חלום בינתיים/ זה רק חלום בינתיים, רק חלום בינתיים/ זה רק חלום בינתיים, רק חלום בינתיים/ רק חלום, אבל פאק זה מטורף.
