מוסיקה ישראלית

אהבה או התאהבות, אהבה או תשוקה? שאלות שלעולם ישאלו. יש אהבה שעוברת מספר שלבים עד שהופכת לאהבת אמת. האם יש מקום להאמין באהבה אינסופית כזו שנמשכת לנצח נצחים. לרבים – זו אוטופיה. רבים (או מעטים) ישבעו שזה קורה להם, שיש

סערת בואו הנושבת בצליל סול-דיסקו מהשבעים. תישאר בד' אמותיה, בינה, בינו ובין הקיר. איש לא ראה, לא שמע. המוסיקה בעיני רוחה דווקא מאירה אותה (את הסערה) בחשיפת יתר מסעירה. הקונטרסט יפה. כל מה שמפעים בבואו מגיע לשיר. ריקי גל מצליחה

אחרי זעקת אהבתו הנכזבת ב"מיכל", השיר שהפך אותו לכוכב הבא, העליתי שאלה לאן המלודרמה הזו תוביל אותו. לפי "שדים בעיניים" אליאב זוהר נמצא פחות או יותר באותו מקום, מתרפק בכאב על העבר, מנסה להמריא מאותה נקודה של מפגש רגשני בין

הפכתי והפכתי בטקסט. על מי שרה ליאת ציון ומדוע מופיע שמו של היוצר נדב דלומי לפניה? למאזין המזדמן – רב הנסתר על הגלוי.  למאזין המקבל דף הסבר (כמו כותב שורות אלו) המלאכה פשוטה יותר. הנקודה היא שהשיר צריך להגיע בעיקר

האם התכוון ל- מה התכוון המשורר? שיר לעיתים מותיר אותך  מהרהר, חוקר, מתחבט. האם הוא מצליח להבהיר את כוונת המילים? הבעיה של כותב השיר הזה, שהוא לא מכיר בכוחן של מילים לדייק כוונה, לשקף אמת. מילים מותירות אותו ספקן. האם

מהי אהבה? קחו עוד תשובה. אני מעריך שמבקרי מוסיקה מחפשים את ההברקה הצינית הפחות נדושה לומר משהו על מיינסטרים סנטימנטלי דביק.  ינבחו משהו, ועידן רייכל יעבור הלאה. יש לו שיר חדש להדרן. הרגשן שבו התחבר למלנכולי. אני מסכים: היום לא

אולי שלומית אהרון תקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. בינתיים היא נמצאת על התסכול שהעבירה לה רחל שפירא. הבנאדם שמתעורר בבוקר, מלא דאגה ופחד כאילו הוא אחראי לגורלו של היקום. אהרון מבקשת להרגיע, להתנתק מעצמה, להרפות, או במילים פשוטות

מה שהמוח חושב, מה שהלב מרגיש. נכון שהגיע זמן לדבר, אבל מילים ומנגינה משרטטים יותר מדויק את נפתולי  אהבתה.  באהבתה היא מנסה להקשיב לעצמה, שואלת שאלות, עושה חשבון נפש מול בן זוגה. זה הטון  של יובל גיגי שבולט ברכותו/ רגישותו.

הוא ישתנה רק אם היא תרצה? אם מכיר במגבלותיו – מדוע לא ישתנה כאן ועכשיו. מה מהות התנאי? עושה לה טובה? מצד שני, הוא מציע ששניהם יחיו בסרט. כותבי השיר שרבטו/ חנטרשו משהו בשמו של מי שהילד שבו "מחפש אהבה".

דיר באלק. גברים תתרחקו. הבא שנוגע בה מת. ראו הוזהרתם. היא יורה. שלא תטעו.  אפרת גוש יוצאת למלחמה. סכין בין השיניים. אל תנסו עליה. היא אש וגופרית, ציידת ראשים. זו לא רק מלחמה פרטית שלה. זו מלחמת הישרדותן של נשים

לשמוע את רוני דלומי לא מתקתקה, לא מתייפייפת, מנסה לחלץ מתוכה איזושהי אמת על פחדים ועל תקיעות מתוך ניסיון שלא צלח  לחיות כפי שהיא הייתה רוצה.  צד שנ, לא ברור מה בדיוק רוצה מעצמה: האם היא  מחפשת אומץ לחיות, להכיר

הכל בגללו? שירה מרגלית מתפוצצת עליו ומכסחת אותו. כל מה שהיא אומרת נכון? חסר תקנה, שקרן פתולוגי, גם "ארבעים" פסיכולוגים לא יעזרו לו, מזיף במכונית, גונב לה את הכרית, מתקן לה את העברית, מדליק מאוורר במעלית, קורא לה בכיינית, הורס

מדברים לטומי, שרים לו בלדת רוק בנוסח של פעם. מתפעמים ממנו. תן לרגש לרוץ לפניך. על מה ההתרגשות? מיהו טומי? "ילד פעוט שיודע על צלילים לעוף." המוסיקליות שלו חריגה.  "יש לך את זה חזק בפנים/  אז תפסיק לעשות פה עניינים".

ההבדל בין אושר אמיתי לאושר מדומה? תנו לצחי אלוש לענות. לא בטוח שיש לו תשובת עומק. בשיר זה מסתכם בכך שהיא "זורמת לו בדם". האם אלוש יסתפק במשפט האקראי הזה לאבחן מהות אושר האמיתי? גם כותב שורות אלו חושב, שהעיסוק

ראפ מייצר טונות של תלונות. אתה לא מרוצה? קשקש משהו, ברבר משהו. העולם הזה הוא סלט של הבל והבלים, וסלט גרוב מנסים להגיד משו על זה. על ביקורת טורדת, על דיבורים סתם. מה אמת, מה נכון, מה לא. בסוף כל

יש שירים עליהם אומרים – מגיעים ישר מהלב. יוצאים כמו תרשים פלט הרישום של הפעילות החשמלית של הלב. אנחנו אולי "בני אדם דפוקים" כמו ששר לירון אטיה, כשמדובר בפעילות מוחית, אבל מאוד קרובים לתוכנו כשמדובר במצבים שהרגש משתלט על השכל.

חייאתי? מה פתאום? נסרין קדרי התחילה עם זה, עכשיו' נדמה' זה שטפון. גם בעברית שומעים הרבה "חיים שלי". בהודעה לעיתונות מסבירה שי המבר (כוכבת ילדים לשעבר, מנסה לפרוץ דרך אחרי הכוכב הבא) , כי  "חייאתי" הזכירה לה את סבתה שעלתה

כסף (מסארי בערבית) מסובב את העולם? זה המסר? בא לי לפהק. ראפ כנראה נותן רישיון לעלות גרה באמירות שחוקות. ליאור ליבמן הלא הוא לילו כנראה לא התכוון להיות באנלי. המבנה והפואנטה מצילים מהנדוש. וגם: ניכרת רצינות מקצועית: השקיע בפיתוח  השקעה

זהו כתב אישום נגד מאהב "שובר לבבות", שמשחק באוהבות שלו כבובות עד שנמאס לו, ואז  עובר למשחק האהבה הבא. הדוברת מאשימה לא רק אותו אלא את עצמה – איך לא הרגישה מה מתחולל מאחורי הגב שלה. גאיה שאקי, זמרת מצטיינת

מה טומן בחובו "עוד לילה שובר בין קירות מתקלפים". מהו מדאיג / מפחיד אותה? מה רוצה ירדן שדה להגיד? שיש נשים שהעיר השטחית והמנכרת  מתאימה לאישיותן, ואילו היא ממשיכה בעל כורחה ולא נשברת  בדירתה בפלורנטין בתקווה למצוא את "האחד שרואה

זרם המחשבות מופנה למישהו, שמעורב בסיפור של הדוברת. דיקלה משדרת אותו בטון המדוכדך המלנכולי הטיפוסי שלה – חלקו בדיבור וחלקו בשירה. יש כאן אלמנט ביוגרפי שמדבר על ילדות, חסרים, בדידות, זיכרונות שהותירו טעם מר, ועל ההכרה שאינך יכול להיות אלא

התחלתי בקליפ. לילה בפריז. דודו טסה עושה דרכו על גשר. נראה כתועה ותוהה. כמעט נדרס. השוטטות הלילית מובילה לחבורת רקדני ברייקדאנס, שמחממת עצמה בריקודים. טסה שר: "זה לא עובר. זה רק זז ממקום אחד למקום אחר". הוא ממשיך להתבונן ברקדנים.

המתקרבנת-מאוהבת-נכזבת-נעלבת עושה למאהב מניפולציות.  שלא יחפש אותה כי יצאה לבלות. שלא יחבק אותה אפילו בחלומות. הוי. מה קרה? מהשיר לא ברור. נטש אותה? בגד בה? היצרנים לא הכי יורדים לסיבת התסכול. כינורות מנגנים לה (מה השטויות האלה?), וקשה לה לחיות

השיר תשקיף תחושות מוגש ברוטב הסווינג של תזמורת המהפכה בביצוע זמר הג'אז הנפלא גידי גוב. גרסתו המקורית של השיר בביצוע רנדי ניומן (It's A Jungle Out There יצאה לאור בשנת 2003 כשיר הנושא של הסדרה הטלוויזיוניות "Monk" ואף זכה בפרס

אייל גולן לא כותב את שיריו, אבל הוא יודע מה לדרוש  ממי שכותב לו אותם. גם השיר הזה מותאם ככפפה למידותיו. תנאי ראשון: תן לרגש לרוץ לפניך, והשיר הזה ממש מתחנן שזה יקרה. סוג של שיר ערש. אבא הזמר חוזר

החיים המודרניים מספקים לנו קיום נוח. אנחנו שבעים, חופשיים לנוע, מנהלים את חיינו בלחיצות מקשים ובהזזת עכבר. האם מידת הרווחה בחיינו מספקת אושר? כפיר בסון מנסה תשובה, ממנה משתמע כי שגרת מציאות החיים  מגיעה אפילו עד סוג של מחאה אישית

"מחר זה לא סוף העולם עוד נמשיך לרקוד", מבטיחים זאב נחמה ואתניקס. לא זוכר מתי דיברו כאן על סוף העולם ומתי הפסיקו לרקוד. לפי דירוג האושר העולמי, ישראל היא בין עשר המדינות המאושרות בעולם. אתניקס שרבטו שיר עידוד סתמי מאיר

למרות החשיכה – יש לך יד מצילה, שר מיקי שביב בעוצמה דרמטית מתכוונת. אני מוחא כפיים אחרי שלוש האזנות. קשה בימינו לקבל שיר שמסתמן כקלאסיקת רוק בעברית. שביב משדר מצוקה והארה, כל מה שמבטא מבחינת תודעתו-עולמו את "הרגע הזה". תביטו