עומר יפת שר על מלכוד ביחסים עם בת זוג. זוהי בלדת כאב משדרת אמת לא רק ממיתרי הקול, אלא מעומק הנשמה, וכשהנשמה שרה – הקול הופך אמצעי. הסיטואציה: בנפשו הוא כבר לא איתה, היה רוצה לברוח, אבל היא אינה חשה בנתק, מתנהגת כאילו האהבה ממשיכה לבעור – "כותבת מסרים גדולים על הקירות". הוא מנסה לאותת לה, אבל היא "מכסה את האוזניים". האם היא משחקת אותה או שאינה מתפקחת? על כך איננו מקבלים תשובה. הוא אינו מצליח להשתחרר מהמלכוד – "אם רק תתני לי סיבה אחת לברוח/ אני אברח בכל הכוח". נשאר חסר אונים, נבוך וכואב. ממשיך לחיות בסיטואציה של יחסים מטעים ומתעתעים.
אני אוהב את ההגשה של השיר. עומר יפת הפך את הסיטואציה לבלדה מלנכולית אותנטית שמאירה את המבוך בו הוא נמצא. המוסיקה האקוסטית צנועה ואינטימית, קול עמוק ואמיתי שמתפתל בצער, מנגינה יפה מאוד המובילה את הסיפור שלו, שיש בו נגיעות פילוסופיות מתוך התבוננות באנשים. אני אתו בסערת רגשותיו המנוגדים.
**** עומר יפת: " השיר נכתב על בת זוג לשעבר. הכרנו ילדים לפני צבא, זו הייתה אהבה ממבט ראשון, כמו בסיפורים. היינו יחד שלוש שנים. אהבנו בטירוף, היא הייתה מדויקת ומכוונת אליי, אבל משהו בפנים זז אצלי כל הזמן… השאלה הזו דגרה בי וכרסמה והפכה בהדרגה להבנה, שזה הולך להיגמר. ידעתי שזה יהיה אני, כי הייתה מוכנה לספוג ממני הכל, וזה רק עשה את זה קשה יותר. כל כך לא רציתי להיות בתפקיד הזה, לשאת באחריות, לשבור לב".
עומר יפת תני לי סיבה
תני לי סיבה אחת לברוח/ אני אברח בכל הכוח/ אבל את ממשיכה לסלוח
אנשים הולכים מהר ברחובות/ לא עוצרים להסתכל בין השורות
ואת עוברת ביניהם/ רוקמת אהבות/ וכותבת מסרים גדולים על הקירות
אני מנסה לקרוא לך/ ואת מכסה מיד את האוזניים
אני מנסה לתפוס אותך/ ואת חומקת לי מהידיים
אם רק תתני לי סיבה אחת לברוח/ אני אברח בכל הכוח
אבל את ממשיכה לסלוח/ זה לא הלב זה רק המוח
מה אנשים רוצים אחד מהשני/ ולמה כל כך קל לחיות ככה שנים
מה לא בסדר בי/ אני לא מבחין בסימנים/ ואת תולה שלטי חוצות על בניינים
אני מנסה לקרוא לך / את מכסה מיד את האוזניים
אני מנסה לצרוח לעברך/ /הקול שלי נקרע לשניים
אם רק תתני לי סיבה אחת לברוח/ אני אברח בכל הכוח
אבל את ממשיכה לסלוח/ זה לא הלב זה רק המוח
זה לא הלב זה רק המוח
