נעה סררו מתרפקת ברגש גואה על "כמה טוב בבית", על העזיבה לצבא, על דרך חדשה, על הפער בין החיים בחוץ לחום הבית. המנגינה היפה מתכתבת עם התחושה, עם השירה המתכוונת, אלא שהטקסט שהגיע עם השיר משתנה לפתע, ומשיר אישי עליה ועל משפחתה הוא הופך לשיר לאומי. "אנחנו עם הנצח/ לעולם פה נישאר/ זה הבית של כולנו/ אין שום מקום אחר" המשפט הזה לא קיים בטקסט שנשלח עם השיר.
אם אנחנו בשיעור לכתיבה יוצרת, הייתי מוחק לסררו את הבית הזה, שהוא לחלוטין אינו קוהרנטי, ומורגש כי הודבק לשיר האישי על רקע הנסיבות, והטראומה שעברה על ציבורים גדולים. זוהי דוגמא מצוינת לטקסט לא ממוקד שלוקה בחוסר עקביות ולכידות. זה נשמע כאילו סררו הכריחה את עצמה להוסיף בית ש"מתחשב" במלחמה, שהפך טלאי בשיר.
נעה סררו אין כמו בבית
אז עזבתי את הבית ועליתי על מדים/ אמרתי ביי לחברים למשפחה ולהורים
ובדרך לא פספסתי כל שלט כל פנייה/ מבעד לחלון הרגשתי דרך חדשה
מעבר: אווו כמו חלום/ איך קפצתי לבסיס מהתיכון
פזמון:
אבל כמה טוב בבית/ עם כל האחים/ וכשאני נכנסת/ ריחות מאכלים
ואמא במטבח צועקת לאבא בוא מהר/ הילדה שלי הגיעה/ מחר בבית תתעורר
כי אין כמו בבית
ובבוקר התעוררתי ליום חדש שונה/ קצת צחקתי זה מוזר לי אבל זה לא משנה
עוד שבוע עוד שבועיים ועוד יום נשאר לי פה/ כבר אורזת מתארגנת מחכה לו שיבוא
, על העיזבה, החזרה אווו כמו חלום/ איך קפצתי לבסיס מהתיכון
פזמון:
אבל כמה טוב בבית/ עם כל האחים/ וכשאני נכנסת/ ריחות מאכלים
ואמא במטבח צועקת לאבא בוא מהר/ הילדה שלי הגיעה
מחר בבית תתעורר/ כי אין כמו בבית
ולמרות כל הקשיים , מלחמות מיותרות/ ברגעים שלא ציפינו התנפצו כל התקוות
כל חלקיק שבשמיים התמלא בכוכבים/ עלינו מלמעלה הם עכשיו שומרים
פזמון:
אבל כמה טוב בבית/ עם כל האחים / כשאני נכנסת/ ריחות מאכלים
ואמא במטבח צועקת לאבא בוא מהר/ הילדה שלי הגיעה/ מחר בבית תתעורר
כי אין כמו בבית
