שי אוחיון מסלסל כאב לב על אהובה שנטשה. אין כמעט מה לפרשן. לא יכול להירגע, למרות שהיא הציעה לו להרגיע. נשבר מול המראה. הדברים שנראו פשוטים – מסתבכים. בתוך התסבוכת הרגשית הזו – היא נותרה כזיכרון שלם אחד.
זהו מסוג השירים הפשוטים, שהמילים ממתינות למוסיקה ולביצוע. שי אוחיון נוגע בכאב בטון בהיר, בסלסול יפה, אינו הופך את ההבעה להתייפחות בומבסטית, אינו רץ לפני השיר, מחלק  נכון אנרגיות שירה כדי לדייק בהבעת רחשי הלב. העיבוד האקוסטי הוא בן לוויה ההולם את שירתו. אכן: לא פשוט להיות פשוט. שי אוחיון מצליח בפשטות יפה לשדר את עוצמת "הזיכרון השלם"  המכיל את מהות האהבה ואת עומק שברה.

ואת אומרת לי אתה צריך להירגע / להיות כמו שרציתי / זה לא פשוט להיות פשוט … אף פעם את יודעת / מה שאומר עלי הכול …
כי בימים האחרונים / אני נשבר מול הראי  כשאת את אינך כאן
את אינך כאן אני מבין ש…לפעמים הדברים / הפשוטים מסתבכים רק את נשארת ועודך רק
עודך רק זיכרון אחד שלם .
ואת זוכרת לי כול מילה שאת שמעת / שבאוזנך לחשתי
רוצה שתחזרי שהפשוט יחזור להיות מוכר/ זה מה שאומר עלי הכול
כי בימים האחרונים / אני נשבר מול הראי  כשאת את אינך כאן
את אינך כאן אני מבין ש…לפעמים הדברים / הפשוטים מסתבכים רק את נשארת ועודך רק
עודך רק זיכרון אחד שלם .