המשך פרק ב' ברומן שנרקם בין רוני ידידיה ונתן אלתרמן, גם המשכו של השיר הראשון בפרק הזה "שיר בחרוזים אדומים", שבו אירח ידידיה את ישראל גוריון. הפעם זה ליאור ייני, איש להקת "התרנגולים", כוכב המחזמר "איי לייק מייק", הזמר שמזוהה עם קלאסיקות כמו "אגדה יפנית", "בואי לאילת", "בדומיה".
קשה להאמין שאפשר להלחין שיר קצרצר כזה, מעין סקיצה, שכמו שורבטה על ידי אלתרמן על מפית בבית קפה. באורח פלא קרה הנס – והשיר ניאור לחיים בלחנו של ידידיה ובעיבוד שלו ושל ברק פרוכט, בניחוח נוסטלגי מחויך וחמים. אלתרמן תיאר סיטואציה עירונית שגרתית, שהחלק החריג בה הוא המשפט המבודח בסיום – "וטיפש אחד לבית קפה הלך/ כדי לחשוב לאן ללכת אחר כך".
זה לא שיר שמזמין הלחנה, אבל כמו בהמשך ל"שיר בחרוזים אדומים" – לרוני ידידיה יש "תסריטים מוסיקליים" כמעט לכל צורת שיר של אלתרמן. הוא הצליח להפוך את הטקסט הקצר לסיפור, שיש בו התרחשות, במנגינה, בקצב, בהרמוניה, בחיבור למחוזות העבר, שנסון ומוסיקה ישראלית של פעם (צליל האקורדיון שנשמע כמו של פטר תובל מ"התרנגולים"). זה המשכו של הקברט המוזיקלי פרק ב', וכתזכורת, חוזר, כאורח, ישראל גוריון, החינני,מהקליפ הקודם לקליפ הזה.
אין ספק: השיר הזה אינו מה שהוא ללא הקליפ של שטמפר, שהוא הומאז' לתל אביב משולב ציוריות של ישן וחדש , סרטי שחור לבן בנוסחים של פעם עם הצצות לתל אביב של עכשיו. "ערב כזה" הופך לערב ממיס לבבות במוסיקה ובקליפ שיצרו ידידיה, פרוכט ושטמפר.
קליפ: שטמפר
הפקידים חזרו ממשרדם/ הזוגות הולכים לשפת הים
הפנס חולם כמו ג'ירף גבוה/ יעקב מזמין את יונה לקולנוע
בערב כזה כזה
הפקידים חזרו ממשרדם/ הזוגות הולכים לשפת הים
הפנס חולם כמו ג'ירף גבוה/ יעקב מזמין את יונה לקולנוע
בערב כזה/ בערב כזה…
הפקידים חזרו ממשרדם/ הזוגות הולכים לשפת הים
הפנס חולם כמו ג'ירף גבוה/ יעקב מזמין את יונה לקולנוע
וטיפש אחד לבית קפה הלך/ כדי לחשוב לאן ללכת אחר כך
