במנות הראשונות מקבלים Creep של רדיוהד עם אליזה לומליי (Eliza Lumley) מעניין מה דעתו של תום יורק על ממרח האווירה בקול חדר מיטות אפוף חושניות אינסטנט. מנה שנייה – גם כאן בחושניות מתקתקה אם כי יותר ייחודית באקזוטיותה. מוזטה Musetta
כותרת משנה של הדיסק הכפול "הקצפת של מטבח הלאונג'". לא יודע למה התכוונו, אבל אם לפשט את מה ששמעו אוזני – אז אלה 22 קטעי פיוז'ן של ערב פוגש מערב שג'יי מרטינז ליכד לאוסף עבור חברת Parklane. ההפתעה היא שזה
מוסיקה אינדיאנית? מה אתם אתם יודעים על מוסיקת הנייטיבס האמריקאית? אחרי שהקשבתי לקצב, לפיוט, לקולות, אני אומר: אנחנו לא יודעים כלום. הרכב שנקרא "קלאן/דסטיין" שר במיקצב מוסיקת המערבונים "קרייזי הורז" וזה מלהיב. אחר-כך קרלוס נקאי נושף צליל חליל סולו באווירת
"סוויט לולביי" שפותח הוא אולי אחד הקטעים היותר מיוחדים של "דיפ פורסט" (הצמד הצרפתי מישל סאנצ’ז ואריק מוקה) הרכב הניו-אייג' אמביינט שהוציא אוסף המסכם שישה אלבומים מ-10 שנים. הם לקחו צלילים ומזמורים שמקורם בשבטים מבורונדי, גאנה, קאמרון ועוד וחיברו לאלקטרוניקה ולהרמוניות
הייתה תקופה בתשעים שנשביתי בקסמה של מוסיקה רוחנית מדיטטיבית-אמביטיבית. טולקו הוא מהבולטים ביצירת הז'אנר, מתרחק מאר הזרקוקים ומתמקד בעיקר: מיקס של אמביינט / האלקטרוניקה עם צלילים אתניים. ג'ים ווילסון, מי שמנהל את הפרויקט, מתזמר של קולות וכלים למעין מוסיקת אווירה
הקצפת של מטבח הלאונג'. כך נקרא האוסף. מאחוריו שלל אוספים מאחורי הסדרה המוצלחת להפליא של בודהה, סנט ז'רמן לאונג', סוהו לאונג', בר דה לון ערביקה ומהדורות אחרות. המזרח פוגש את הפיוז’ן בקפה של הצעירים הבורגנים שמבינים במסעדות צמרת. לא מוסיקה
פיט טונג שדרן תחנת הרדיו Radio 1 של ה- BBC, ממשיך במיזמי הקרוס-אובר שלו, בעיתוי יציאה מסחרי מוכר – לקראת חג המולד. Chilled Classics הוא פרק שלישי בסדרת האלבומים Classic House ו – Ibiza Classics מהשנים 2016 ו-2017. הרעיון המקורי
Shpongle הוא פרויקט מוזיקה אלקטרונית פסיכדלית מאנגליה שהוקם בשנת 1996. בקבוצה משתתפים סיימון פוספורד (המכונה גם Hallucinogen) ורג'ה ראם (אחד משלושה בפרויקט The Infinity Project). הצמד נחשב לאחד מאבותיו של ז'אנר הפסייבינט ( psybient) – ז'אנר המשלב מוזיקת עולם עם
יש מצב לגן עדן הנדמייד? למרינה יש תשובה. אגב, לווולש יש נציגה באירוויזיון? הייתי שולח את מרינה ואת "גן העדן" שלה לתל-אביב עם כל הניחוח הקלטי שלה, ועם שיר שפניו לעולם אוטופי של ציפורים כחולות ושמיים מופלאים. יתאים לאווירה הקוסמופוליטית
Drum The Bass הוא אלבום מופשט מדי מכדי שניתן יהיה לנסח אותו במילים.המוסיקה היא של שירקנט סרירם, Shrikanth Sriram, נגן בס יליד בומביי המתגורר בלונדון. האלבום הוא תרגום מודרני של מראות מהודו, יצירה של קצב, קול וזיכרון. שירקנט יוצר תרכובת
חילופי התרבויות בין מזרח ומערב מובילים לתוצאה המרתקת הזו: יושידה ברדרס מייצרים פאנקי "פוקאי אומי נו קאנאטה", הדונאלד פייגן של הקרוס קלטשר. ניטין סוניי – מביא את התבלין ההודי הראשוני בשירה נאיבית-ראשונית ב-Koyal. יפהפה. האנשן פיוטשר ב"גה נאם" זה אוריינטציה
Secret Garden נשמעת כנוסחה משולבת של פולק, קלאסי, ניו אייג'. מזהים תזמורים בנוסח יאני, שירה רבת שכבות של Clannad ואניה, מי שראה את המופע, זיהה את הנוסחים הקלטיים של ריוורדאנס. המוזיקה היא של הכנרית האירית פיונואלה שרי Fionuala Sherry ושל איש
שקעתי בכורסה נוחה ועצמתי עינים. פתאום באמצע המירוץ, עשרות סינגלים שניחתים מדי יום, נתתי למוסיקה אינסטרומנטלית להכניס אותי למסלול אחר, אפלולי, אופורי. את המילים של המוסיקה אתה מוזמן ליצור בדימיונך. דדלון Dadalon הם צמד ג'אז ישראלי-ניו יורקי – דניאל דור (Synths
בסוף הקליפ הוא מוציא ראש מתוך מי האמבטיה. חוזרים למציאות. החיים בחצי חלום. להיות ער ולחלום על מי שעשתה לו את החיים לא קלים. עוצמים עיניים והצלילים מתמזגים עם המראות. המחשבה עליה מוציאה אותו למסע בתוך הזיתו. רותם (?Who Is Rotem)
Laya היא מילה ב – סנסקריט (הלשון ההודית העתיקה) שמרמזת על קשר או היתוך (פיוז'ן) – מושגים העומדים ביסוד העשייה של Laya Project – להקליט מוסיקה ושירה אתניים אותנטיים ולהפיקם למוסיקה עכשווית – מוסיקת עולם אלקטרונית. A New Day הוא פרויקט הקושר מראות מהאזורים
חמש שנים אחרי Everyday חוזרת TCO בדיסק שהוא מעין סאונדטרייק לסרט דימיוני. כל שיר מחולק לקטעים קצרים. יש כאן 11 טרייקים ו-99 קטעים (לא הכי הבנתי את הגחמה הזו) המוסיקה עוסקת בנושאי אהבה ואובדנה. המוסיקה של ג'ייסון סווינסקו היא אמוציונאלית,
יותר ויותר מוסיקאים בוחרים בסגנון רטרו קלאסי, ולאו דווקא מהיומרה לעשות משהו חדש ויצירתי מעולה. ב – Aria 2 ניסה פול שוורץ הפך את "קפה דל מאר" למותג נמכר מתוך ניסיון לייצר מוסיקת קרו סקלטשר בחיבורים של צליל קלאסי, גיטרות, כינורות,
שננסה להיכנס לעולמו של עומר גורן? ניסיתי. הניסוי הצליח. החוויה – פחות. הבנאדם שוכב על המיטה, מנסה לשחרר הראש, זוחל על השמש, שוכב על החול מול הגלים מחכה שהחיים שלו יתפוגגו. מה הסיפור? קיפאון? דיכאון? אני נכנסתי למצב של הרפיה.
על רקע מבול אוספי צ’ילאאטוט, מדגישים עורכי הסדרה, כי מדובר בסרט ההמשך. זו "האיביזה האמיתית", שלא יהיה ספק. המותג מוכר גם כ"קפה דל מאר". אבל בסופו של דבר, המוסיקה עצמה חייבת לספק הסחורה, והדיסק הכפול הזה מספק גם מספק. זהו
קרפטוורק (Kraftwerk, תחנת כוח בגרמנית) הגרמנית תרמה באופן משמעותי להתפתחות המוזיקה האלקטרונית. הטכניקות שקרפטוורק הציגו, פיתוח הציוד הלא שגרתי, הניחו את הבסיס למוזיקה האלקטרונית הפופולרית של שנות ה-80 וה-90 כמו גם למוסיקת האלקטרו פאנק, אמביינט והסינת' פופ. Autobahn (כביש מהיר בגרמנית) הוא היצירה האלקטרונית
"הוברפוניק" הבלגית מהבולטות בז'אנר הטריפ הופ, מציעה נוסחה מעודנת בשילוב גיטרות, אלקטרוניקה וקולות, אותה רקמו ויצרו אלכס קלייה ופרנק דאשין. הזמרת Geike Arnaert משדרת רכות היפנוטית, והמוסיקה, היא צלילים אלקטרוניים מסוגננים, חמימים לא סטריליים. "הוברפוניק" 1998 כבר אינה נשמעת כלהקה מכוכב
קשה לדבר על "אוסף האווירה המקיף ביותר שנעשה בישראל", כפי שמנסים למכור דפי היחצנות המתלווים לאוסף בן 17 הקטעים. אחרי הכול תחת ההגדרה "אמביינט" ו"צ’יל" אפשר להכניס כול כך הרבה ירקות ופירות מוסיקליים, שזה הופך את האסופה לסלט פופ קוסמופוליטי
ברוכים הבאים ל"אימפריית השמש", גן העדן המוסיקלי של צמד המוסיקאים המפיקים האוסטרליים, לו סטיל (The Sleepy Jackson) וניקולס ליטלמור (Pnau) הממשיכים ליצור עולם של צלילי אווירה, שמכונה בדפי היח"ץ – "הרפתקה פסיכודלית פוסט אפוקליפטית". אלבומים ראשונים Walking On A Dream
הוא יליד לונדון, נגן טבלה, השראה – מוסיקה הודית קלאסית, למד בהודו אצל Acharya Pandit Laxman בפונג'ב. באלבומים OK ו – Ha הוא מנתב דרכו בחיבור לדראם אנד באס ולמוסיקה אלקטרונית בתת ז'אנר הנקרא Asian Underground, מושג הנקשר למוסיקאים בריטים
אם אתה זקוק לאור, היא תספק לך אש, שמתי עליה עין, חוט חשמל. הוא גורמת לי למחוא כפיים, לרקוע, מוטב שתרקוד. עזוב את ביתך, שרוף כל כספך… קותימאן גייס את אדם שפלן וקרולינה לריטואל מוסיקלי, שיר אהבה והעצמה, שיר של
מישהו כתב שהמוסיקה הזו יותר רגועה מאשר "Music for Airports" של ENO. אלבום הבכורה של צמד האמבייינט Jónsi & Alex. מציג שת"פ אומנותי בין זמר Sigur Rós סיגור רוס Jón Þór Birgisson ושותפו לפרויקט אלכס סומרס Alex Somers . המוסיקה היא
שמה המלא את'ני פטרישיה ני בהארונאיין. באירית זה נשמע יותר אותנטי. המיליונים שרכשו את אלבומיה מכירים אותה כאניה Enya, זמרת אירית, מלחינה, נגנית בת 54, שבעה אלבומים עד היום, ארבעה פרסי גראמי, מוסיקה חוצת תרבויות, רווית אווירה. בחדש היא שרה
יכול להיות שמישהו או מישהי שבילו פעם באיביזה קנו את הדיסק הכפול בשדה התעופה המקומי. הדי ג'יי ברונו ליקט קטעי האוז לאוסף שאומר: קחו את הזמן והיכנסו לאזורי הרילקס, מנותקים מהיקום. המיוחד באוסף – אתה יכול להיות בכל מצברוח כדי
שימו האוסף הזה כמוסיקת רקע. דאנס, האוז או גרוב וגם לטיני. סדרת קפה דל-מאר הולידה הרבה מתחרים המשווקים סוג של מוסיקה הנקראת "אלקטרוניקס מוד". האוסף פשטני, אך יש בו זרימה יפה, מסתורית, אלגנטית. עורכיו דאגו לקוקטייל מאוזן של רמיקסים. לא
איך עושים מהרולינג הסטונס צ’יל אאוט בסטייל בוסה נובה? "מיוזיק ברוקרס", לייבל ארגנטינאי המתמחה במוסיקה אלקטרונית, הוא שעומד מאחורי הפרוייקט הז. זה נשמע ע כמו התעללות בשיטת הקלות הלא נסבלת בשירי הרולינג סטונס, אבל אחרי הקשבה שניה ושלישית, נטשתי את
