ניסיתי לעלות על מסלול המחשבות של שי המבר, ולא ממש הצלחתי. האם המחשבות כאן חדות וצלולות כמו תסריט כתוב? ומאיפה בכלל הן מגיעות? זרם התודעה הוא מהחידות העלומות ביותר בחיים ובאמנות. כדי לדבר על התודעה והמחשבות שלנו – שהן למעשה מי שאנחנו – לעתים אנו נאלצים לנתק את העצמי מהתודעה כדי ליצור איזשהו היגיון ניתן לתפיסה בתוך המערבולת המנטלית שנוצרת עם הניסיון לחשוב על המחשבות עצמן. ניסיתי לשווא למצוא אותו (היגיון) בשיר. נשאר כאב, רצתה לאהוב, מתגעגעת, ברחה מהעיר, מבקשת לחלום. האם המבר מצליחה למצוא את עצמה?
המנגינה, הקצב הסלסול לא עזרו עם ההיגיון הפואטי שלה, אבל העלו אותי על הכביש המהיר שלה. מבחינה זו, השמש המקומית זורחת על השיר. כלים מזרחיים חוברים לכלי מיתר מערביים, המוסיקה זורמת באפיק פופ מזרחי אותנטי. בסופו של דבר, המוסיקה בבריחה שלה מן העיר, שאינה אלא בריחה מעצמה, משדרת יותר חדוות חיים מאשר משבר.
שי המבר הלכתי מהעיר הזאת
הלכתי מהעיר הזאת/ ברחתי/ עורו בי חלומות
נשבעתי/ בכל הימים/ בכל הלילות/ לא לגעת לא לראות
(כל הימים הלילות)
יצאה השמש אל הרחוב/ לצוד אותי באור צהוב
ואני לא רוצה לחשוב/ לא טוב/ מתגעגעת אז תכתוב
אם לא תכתוב אז תעזוב/ שוב לא שילמתי את החוב/ לא טוב
מה שאמרתי/ נשאר לי/ כאב לי/ רציתי יותר
מה שאמרת/ שכחת/ המשכת/ זה לא יישאר
הלכתי מהעיר הזאת/ ברחתי/ עורו בי חלומות
נשבעתי/ בכל הימים/ בכל הלילות/ לא לגעת לא לראות
(כל הימים הלילות)
בסוף רציתי לאהוב/ גם כשראיתי את הסוף/ ואני לא רוצה לחשוב/ לא טוב
מתגעגעת אז תכתוב/ אם לא תכתוב אז תעזוב/ שוב לא שילמתי את החוב/ לא טוב
מה שאמרתי/ נשאר לי/ כאב לי/ רציתי יותר
מה שאמרת/ שכחת/ המשכת/ זה לא יישאר
הלכתי מהעיר הזאת/ ברחתי/ עורו בי חלומות
נשבעתי/ בכל הימים/ בכל הלילות/ לא לגעת לא לראות
(כל הימים הלילות)
הלכתי מהעיר לראות/ שמיים
בואו ימי סליחות/ נשבעתי/ בכל השירים/ בכל השתיקות/ לא להיות לך אותיות
(כל השירים השתיקות)
הלכתי מהעיר לראות/ שמיים
בואו ימי סליחות/ נשבעתי/ בכל השירים/ בכל השתיקות/ לא להיות לך אותיות
(כל השירים השתיקות)
