מוסיקה אמביינט, צ'יל, לאונג', ניו-אייג'

לאב, סנסואליטי, דיבושן, הלהיטים הגדולים

חברו את ראשי התיבות של השם ותקבלו LSD. מישל קרטו, המוסיקאי שמכר מליונים מחיבור מקצבים אתנים, אלקטרוניקה ומיסטיות מסביר שהמוסיקה היא סם לא רק בשבילו אלא לכל מי שמוכן ללכת על הטריפ המוסיקלי שלו. באוסף "עצבות", "חזרה לתמימות" "כוח משיכת

Convergence

הקול הנדיר נשזר לצליל אווירה מחניף. אלקטרוניק סול מיוסיק. חושניות על מצע אלקטרוני פריך. Malia סינגר סונגרייטר, מספרת על מלחמת הישרדות. הכאב מוביל לתקווה. יש סיפור מאחורי. כאשר החלה לעבוד על האלבום עם בוריס בלנק מ"יאלו", אובחן אצלה סרטן שד.

נייס

נדיר לשמוע פיוז’ן כזה של סגנונות. לאונג'. Nu Jazz. מייקל ריקאר (Michael Ricar) השווייצי מתגעגע למוסיקה הקולנועית של פעם, שנות השישים. הוא לקח שנסונים, בוסה וגם טנגו ויצר תמהיל עם מוסיקה עכשווית של מחשבים, סינטיסייזרים וסמפלרים. התוצאה מאוד רכה-מלודית, מסתורית

מאסטר אופ שאנט 1 Masters Of Chant 1

הרעיון – לשווק מוסיקה "גרגוריאנית" בקונוטציה של שירה רליגיוזית (הקשר לאפיפיור גרגוריוס, שירת נזירים) נראה אבסורדי עד שלא שמענו את אלבום הבכורה. מי שעמד מאחורי ההמצאה הוא Frank Peterson, ומרגע שיצא לדרך ב-1999,הוא זרם איתה כמו נהר שוצף. הנוסחה: פיוז'ן

מאסטר אופ שאנט 2, Master Of Chant

פופ כמו-גרגוריאני נסחר בבורסת המוסיקה. סגנון האקפלה הליתורגית משמש ל"בפעם הראשונה כשראיתי פניך" המוכר מרוברטה פלאק. גם "באוויר עכשיו" של פיל קולינס ו"מדרגות לרקיע" של לד זפלין "ליידי ד’אברבנוויל" ו"הלוואי שהיית כאן" של פינק פלוייד נכנסו לעולם המיסטי של המזמורים. 

Rivers and Homes נהרות ובתים

סניף של חופי איביזה בישראל? תקשיבו לקטע Salty Air. הצליל אמנם עושה תחושת הזיה על כיסא נוח בשעת דמדומים על פיסת אדמה שנושקת לקצף מי התכלת. "העיר הזו נוצצת מעלי, אור מוזהב, מנשק עורך השרוף" שר הזכר מתוך הערפול החושי,

Best of 1990-2010 המובחרים

פרנק פטרסון (המפיק הגרמני שעבד עם אנגימה, שרה ברייטמן, עופרה חזה), ממציא-מייסד-מפיק-מלחין הגרגוריאן, עוסק בכמעט התנצלות בפני מעריצי קולדפליי, U2, מטאליקה, ברקלי ג'יימס הרווסט, רובי ויליאמס, רדיוהד, אלפאוויל, הכל פרט לנערה, על עיבודי האמביינט המקהלתיים שעשה לשיריהם. פטרסון בטוח עם

אמנים שונים

לקחו את הקלאסיקות של מייקל ג'קסון ובישלו אותן ברוטב צ'יל. יצא אלקטרוני סופט טעם שמיימי משהו, מתאים לסיטואציה שמייקל מרחף כבר באיזשהו רקיע. למרות שהאוסף מטופל ע"י מפיקים שונים – הצליל מאוד קוהרנטי, צ'ילי-צ'ילי, מעטה רך-מסתורי ענוג ומענג אוזן, מסרס

Chillout Café Vol.1

במנות הראשונות מקבלים Creep של רדיוהד עם אליזה לומליי (Eliza Lumley) מעניין מה דעתו של תום יורק על ממרח האווירה בקול חדר מיטות אפוף חושניות אינסטנט. מנה שנייה – גם כאן בחושניות מתקתקה אם כי יותר ייחודית באקזוטיותה. מוזטה Musetta

Classics

נוסחה שעבדה: לוקחים מזמורים גרגוריאנים, מעטרים אותם בעיבודים אלקטרוניים, מוסיפים נזירים בלבוש ימה"ב בתמונה ובהופעה, והתוצאה  מנצחת. המלחין הצרפתי אריק לוי המתמחה בתזמורים מוסיקליים שמימיים בנוסחי האמביינט ניו-אייג' של אניגמה ודיפ פורסט מרחיב את ההתנסות למוסיקה קלאסית – ויואלדי, ורדי, מהלר,

Yoga יוגה

מעולם לא תרגלתי יוגה. גם אחרי הדיסק הזה – ספק אם יחול מהפך בחיי. את המוסיקה שאני שומע אפשר להגדיר כסוג של הרפיה אסתטית בניחוחות מזרח מסורתיים ללא ביטים אלקטרוניים תוססים, עיבודים סוערים או טקסטים שמסיתים מקו מצב הרוח. פוטומיו,

Yeah Ghost יה גוסט

הנפשות הפועלות מאחורי צליל הדאון טמפו טריפ הופ צ'יל אלקטרוני של Zero 7 – המפיקים המוסיקליים הנרי בינס (Henry Binns)  וסם הרדייקר (Sam Hardaker) – החלו כמגישי תה באולפני הקלטות בלונדון. הם חוו מקרוב הקלטות של אייקוני מוסיקה כפט שופ

Love 2

הצמד האלקטרוני הצרפתי, ניקולס גודין Nicolas Godin וז'אן בנואה דנקל Jean-Benoît Dunckel, מנסה להמציא עצמו מחדש. אלבום באולפן החמישי שלהם  יש נגיעות של חידוש עם עזרה של המתופף ואיש ההקשה האמריקני גו'אי וורונקר .Joey Waronker נדמה לי שכמעט כל אלבום חדש של

Riceboy Sleeps

מהלך הקשבה אחת, והצלילים מהלכים עליך קסם. אמביינט אקוסטי מנופי איסלנד. ללא מילים, שמימיים, לעיתים קולות מקהלתיים "כנסייתיים". מזכירים את Thursday Afternoon של אינו, אבל במרחב הרבה יותר גדול.  צלילים שיופיים אינו ידוע. איכויות שמתעצמות מהקשבה להקשבה. מחלחל אל מתחת

והחורף הגיע…

 יש תחשוה כזו, שלא יתכן חג מולד בלי אלבום חדש של אניה. והפעם – זה ממש אלבום חג מולד. בטח תשאלו מה לנו, בני דת משה ולמוסיקה נוצרית? מה לנו ול – O COME EMMANUAL  ?שאענה? תקשיבו לאלבום. יש בו

Bossa N' Go, Vol. 2: Le Deuxieme Cocktail

עם מה אתם רוצים את הקוקטייל הזה? שקיעת השמש מול הים? מפגש סמול טוקינג נינוח על הדשא בגינה? האיטלקים מתמחים באוספי בוסה/לאונג'/דאנס איזי ליסנינג.  13 הקטעים הם אכן קוקטייל של ניואנסים ברזילאיים מוגש אלגנטי בהפקת לאונג' איטלקית. שמות? ממש לא משנה.

אמנים שונים

אוסף צ'יל-לאונג' מענג שבחר לורנצו אל דינו, בעל אוריינטציה ג'אזית איזי ליסנינג בדיסק הראשון – שמתקשר לטרנד הזה של מוסיקת חופים, בתי מלון חלומיים לנופשים. אוסף ראשון – הורג ברכותו. דווקא, הצלילים לא מאוד "שקופים", כלומר לא צפויים, ולא בהכרח מזמנים

אוסף

כותרת משנה של הדיסק הכפול "הקצפת של מטבח הלאונג'". לא יודע למה התכוונו, אבל אם לפשט את מה ששמעו אוזני – אז אלה 22 קטעי פיוז'ן של ערב פוגש מערב שג'יי מרטינז ליכד לאוסף עבור חברת Parklane. ההפתעה היא שזה

טרנסנדנס

שימו את התקליטור הזה בווליום שקט, תקשיבו כאילו-ברקע. זה יעשה לכם משהו. אפשר לרקוד. ג'ים ווילסון לקח דגימות סאונד מכל העולם, הוסיף להם קצב מאוד מבוקר. תיזמור של קולות וכלים יוצר גוף שיש בו מעין נשמה קדמונית. נדיר לשמוע סימפולים

מציגים אמורפיאוס אנדרוגינוס, The Isness

 לא ברור תחת איזה שם ההרכב הזה מופיע "הצליל העתידי של לונדון" או "אמורפוס אנדרוגינוס". גם המוסיקה הקסומה היא כזו "אנדרוגינית" בין פרוגרסיב רוק לאמביינט/צ'ילאאוט. האנשים מאחורי הפרויקט הם גרי קוביין (Garry Cobain) ובריאן דאגנס  (Brian Dougans) שהוציאו לפני הפרוייקט

אולטימייט

יאני היה תמיד מטרה נוחה לירי טילים של מבקרים שונאי מוסיקת שקיעות ניו-אייג'ית להמונים. אמרו עליו שהוא אחת הסיבות שהניו-אייג' שבק חיים. מצד שני, אי אפשר להכחיש שהוא סופרסטאר הניו-אייג' הגדול שמכר 35 מיליון דיסקים בעולם, 20 מיליון בארה"ב בלבד.

דג'אמל חמאדי

מוסיקה ערבית, סאונד אלקטרוני, דראם-אנד-בס, אמביינט. אתני. אלקטרוני. אוסף ה- 15 קטעים מנסה לשלב אתני ומודרני. החיבורים הם בין מזרח ומערב, גם טנגו וספרד, תפורים מאוד מיוחד. הצלילים של בדמארש ושרי (דגימת סאונד למטה) , דיגיטאל בלד ואחרים נבדלים פה

דיילי לאמה

היום לא מדברים על "סגנון" אלא על מוסיקה מסוגננת. "דה-פאז", הגרמנית, עם המפיק פיט באומגרטנר מתמחה במוסיקת הצטלבויות. תחשבו על סול מיוסיק מחובר לדאב, לג'אז, לאפריקאי ולכל מקצב לטיני. אם מדברים על תוצאה סופית, אז המוסיקה מקרינה אווירה גרובית אקזוטית.

רמיקסד

הזמרת החושנית והאקזוטית מארי בויין הנורבגית בפרויקט פיוז'ן וורלד אלקטרו בשיתוף עם מקצוענים בינלאומיים כמו Bill Laswell, Jah Wobble, ו- Biosphere רמיקסרים מדופלמים שחוצים גבולות בין אלקטרוניקה למוסיקת עולם (אפרו). התוצאה פסקול של אווירה, מקצבי מכונות, ביטים אלקטרוניים, באס-לייין, ושירים

אחרי שעתיים האזנה וצפייה, ארשה לעצמי לשחרר סופרלטיב: זהו אחד מפרויקטי הפופ-אמביינט-לאונג' היותר שאפתניים-אוניברסליים שיצאו מכאן. בשביל צמד היוצרים, שמוליק נוייפלד ואייל ליאון קצב – זהו מפעל חיים, שילוב של שני דיסקים אאודיו-ווידיאו לאלבום אחד, למעשה חיבור של מאווייהם המוסיקליים

אוסף

אני מעתיק שמות מהדיסק: דה נאמבר רידרס, נו נוייז, זיהן אנד קמיין, גוריילה, דה-פאז, ראשיד טאהה, קינוב, סוון ואן היס, סנטייאגו, קולור וגם אישתאר. באמת שלא כדאי להתעכב על כל שם. האוסף הזה הוא מהות הצ'יל. גם לסט טרופה בדרום צרפת

Noir

דנילו ונטורי הלחין וערך את אסופת הצ'יל הזו לחברת הלבשה ואופנה יוקרתית מאיטליה – "לה פרלה". התמהיל הקוסמופוליטי הזה מדיף ניחוחות צרפתיים, נע בין מוסיקה אלקטרונית, סמות' ג'אז, בוסה, פאנקי, אלקטרו ולאונג'. מקצבים בין דאון למיד-טמפו. לחישות, ומלמולים טלפוניים (Toi

Relaxation Is Total Peace

זה אחד מאוספי הצ'יל היפים ששמעתי מעודי. Abstrait Music הוקמה ב-1996 על-ידי רפאל מריונו ( Marionneau Raphael ) במגמה להציע מוסיקה אחרת, שתיקח למחוזות כיד הדמיון הפורה, "שתגלה מרחבי תחושות חדשים". את היומרות אני לא הכי קונה, אבל המוסיקה האלקטרונית

מאז

מוסיקה של האלפיים היא ניחוח. לא המלודיה, לא הזמר, אלא האווירה, ואם אפשר לדנסס את האווירה, מה טוב. שף הרמיקסים, איאן פולי, סוחב עבר עשיר כרמיקסר למרות גילו הצעיר יחסית. המוסיקה מזכירה את "קפה דל-מאר", מותג, מודל. קלות נסבלת, לעיתים.

אוסף, אמנים שונים

מייקל גודפרי שעומד מאחורי האוסף הזה (19 קטעים), מדבר על חוויות מיסטיות. האיש מאמין כי מוסיקת אמביינט היא הכי קרובה לאלהי כזה שאנחנו לא יכולים לראות או להגדיר. שרשרת אמני ברייטון, ששמותיהם לא יגידו כלום. מה שיותר ברור הם הסאונדים,