ריי סינגס, בייסי סווינגס
הרעיון: לקחת טייפים ישנים של ריי צ'ארלס ולהתאים להם תזמורים של קאונט בייסי אורקסטרא. צ'ארלס והתזמורת הופיעו לא פעם יחד בעבר, אך לא יצא להם להקליט אלבום משותף. אז מסתבר שעם הטכנולוגיה של ימינו לעולם לא מאוחר גם אחרי מות
הרעיון: לקחת טייפים ישנים של ריי צ'ארלס ולהתאים להם תזמורים של קאונט בייסי אורקסטרא. צ'ארלס והתזמורת הופיעו לא פעם יחד בעבר, אך לא יצא להם להקליט אלבום משותף. אז מסתבר שעם הטכנולוגיה של ימינו לעולם לא מאוחר גם אחרי מות
מי שחשב שג'ון מקלפלין התרחק מ"מהווישנו אורקסטרה" מרחק שנות אור, יופתע לגלות שהגיטריסט מחובר בטבורו לאותה הרפתקה ועוד חג סביבה. נכון: החשיבה היצירתית שלו בוגרת יותר, אבל בבסיס אלה אלמנטים פיוז'ניים שמזכירים את הרכב ההוא המוסיקה נבנית על וירטואוזיות, ראש
קול האלט-סקסי שלה אינו מדהים, אבל היא עושה בו דברים מדהימים, תוך כדי נגינת פסנתר זורם, מלודי, סווינגי. דיאנה קראל (41) היא זמרת ופסנתרנית ה-Cool ג'אז הכי מבוקשת כיום בין זמרת הג'אז. הדיסקים שלה נחטפים חמים מהתנור. הסוד? שילוב של
סטפן גרפלי הוא תירוץ לדיסק מרגש של מבחר מנות, חלקן גורמה, שהכנר הצרפתי מגיש. גם גרפלי נמצא כאן, גם ג'ורג' גרשווין, ודג'אנגו ריינהרדט בקטע נדיר ביופיו שנקרא "ניואייג'ס" כשבגיטרה פורט בירלי לאגרן, שפעם ניגן בארץ, ובקונטרה/דאבל בס אורסטד פדרסן. העיבוד
אומרים שהוא הענק הבא. קרטר הוא הרפתקן שמפעיל בס סקסופון כדי לנגן בטון של ברווזון את NUAGES של ריינהרדט, אבל זה רק מתאבן. בקטעים הבאים זה טנור וגם סופרן. מה לקרטר ולריינהרדט הגיטריסט הצועני. שאלה טובה. מקורות ההשראה בלתי נדלים.
פסנתרן הג'אז של פט מת'יני הלך למקומות שפסנתרנים אחרים לא היו בהם. התוצאה היא טקסטורה עשירה של הפסנתר, במיוחד "אנחנו בודדים" קטע של 10 דקות, הרבה אווירה שיוצר האילתור, מעין מצבי רוח של גאות ושפל, מעברים יפהפיים. מה שמאפיין את
האוסף יוצא בשנתו ה-20 של הפסטיבל הבינלאומי. העורכים לקחו מיטב ה"איזי ליסנינג" של ענקי הג'אז שהופיעו בין המכולות בנמל אילת. התוצאה: ג'אז מלודי, קולח, להיטי, משהו שמתאים גם לדיסק במכונית, גם למסיבה בגינה. קחו את הקטע El Cadete Constitutucional שמנגן
זה סוג האלבומים שמעכלים בקלות יתרה בהאזנה ראשונה. בהאזנה השניה והשלישית – מתפתחת אהבה. מה המפתח שלו? בפשטות יפה, במוסיקה סינמטית רוויית אווירה שנוצרת באינטרקציה נהדרת בין מלודיה, קצב ואלתור + עיטורים מזרחיים אקזוטיים. בנגינת בס שלו יש הרבה מעבר
דיסק אולסטארס, לרגל 30 שנה למגזין הג'אז הנ"ל. כוכבים: בוב ברג בטנור סקסופון, רנדי ברקר בחצוצרה, דניס צ'מברס – תופים, ג'ואי דיפרנצ'סקו באורגן המונד B-3. פול בולנבק בגיטרה. זה הרכב של אנשים שמחברים חלקי כשרונות לשלם, והתוצאה היא הרבה מעבר
ג'אז לירי? נסו את קטע מס. 11 שנקרא LABLO ותבינו. פול פרסו מוציא צליל של ביטוי עמוק מהחצוצרה. הקטע הוא של מאשאדו, הפסנתרן בחבורה, מהבולטים בג'אז הצרפתי העכשווי. מאשאדו, בעל רקע קלאסי, הוא מלחין שניחן ברגישות מיוחדת, נוגע בואלס ורומבה,
בלי גינונים של סטארים, הם מתחילים ב"הנושא של יונתן" של יונתן אבישי, עוברים ל"שמחת החיים" של עומר אביטל, ואז מגיע "סקיצה של תל-אביב". יש תחושה שהם נפגשים (מאז 2002) להגשים הרפתקה ג'אזית בהגדרה כללית. זה יכול להיות לירי, אפריקני, ים
אבישי כהן – חצוצרה, עומר אביטל – קונטרבס, יונתן אבישי – פסנתר, דניאל פרידמן – תופים. בואו לא נקטלג את הרביעייה. נאמר רק שהמוסיקה שההרכב הזה מייצר מציב אותה כאחד מהרכבי הג'אז פיוז'ן-אתניים המעניינים והמיוחדים ששמעתי, פורצי גבולות של סגנון,
הדור הזה של הג'אז הישראלי כבר נעוץ חזק על מפת הג'אז העולמי. את האלבום ה"סקיצה של תל-אביב" ((Sketch Of Tel aviv אין סיכוי לקטלג. אבישי כהן (חצוצרה), יונתן אבישי – פסנתר, עומר אביטל בבס ודניאל פרידמן – תופים, נפגשים איפשהו
הוא רוצה להיות הפרנק סינטרה החדש, בעל מועדון משלו בניו-יורק. מייקל חבר לביג בנד ולמחצצר מיינארד פרגוסון, כדי לשיר בסווינג מאוד אלגנטי את הסטנדרטים המוכרים כמו "המחשבה הגדולה עלייך" והשילוב בין כלי הנשיפה לקול העשיר יוצא פריך ומענג. התזמורת מוסיפה
עבדולה איברהים הוא פסנתרן דרום אפריקאי שהולך על פורמט טריו ועושה ממנו מטעמים. זה ג'אז של פסנתרן שהגיע לבשלות ומנגן חומר מאוד ידידותי לטריו עם מעברים מיוחדים. התוצאה: ג'אז מלודי, קטעים לא ארוכים של 4 דקות. בקונצרט שהוקלט חי בקייפטאון
קני בארון, פסנתרן הבי בופ, רואה באלבום הזה את אחת מפסגות הקריירה שלו. ההוצאה המחודשת (האלבום יצא לראשונה ב-1985) מוצדקת. דייב הולנד בבס, דניאל הומייר בתופים היו הטריגר הכי חזק לבארון לשבור את תדמית הבי-בופיסט הקונבנציונלי, וללכת על מוסיקה מאתגרת
איטליה חזק על מפת הג'אז. יש שניים אנריקו שאני מתנפל על כול דיסק שלהם. אחד – אנריקו ראבה, חצוצרן. השני זה אנריקו פיירנונזי הפסנתרן, ששיתף פעולה בעבר עם צ'ט בייקר, ארט פרמר, לי קוניץ וג'ים הול. הנגינה שלו מסתובבת ליד פטרוצ'יאני,
אני אוהב לנבור בספריית הדיסקים ולהיתקל באיזה דיסק ישן, שלהפתעתי מעורר בי ריגושים מחדש. דון בייאס. מה אנחנו יודעים נגן הסקסופון טנור הזה? מגדולי הטנוריסטים בתולדות הג'אז לצד קולמן הוקינס, בן וובסטר ולסטר יאנג. יליד אוקלהומה (1912-1972) התיישב בפריז בסביבות
הרבי הנקוק אמר על אלי דג'יברי שהמוסיקה שלו "שטה לטריטוריות לא מוכרות". ענק ג'אז המשיך בפרגון ודיבר על "מלחין כשרוני, מעבד ופרפורמר ללא דופי בסדר גודל שנדיר כיום למצוא", ו"יש לאלי את הפוטנציאל להפוך לכוח מניע באבולוציה של הג'אז". או-אה. אני פותח
גאונותו של ג'ארט כפסנתרן האפילה על יצירתו. הפרוייקט משופע המבצעים בא "לעשות צדק" עם ג'ארט היוצר. ברוס הורנסבי בפסנתר עושה את "בקהנד" בעיבוד ביג באנדי. נדג'ה סלרנו זוננברג בכינור ובוב ג'יימס בקלידים חשמליים מנגנים "ספר דרכים מס. 9" כפיוט. צ'וצו
ג'ו לובאנו בטנור סקסופון היה יכול ללכת בדרך הקלה ולבצע את סינטרה בסווינג מיינסטרימי מסורתי. התוצאה מסבירה למה לדיסק אין פוטנציאל מסחרי ברור. לובאנו, במקום לנגן 13 הסטנדרטים במפתח סינטרה, מנגן אותם בעיבודים מבריקים ומאוד יצירתיים. הנגינה מזכיר את סוני
מזלנו שהרדיו הנורבגי הקליט ההופעות המשותפות של גץ ובייקר בנורבגיה, 1983. שבעה קטעים שהם עוד תמצית מלהיבה לכל חובב ג'אז מסורתי, שמקבל כאן שני נגנים ששרים את הכלים שלהם. הסקסופון המלודי הלם של גץ, החצוצרה התחושתית של בייקר. "בלאדקאונט" של
אל ג'ארו, הזמר בעל קול המשי החם הולך כאן על תערובת מוכרת של בלדות, SOUL ופאנקי וג'אז. האופן שג'ארו מצליח לטשטש גבולות מדהים. סול, לטיני קובני, פאנקי. אני אוהב את הזמר הזה. הוא לא נמרח. קולו חודר. הוא הצליח להגדיר
מי שזקוק להוכחה שדי די ברידג'ווטר שייכת למועדון הענקיות של בילי, אלה, שרה, כרמן ודיאנה, יקבלה בדיסק הזה, הקלטה חיה מ_1998. די די משתמשת בכל שיש לה, חיות וגוונים קוליים יפהפיים, בשירים קצביים כ"אנדסיידד", "קוטונטייל", גם בבלדה כ"מדרגות לכוכבים", שרה
המוטו של תלוניוס מונק היה: "ג'אז הוא חופש". הדור שבא אחריו מצדיע למוטו. וינטון בחצוצרה עושה תרגום נפלא למונק. לעיבודים שותף הטרומבוניסט וויקליף ג'ורדון. סטייל ניאו- קלאסי חכם, חם. זו הגישה של מרסליס למסורת. הצדעה מתוחכמת לא מהפכנית. וולטר בלנדינג
ג'אמאל, פסנתרן וירטואוז, בקונצרט מלהיב, עם מנולו בדרנה בכלי הקשה, ג'ורג' קולמן בטנור סקסופון, ג'ו קנדי ג'וניור בכינור, יורון יזראל בתופים, קלווין קיז בגיטרה. ג'אמאל מנתב את ההרכב לג'אז חם, בשרני, לטיני פאנקי באוריינטציה. זה החוט המקשר בין BELLOWS ל"עלי
גם האוסף הזה מאשר עובדה שקשה להתווכח איתה: צ'ארלי (בירד) פרקר היה המהפכן והממציא של מה שנקרא "ג'אז מודרני", המוסיקאי והנגן שהשפיע על דורות של נגנים. גאונותו בלטה קודם כול בהמצאה המלודית הספונטנית והמתוחכמת, ששורשיה היו בבלוז של קנזאס סיטי,
קאונט בייסי הוא תמצית המשובח של הביג באנד'ס. זה לא רק הדיוק בנגינה, תיזמורים טיפ טופ, אלא גם הקפדה על הקלטות מעולות. וההקלטה, באולם הותיק בסאן פרנצסיקו, בניצוחו של גרובר מיצ'ל מצלצלת נקיה, מהוקצעת. תענוג. על "קולות ניו יורק" שמצטרפים
ג'ון פטיטוצי, בסיסט יצירתי, מיומן, ענק בהתהוותו, שומר על הרוח הקצבית, שמנשבת במפרשיו מאז נמנה על הרכבו של צ'יק קוריאה. המוסיקה זורמת באפיק לטיני, ועם רשימת נגנים כזו, אי אפשר לפספס. הפסנתרנים הם ג'ון ביסלי ודנילו פרז, כריס פוטר ומרק