קני ג’י מתחיל אצלי בהנמכת הצליל. ככה אני אוהב לשמוע את הסקסופון שלו. "מוסיקת מעליות"? "הג’נטלמן הראשון של הג’אז", היה נעלב. אבל בואו נגיד – מוסיקת המעליות האולטימטיבית, ואני לא אומר את זה בקונטקסט שלילי. מוסיקה היא לא תמיד אמנות
הנה משהו נדיר: שלושת הילדים הגדולים של המוסיקה והבידור בארה"ב פרנק סינטרה, דין מרטין וסמי דיוויס ג’וניור שרים, מצחיקים ומבדרים . אפשר להפוך את סדר המילים ולומר מצחיקים, שרים ומבדרים. הדיסק הראשון כולל הקלטות שנערכו בסוף נובמבר, תחילת דצמבר 1962
לסגנון של הזמר-פסנתרן מייקל פינסטיין קוראים "טרדישיונל פופ", בלדות סלואו בעיקר, מתמחה בסטנדרטים של גדולי מלחיני המוסיקה הקלה האמריקנית (גרשווין, ברלין, זונדהיים). רומנטיקן להחריד ששר בקול גבוה, רווי געגועים. פיינסטיין בחר הפעם ב"ספר השירים" של המלחין הפורה מייקל ווב שגם
רגינה מנגנת כינור פגניני המקורי (תוצרת 1743) שהיא קיבלה באופן נדיר לקונצרט ג’אז בגנואה. שידוך יפהפה בין קלאסי לקל. ברשימה שלה מוריס ראוול, קלוד דיביס, גבריאל פורה, אסטור פיאצולה ועד אניו מוריקונה של "סינימה פרדיסו". זה לא דיסק ג’אז. זה
אלבום דואטים רגשני לאללה של מלך האיזי ליסנינג של הסקסופון. קני ג’י הזמין לאולפן צמרת זמרים ונגנים: ברברה סטרייסנד, גלדיס נייט, צ’אקה קאן, לין ריימס, דאריל הול, ריצ’ארד מרקס, בריאן מקברייט. ומצד הנגנים: ארתורו סנדובל – חצוצרה, דיויד סאנבורן –
כנראה שבחייו לא העריכו כמה עוצמה טמונה בקול הדבש או המשי שלו. 40 שנה אחרי מותו, נט קינג קול הוא כוכב, אולי תודות לדיגיטציה האולפנית שמצליחה להוציא יופי של תוצאות מהקלטות ישנות. את האוסף הקליט קינג ב-1947, בהיותו בן 30.
40 שנה מלאו למות הזמר בעל קול הקטיפה, וזה תירוץ טוב לקחת שוב את הבסט אופ דה בסט וללכת על אוסף. ואיזה אוסף זה. הכי ממצה-מחניף שיצא אי פעם לקול, בסאונד משופר ומשופץ. הוא כולל הלהיטים הגדולים המזוהים עם קול הטנור
דיסק שמחולל סערת רוחות נוסטלגית עזה: הכוכבים של פעם היו מעבדים ומנצחים של תזמורות קלות ופוריות: פול מוריה ב"לאב איז בלו" ו"דה סמר נוז", ג’יימס לאסט ב"ביסקייה", פרסי פיית’ בנושא מתוך "א סאמר פלייס". תרקדו ואלס עם פרנק פורסל –
המאברקיס מחברים קאונטרי, רוק ופופ במהלכים מלודיים והרמוניים שמזכירים להיטי אהבה מהסיקסטיז (TELL ME WHY) הרכב שעושה גלים בזכות הסינגר_סונגרייטר – רול מאלו. המאבריקס מייצרים קיטש די פשוט המושפע מאלוויס, רוי אורביסון, פטסי קליין, הנק וויליאמס. בהאזנה לדיסק יש איזושהי
רשימת המצדיעים לאגדת הקאונטרי מרשימה: בוב דילן עושה את "לא יכול להוציאך ממחשבתך". אחריו שריל קרו ב"לונג קאם לונסאם בלוז". אהבתי את קב מו ב"אני כה בודד שאני יכול לבכות" וגם גירסה אינטימית מיוחדת של האבן המתגלגלת קית ריצ’ארדס ל"ניצחת
על האיכויות של גריי עמדנו כבר ב"סולם לבן", 1999. גם זה אלבום אקוסטי כמעט למהדרין. גריי מחייה את טרובדור הפולק. מזכיר את ניק דרייק. אלה שירים שהוקלטו בטרם הצלחה. גריי נשמע אז מדוכדך על חוסר ההכרה בכשרונו. ב"ירח אדום" הוא
קולו אינו כתמול שלשום. שביר. רווי כאב. יש כאן ספור אישי על פרוייקט שנעשה על רקע מחלה קשה. קש התעלה על כאביו. יצא אלבום קאברים מרגש. אולי הכי מרגש ששמעתי ממנו, בהפקת ריק רובין. הוא שר "בפעם הראשונה שראיתי פניך",
תסריטאי, שחקן ובמאי, חוזר לאהבתו הגדולה באלבום בכורה, טונים ג’וני קאשיים, מוסיקה סטייל טוo פטי. ילד סיקסטיז, שגדל בהוט ספירנגס ארקנזאס על אלביס וג’ימי ריבס. ת’ורנטון הוא סטורי טלר, קולו עמוק וקודר, אבל לא דרמטי בכוח. "ישנם קולות בראשי/שדים בנשמתי/לפעמים
טריו הבנות עשה אלבום שהוא תמצית הסגנון הנשווילי עם ערכים מוספים, מלודיים והרמוניים. ערך בפני עצמו הוא נטלי מיינס, סופרנו חזק, שמתאים ככפפה לסגנון. מיינס נעזרת בנגנת בנג’ו מעולה כמו אמלי רוביסון. מרטי סיידל עושה עבודה מצויינת בפידל. נגני גיטרת
האלבום הוקלט במהלך שלוש הופעות שקיים כהן בבריטניה. מה שיפה כאן זה העיבודים לכינור, עוד ומנדולינה. תקשיבו ל _ LOVER LOVER. עיבוד מפתיע. מיוחד. מההקלטות המעטות שכהן עשה בהופעות חיות התברר כי הוא עובר טוב. כלומר: כל המסתורין המפתה הזה
הבלו נייל הסקוטיים. עושים מוסיקה אקוסטית של אווירה, מושרת בקול רגשני וגבוה של הזמר PAUL BUCHANAN, עם מקהלה גוספלית. לא קשורים לשום נישה. הפקת הפאנק הגרובית לHOLY LOVE טורפת את הקלפים למי שמתעקש לסווגם. . "חיי משפחה" ו – SOON
הם לקחו את שמם מסדרת טלוויזיה צרפתית לילדים. ההרכב עצמו נולד בגלזגו, סקוטלנד 1955. סטיוארט מרדוך, גיטריסט, עומד בראש השביעיה. המוסיקה המלודית יונקת משהן ממוסיקה הקלטית ומזכירה את הרכבי הרוק האלטרנטיוויים של השבעים, מ"ג’טרו טול" ועד "רנסנס" בעיקר בעיבודים. השירים
זה האוסף הכי ממצה ומענג ששמעתי מנלסון שיצא במלאת לו 70. 41 שירים שנאספו מ-9 לייבלים. זה מתחיל ב"חיי לילה" של 1961 ממשיך ל"קרייזי" , "אול אופ מי" ובהמשך "ג’ורג’יה במחשבתי" ועד לדואטים עם אמילו האריס, חוליו איגלזיאס ("לכל הנערות
כדי שיהיה יותר נוח, נשייך את דייב מתיוז (מוצאו דרום אפריקה, הקים את הלהקה בתחילת התשעים בוירג’יניה) לסגנון שנות השבעים, צליל פולק-רוקי מאוזן, מעובד היטב. זה זמר שבוער לו מבפנים, שמספר סיפור אמיתי. "בייבי, הפסיקי לבכות עכשיו, הרי שומדבר לא
הבראיין אדאמס הנשית בריבוע. קאונטרי עם כל דבר. כשהיא שרה את הבלדה הנורא נורא רגשנית ומלודית "מהרגע הזה והלאה", זה אשכרה פופ וכשהיא עושה את "גבר, אני חשה כאשה" זה רוק אנד רול. היא כתבה את האלבום עם ג’ון לנג
ארבעים מליוני דיסקים מכרה השאניה עד היום. היא מייצגת אידיאל משפחתי. היא הטירוף של האמריקאים, מוכרת דיסקים כמו המבורגרים. מליונים, הרבה מליונים, קוטפת כל פרס, אהובת קהל המידל-אופ-דה-רוד, מוסיקה קצבית ומתוקה כמו שוקולד שווייצרי. אוסף העשרים, הקצביים וגם הבלדות כולל
ז’קט שחור, משקפיים כהים, מפוחית וגיטרה, מסביבו איש קונטרבס, עוד שני נגני מיתר וגם נגן אורגן. דילן בתוכנית MTV אקוסטי למהדרין. פולק מיוסיק בדולבי דיגיטאל. הקלטה מ-1994, ואנחנו מקבלים הבסט אופ דה בסט של דילן מ"לאורך מגדל השמירה" דרך "כוכב
אוקנפולד הוא מלך הדיג’איים, המקצוען, הגורו והמאסטרו בהפקות סאונד. האיש לקח את כל הדברים הטובים ששמע, ערך, מיקסס ואיזו הפקה יצאה: דיסק כפול עמוס סאונדים מהוקצעים שנושקים ברצף. זה דאנס, טראנס עם הרבה אלקטרוניקה. רשימה חלקית: טימו מאס, פלנט פרפקטו,
קשה לשים האצבע על להקה המייצגת במובהק את ה"אסיד ג’אז". תקראו לזה "גרוב ג’אז", "קלאב ג’אז". לא מדובר ממש בהיתוך של ג’אז לסגנונות האלה. בואו נגיד שסול, דיסקו, דאנס שנות השמונים מתחברים לאיזושהי צורה של ג’אז. הרעיון הכללי של ממציאי הז’אנר
בסצינת הדאנס של ה-90, למייק פיקרינג ול"אמ. פיפל" יש יותר מרגל. לתקליטן ממנצ’סטר, תכנת קלידים, נפל אוצר כמו זמרת הסול הית’ר סמול, האריתה פרנקלין של הדאנס, שההבדל בינה ובין זמרות דאנס אחרות שהיא שולטת בסיפור, כלומר – בקולה העמוק והדומיננטי
מי שחושב על מבוא מצויין ל-ORB צריך להתחיל עם האוסף הזה. סאונדים חלליים, אפקטים, קולות, קצבים, הרמוניות. מה, מו, מי? הORB- אינם עומדים להגדרה. הקטע "עננים פלומתיים קלילים" בשיתוף עם ביל דראמונד מ KLF- הוא תמצית החופש שמתכנתי הסאונד האנגליים
של כריסטוף מהשבעים תודלק לדאנס, אלא שהגרפיטי פרוג’קט שידם הייתה בתדלוק עשו עבודה שגרתית. הניצחון בסופו של דבר הוא של הלהיט עצמו, אבל צריך להודות שהוא תודלק באוקטן גבוה. אחר-כך במיקס נכנס בלי רצועה ה-Ai No Corrida של קווינסי ג’ונס עם
אילו אני תקליטן, הייתי שם את הדיסק הזה בראש ערימת הדיסקים שלי. הקולקציה של תומר גלט משלחת טילים לרחבות הריקודים. Aline, (ראה הבקורת הבאה) רטרו צרפתי שקיבל שדרוג טרנסי ע"י הגרפיטי פרוג’קט הוא מנה ראשונה ראויה. כמוהו אנה ויסי היווניה עם
יהל הוא מותג ישראלי בינלאומי מצליח. הלייבל הבריטי "וונדר בוי" למשל הוציא את DEVOTION שלו על גבי סינגל שהתברג במצעד הדאנס הבריטי. הקטע לא קיים באוסף הזה. המקצוען מתמחה בפתיחות אלקטרוניות דרמטיות. הוא יודע לעטוף את הקצב המדונסס בשכבות אווירה,
מי שלא נכנס אי-פעם ל"חלל" המוסיקלי של "לייקה", ילידת לונדון 93 לא יבין את האווירה שההרכב הזה מייצר. מישהו כינה את הצלילים DREAM POP. הסי.די הכפול כולל אוסף משלושת אלבומי ההרכב המנוהל ע"י הצמד מרגרט פידלר וגיי פיקסן. אלקטרוניקה וגם
