הבלגן. זה מה שגורם לרביב כנר לזעוק. לא ברור מי האמא, מי האבא. הכל חשוך. והכל לא ברור. רק שיחזירו אותם. הביתה עכשיו. שמעתי את רביב בכיכר החטופים. לוחם מילואים שזועק מדם ליבו. בשיר הוא  דואב, מלנכולי, טון נמוך, ואז מגיעה זעקת הקטסטרופה.
כנר מגביע קול לשמיים, וחוזר לקרקע הקודרת. אלו תנודות מצבי הרוח. קולות הנפש הנסערת. סערת הרגשות מתחוללת בליווי צליל פסנתר וכלי מיתר. כנר חש לגמרי את הכאוס, ומתוכו מגיעה הקריאה לחבל הצלה. שיר שצריך להישמע, להדהד  בבתים, בכיכרות. לעשות דרכו למרתפי האופל.

רביב כנר: מצאתי את עצמי כותב במילואים, בבית הכנסת במוצב, בפעילות מבצעית ומסיים באולפן. אולי בגלל הזוועות שלא יוצאות מהראש, אולי בגלל המכה הגדולה בטירוף שהיה ב7.10, ואולי כי פשוט רציתי לשפוך
את מה שהיה לי על הלב במחשבות אינסוף על אותו יום ארור., מתפלל שכל החטופים יחזרו הביתה בשלום".

רביב כנר הביתה

אבא קום כבר אבא תתעורר/ אמא פה פצועה זה לא עובר
אמא אבא שוב הלך לישון/ אולי כי יום שבת ולא ראשון
בין כל הרעשים הבלגן
ואין טעם הכל סתם/ תחזירו לי אותו עכשיו הביתה
ואין טעם הכל סתם/ תחזירו לי אותה עכשיו הביתה
הביתה
הכל חשוך עכשיו כיבוי אורות/ אולי ליום יומיים לפחות
כי בין ייאוש תקווה יש לי חלום/ כשכל זה ייגמר אוכל לנשום
בין כל הרעשים הבלגן

ואין טעם הכל סתם/ תחזירו לי אותו עכשיו הביתה
אין טעם הכל סתם/ תחזירו לי אותה עכשיו הביתה הביתה
ואין טעם הכל סתם/ תחזירו לי אותם עכשיו הביתה
ואין טעם הכל סתם/ תחזירו לי אותם עכשיו הביתה
הביתה

שרים במלחמה

רביב כנר פייסבוק