לא ברור תחת איזה שם ההרכב הזה מופיע "הצליל העתידי של לונדון" או "אמורפוס אנדרוגינוס". גם המוסיקה הקסומה היא כזו "אנדרוגינית" בין פרוגרסיב רוק לאמביינט/צ'ילאאוט. האנשים מאחורי הפרויקט הם גרי קוביין (Garry Cobain) ובריאן דאגנס (Brian Dougans) שהוציאו לפני הפרוייקט הזה אלבום מצוין כמו Tales Of Ephidrina ב-1993. תחת השם "אמורפיאוס אנדרוגינוס" ואת Lifeforms וואת Dead City תחת "הצליל העתידי של לונדון". הצמד עושה שימוש בניסויים אלקטרוניים, צליל גיטרות פסיכודלי נוסח ה-70, סיטארים, מיתרים, קולות שמיימיים.
אם מישהו ציפה מהצמד קוביין ודוגאנס לפריצת דרך, אז זה לא קרה באלבום הזה. אחרי 6 שנים הם נפגשים בצומת שבו מתחלפים אורות פסיכודליים, ושיש בו גם אמביינט, טריפ הופ, אתני, פולק סונגס, ביטלס ופינק פלוייד וצליל אורגן סטייל "הדלתות" ב"שדות גן עדן". בתוך כל אלה, נמצא הקטע היותר מושלם נקרא DIVINITY
מה זה? קוקטייל של סגנונות. תזמורים נועזים. אלקטרוני ושאנטי. המוסיקה מחלפה צבעים – Mello Hippo Disco Show מציע איזשהו שילוב בין The Verve ה-Doors והפינק פלויד. ואילו הקטע Go Tell It To The Trees Egghead מזכיר במשהו את ג'נסיס. מוסיקה מיוחדת, ניסיונית במהותה, אם כי חסרת חוט שדרה. לכל מי שמסרב ללכת על הצפוי, ומחפש מוסיקה למדף ה"פרוגרסיב" שלו.
Future Sound Of London פייסבוק