הולך נגד הרוח. המדרכה מתנדנדת. אין מה לעשות. צריך לסמוך בינתיים על הגשם. אורי ליפשיץ אולי הגזים בציור הפורטרט של שלום חנוך לעטיפת התקליט – צייר אותו בקווים מרים עד טירופיים-דכאוניי. מצד שני ב"רק בן אדם", הטירוף מחלחל חזק פנימה, מוביל אל סוף לא טוב.
אומרים שאנשים מתרככים עם כל שנה שהם מתבגרים, שהזעם נשאר נחלת המשוררים הצעירים. לא אצל שלום. הוא תמיד חוזר אל מקום הפשע, הולך ומתקשח, ומרירותו מקשיחה את צלילי הרוקנ'רול.
שלום שר על חרדה, מבוכה ובלבול. לא רק שאנחנו כבר לא מסוגלים לתקן את העולם. אנחנו לא יודעים לעזור לעצמנו.
שני השירים הפותחים – "נגד הרוח" ו"רק בן אדם" מלודיים יותר משירים אחרים, אבל נותנים ביטוי לניכור בתוך חברה ההופכת אותך בודד ומנוכר יותר. מאז "חתונה לבנה", חנוך ממשיך לשדר כאב וחרדה.
על שלום חנוך נכתב לא פעם שהוא הברוס ספרינגסטין הישראלי ולא מתוך חיקוי, אלא משום שחנוך כמו ספרינגסטין מקרין אנרגיה של אמת ברוק, בחספוס הקולי, בחיבור בין פשטות ותחכום. יוצר בלי פוזות מילוליות ומוזיקליות, בלי הקרנת מוזרויות שבאות יותר להסתיר מאשר לגלות.
חנוך מספר תחושות של בן אדם שלעולם כנראה לא ימצא תשובות למצוקותיו, אדם שבקושי מוצא לעצמו אהבה. צלילי סקסופון עשן ומפוחית מפייסים מעט את האוזן, אבל העידון הוא בערבון מוגבל. ב"היא אמרה" ממשיך חנוך מוטו מ"חתונה לבנה" – דרמת רוק על יחסים בלתי אפשריים, על דיאלוג עקר בינו ובינה. העוצמה הרוקנרולית מתגברת ב"אין קשר" וב"עד כאן". מתברר שהטירוף כבר עולה על כל הגיון. לבן אדם נשבר מהכל, איבד מוטיבציה, לא יכול אפילו לראות חוף ים.
בשיר "נהמת הדממה" נותן חנוך הסבר אירוני למצב הטראומטי: "מחפש איזה קשר לזמן אבוד". אירוניה קיימת גם ב"כדי לחיות". הקיום הבסיסי מול הערכים המופשטים. אתה מת כדי לחיות, אבל אין בדת ובלאום כדי לחיות. השיר נשמע כמו אחד משירי הרוק הפוליטיים של ג'ון לנון עליו השלום.
שלום חנוך כבר אינו שופך רעל מילולי על מי שלא עוצר באדום ולא על התאבדות לאומית בנוסח "מחכים למשיח". העניין הוא הפעם באדם שאיבד את עצמו, את הכיוון. אדם שבורח מעצמו ואינו יודע לאן: "תלוי בין שמיים וארץ וקולך לא נשמע, הולך מבלי לדעת לאן, נלחם בלי לדעת על מה, אתה לא מפסיק לברוח, כי אתה לא מפסיק לרדוף, ועם כל צעד שאתה עושה, אתה מתקרב לסוף".
שלום חנוך חוזר אל מקום הפשע ומתקרב אל הסוף במבע פסימי, למנגינה הקסומה יש מילים שאומרות, כי גם רגע הקסם על שפת הנחל הוא תעתוע.
"על שפת הנחל הזורם/ עודי יושב ומשתומם/ חולפים חיינו כמו המים -/ מימי הנחל הזורם". (השיר "על שפת הנחל הזורם)
הנגנים האנגלים ששכר להקלטות שותפים למוסיקת הרוק הלא מתפשרת הזו, הם שהעניקו לאלבום עוצמה שמשאירה את האלבום הזה טרי ואיכותי גם אחרי כל השנים, ועברו לא מעט.
צילומי סטילס: מרגלית חרסונסקי
שלום חנוך משה לוי – נגד הרוח
