דיסק שמחולל סערת רוחות נוסטלגית עזה: הכוכבים של פעם היו מעבדים ומנצחים של תזמורות קלות ופוריות: פול מוריה ב"לאב איז בלו" ו"דה סמר נוז", ג’יימס לאסט ב"ביסקייה", פרסי פיית’ בנושא מתוך "א סאמר פלייס". תרקדו ואלס עם פרנק פורסל – ב"פאסקיניישן" ודאנס-רוק עם הרב אלפרט והטיחואנה בראס ב"טייסט אופ האני"
למי שחווה את המוסיקה ההיא, כול קטע כמעט נושאת מזכרת אישית. ברט באכאראך מהמהם את "הברנש זהה מאוהב בך". אני לא בטוח שהשם "כריס ברבר’ס ג’אז בנד" אומר לכם משהו, אבל כשתשמעו את "פטיט פלאר", לא תהיה שום בעיה.
ויש כאלה שצובטים בתחושת געגועים רוויית עצבות "זר על החוף", בביצוע נגן הקלרניט אקר בילק, "הו מיין פאפא" עם החצוצרן אדי קלברט, ברט קמפרט ותזמורתו ב"העולם שהכרנו". אניו מוריקונה – "צ' מאיי", ומה שעושים לך "השדוז" ב"מידנייט". אם אוסף איזי ליסנינג של פעם – זה האוסף הזה.
