"רוב הזמן את אשתי" של שלמה ארצי הוא אחד משירי הזוגיות הבוגרים והמפוכחים ביותר שנכתבו בפופ הישראלי. בניגוד לשירי אהבה העוסקים בהתאהבות, תשוקה או פרידה, ארצי כותב על השלב הארוך והמורכב שבא אחרי החיים המשותפים עצמם. זהו שיר על נישואים כמצב קיומי, על שחיקה ועל נאמנות, על מרחק ועל קרבה, ובעיקר על אהבה ששינתה את צורתה.
כבר שם השיר מכילה את לב השיר- "רוב הזמן את אשתי". לא "אהובתי", לא "נסיכת חיי", לא "האישה שאני משתוקק אליה". "אשתי" היא הגדרה חברתית, משפחתית, יומיומית. דווקא המילה הפשוטה הזאת נושאת מטען רגשי עצום. ארצי מצביע על הפער שבין הרומנטיקה של תחילת הדרך לבין המציאות של חיים משותפים. הוא אינו אומר שאינו אוהב אותה אלא שהאהבה עברה טרנספורמציה. היא הפכה לבית.
השיר בנוי במחזוריות שחוזרת שלוש פעמים: ערב משותף, חלום בלילה., התעוררות בחושך. בכל בית חוזר אותו דפוס, כאילו מדובר בשגרה שחוזרת על עצמה לאורך שנים. החיים הזוגיים מוצגים דרך פרטים קטנים: "כל הערב דיברנו", "כל הערב דאגנו", "כל הערב עישנו". אין כאן דרמות גדולות. יש דיבור, דאגה לילדים, סיגריה, מיטה משותפת. דווקא הפרטים היומיומיים הם חומר הגלם של הנישואים.
הבית הראשון נפתח בחריפות – "מילים חדות כסכין" השיחה הזוגית יוצרת פציעות הדדיות, אבל מיד אחר כך – "מילים נודדות מפיך אל תוך פי" הדימוי יפה במיוחד. גם כשהמילים פוצעות, הן עדיין נעות ביניהם. כלומר, הקשר קיים.
הסכנה האמיתית אינה ריב אלא שתיקה.
"ציפורים נפרדות זו לימין וזו לשמאל" – דימוי שאומר שלמרות החיים המשותפים, כל אחד מבני הזוג נשאר אדם נפרד. הכיוונים אינם תמיד זהים. קיימת תחושת התרחקות.
בהמשך מופיעה האם: "ועל אימי שהאמנתי שהיא היפה בנשים" – הזוגיות מחזירה את הדובר אל שכבות מוקדמות של הנפש. האהבה הנוכחית פוגשת את זיכרון האהבה הראשונית.
השורה החוזרת "התעוררתי עירום" אינה מתארת רק מצב פיזי. העירום כאן רגשי. החלום מסיר הגנות. הדובר נשאר חשוף מול עצמו.
"החושך נסדק בתוכי" – לא החושך שבחדר נסדק אלא החושך שבתוכו. כלומר, משהו מודחק פורץ החוצה, ואז "כל פירוש לחלום הוא מעל לכוחי" – חוס יכולת להבין את עצמו עד הסוף. הנפש נשארת מסתורין גם אחרי שנים של חיים.
השורה: "כך חיינו עברו" נשמעת כמעט אגבית, אבל היא נושאת משקל עצום. השיר כולו נכתב מנקודת מבט של אדם שמביט אחורה. החיים לא התפוצצו בדרמות. הם פשוט עברו. זהו אחד הנושאים המרכזיים ביצירתו של שלמה ארצי – הזמן כחומר שמחליף את הרומנטיקה הגדולה. מרכז החיים הזוגיים הופך למשפחה: "וכשילד ניטע בך". המילה "ניטע" מעניינת במיוחד. הילד מתואר כעץ שנשתל. הולדת הילד משנה את הגדרת היחסים. מכאן והלאה הזוגיות כבר אינה רק סיפור של שני אנשים.
"חיכינו תשעה בתשיעי ילדת בעצב" – זוהי שורה חריגה ומטלטלת. לידה בדרך כלל מתוארת כשמחה. ארצי מוסיף לה גוון של כאב, חרדה, אחריות ואולי גם תחושת אובדן של החיים הקודמים.
השיא הרגשי של השיר מגיע בסיום: "שוב ידינו בחושך גיששו לאהוב" – אין כאן תשוקה סוערת., אין הכרזות גדולות. יש שני אנשים עייפים בסוף היום. האור כבוי., והידיים עדיין מחפשות זו את זו., המילה "גיששו" אומרת שהאהבה כבר אינה ודאות. היא חיפוש מתמשך.
מבחינה מוזיקלית השיר אופייני מאוד לשלמה ארצי של שנות התשעים: קצב איטי-בינוני, לחן מעגלי וחוזר., עיבוד שאינו דרמטי, דגש על הסיפור ועל המילים. המלודיה נעה כמעט כמו שיחה., אין התפרצויות גדולות., אין שיאים דרמטיים.. המוזיקה מחקה את השגרה הזוגית שעליה היא מספרת. גם הפזמון אינו "מתפוצץ" אלא מתרחב בעדינות כאילו הוא נושם. התחושה הכללית היא של נסיעה ארוכה בכביש מוכר – לא מרגשת כמו בתחילתה, אבל מלאה בזיכרונות ובמשמעות.
"רוב הזמן את אשתי" הוא שיר לא שגרתי משום שהוא עוסק במה שקורה אחרי סיפורי האהבה. הוא אינו מהלל את הנישואים ואינו תוקף אותם. הוא מציג אותם כפי שהם: תערובת של שחיקה, הרגל, הורות, דאגה, זיכרונות, מרחק וקרבה.
המשפט "רוב הזמן את אשתי" נשמע בתחילה כמעט מאכזב, אך ככל שהשיר מתקדם הוא מתגלה כהצהרת אהבה עמוקה. לא אהבה של התאהבות, אלא אהבה של מי שחלקו חיים שלמים, הלכו לפעמים לכיוונים שונים, נפצעו, דאגו, הזדקנו – ובכל זאת, בסוף היום, עדיין מגששים בחושך למצוא זה את זו.
שלמה ארצי רוב זמן את אשתי
גרסאות לשיר: יעל קידר שרה את השיר בחצי דיבור חצי שירה, במינימליזם שמזקק את הליריות לכדי תיאור המתרחש, בטון אפרורי קודר, באיפוק מלנכולי. גרסתה מנקה את השיר מפתוס, ומעניקה לו עגמומיות אישית קרה ושכלתנית משהו. הזווית מעניינת כי קידר שרה את השיר כפי שהוא – כאישה מנקודת המבט גברית, וכמו מעניקה לו זווית פרשנית, לא כמי שמספרת את הסיפור האישי שלה, אלא כמביטה מהצד. התוצאה מיוחדת מאוד.
גוסטו יצר גרסה אוורירית זורמת באוריינטציה מזרחית – שירה מסולסלת, עיבוד תזמורתי תואם. העניק לשיר משב רוח רענן הכלים האותנטיים: מוסיפים כלי נשיפה ומיתר מסורתיים כמו כמו קנון, וכינורות מזרחיים. אלו מעניקים את ה"צבע" והרגש המיוחד שאי אפשר להשיג בכלים מערביים.
כל הערב דיברנו
מילים חדות כסכין
מילים נודדות מפיך אל תוך פי
ובלילה חלמתי לא אינני זוכר את הכל
ציפורים נפרדות זו לימין וזו לשמאל
התעוררתי עירום בחושך נסדק לתוכי.
כל פירוש לחלום הוא מעל לכוחי
כך חיינו עברו נשארנו פשוטים ודומים
שתי רגלינו הולכות לאן שהולכים
רוב הזמן את אישתי
וכשילד ניטע בך
חיכינו תשעה בתשיעי ילדת בעצב
רוב הזמן את אישתי
ואני מכותר בך
רוב הזמן את איתי
את ביתי
את אשתי פה בעצם
כל הערב דאגנו הילדים לא חזרו מהגן
ילדים נודדים ללא דאגה
ובלילה חלמתי על היום הראשון היחיד
ועל אימי שהאמנתי שהיא היפה בנשים.
התעוררתי עירום בחושך נסדק בתוכי
כל פירוש לחלום הוא מעל לכוחי
כך חיינו עברו נשארנו פשוטים ודומים
שתי רגלינו הולכות לאן שהולכים.
רוב הזמן את אישתי…
כל הערב עישנו שרפנו סיגריה פשוטה
כל הערב איתך באותה המיטה
ובלילה לפני שנרדמנו כיבית את האור
שוב ידינו בחושך גיששו לאהוב.
רוב הזמן את אישתי…
