נתחיל מקלישאת הסיום: "בסוף לומדים מהחיים". מה לומדים מהחיים? שאין סיבה להאשים גם אם אנשים מאכזבים, ויש מי שיבין אותך – כשנשבר הלב. איך? – הכל נמצא בעננים? כפי שאומר השיר.
אשרי המאמינה. אני מקווה שענבל ביבי יודעת מה היא רוצה להגיד כשהיא כורכת את כל הבעיות כדי לשכנע את עצמה ואת המאזין בתחושה הזו. לי השיר נשמע גיבוב מילים מעט פשטני וסתמי, למרות הניסיון להציג את הפגיעות והבדידות מול הבטחון והפתרון שנותן לה מי שנמצא "בעננים".
אגב כתיבה פואטית: "אין לי שום חבר/ רק אני מול עצמי/ עם השבר" הוא חרוז גרוע.
המוסיקה נגישה מההאזנה ראשונה, העיבוד האקוסטי מבהיר את קווי המתאר היפים של השיר. הקול המדוכדך משכנע באותנטיות של הכוונה, ומבחינה זו ביבי מצליחה להנגיש את התחושה שלה בתפר שבין עגמומיות לשמחה.
ענבל ביבי אף פעם לא לבד
אף פעם לא לבד/ יש מי שיבין/ כשנשבר הלב/ יש פתרון בעננים
אף פעם לא לבד/ אין סוף סימנים/ הכל לטובה/ אז אין סיבה להאשים
גם אם אנשים/ מאכזבים
כבר שנה שכלום לא מסתדר/ והלב שלי בוער/ ובוער/ ובוער
לא סומכת/ אין לי שום חבר/ רק אני מול עצמי/ עם השבר
והוא מגיע עד אליי/ לוחש בשקט לאוזניי
אף פעם לא לבד/ יש מי שיבין/ כשנשבר הלב/ יש פתרון בעננים
אף פעם לא לבד/ אין סוף סימנים/ הכל לטובה/ אז אין סיבה להאשים
גם אם אנשים/ מאכזבים
מי תמיד מחזיק לי את היד כשנופלת/ מקבל את הדמעות שלי
שולף ממני חרב/ מתווך בין רגשות טובים לבין הסרט/ ששורט אותי שנים
פתאום חולף/ אני זוכרת/ שהוא מגיע עד אליי/ לוחש בשקט לאוזניי
אף פעם לא לבד/ יש מי שיבין/ כשנשבר הלב/ יש פתרון בעננים
אף פעם לא לבד/ אין סוף סימנים/ הכל לטובה/ אז אין סיבה להאשים
גם אם אנשים/ מאכזבים/ לא מפסיקים להאמין/ בסוף לומדים מהחיים
