צליל הסקסופון של אייל תלמודי הוא מהסוג הפאנקי-ג'אז רוקי שלוקח אותך למקומות סוערים שעדיין לא ביקרת בהם. ניסיתם את מועדון האלכימיה בקראקוב? האי.פי שאני שומע מגיע משם. ההרכב (איל תלמודי – סקסופון, קלרינט, חמת חלילים, אסף תלמודי – קלידים, רוי
עומר נצר הוא זמר ישראלי, ששר קאנטרי ומחפש קריירה בנשוויל, בירת הסגנון. זה נשמע כמו למכור קרח לאסקימוסים. יומרה? ממש לא. נצר לא החליף דם, אבל בהאזנה נמצא שבלוז וקאנטרי זורמים לו בדם. במהותה – מוסיקה הקאנטרי פשוטה מאוד. רוב
רוני פיטרסון לא היה מקבל בחיים ערב כזה בהיכל התרבות. אני מתכוון ל"בחיים" תרתי משמע. פיטרסון היה סטאר רוק של סיגריה תקועה בגיטרה ובלוז. הרבה בלוז. ב"תפסתי ראש" לפני סיום ערב המחווה לזכרו, ששר שלום חנוך, שמעתי לפתע את קולו
ראיתי את "החומה" בביצוע פינק פלויד ב-1979 בלונדון. הגעתי לרוג'ר ווטרס בשדה התירס ליד לטרון. למה לקלקל את הטעם הטוב? שאלתי את עצמי לפני שהגעתי להיכל התרבות בת"א. אבל אחרי הפינק פלויד הישראלי של Echoes, הרכב המתמחה מאז 2006 בגרסאות של שירי
צהרי שישי, 3 בינואר 2020. השיר האחרון במפגש סיכום דרך שמחבר שני מוסיקאים, מלחינים ומעבדים. דוד קרובושי ליד הפסנתר. קובי אשרת לוקח מקרופון כדי לשיר את השיר שמסכם חייו של מוסיקאי בן 75, שנאבק לאחרונה במחלת הסרטן וממתין להשתלת כליה.
לקראת סיום מופע ההצדעה ליגאל בשן בהיכל התרבות ת"א, עלה שלמה ארצי לספר על שלוש הפגישות שהיו לו עם יגאל. הוא בחר לצרף לסיפור הזה את "רוקר חיי", שיר מתוך האלבום "כרטיס ללונה פארק" שיצא ב-1990, שיצא אחרי "חום יולי
סחרוף – ג'אז? תסכימו שאין עוד גבולות סגנוניים בפסטבלים, שהגבולות נחצים. תגידו שסחרוף הוא מוסיקאי אקלקטי, שחובר לכל ז'אנר. גם זה נכון. וגם: אין כמו סחרוף לעורר עניין ולהביא קהל, שאינו אמון על ג'אז. ממש נכון. כשמדובר על הרכב פסנתר,
חסרונו מילא את במת היכל התרבות בזמרים. הם עלו לספר ולשיר. המוות מייצר התבהרות יותר מחלקית של קווי אופי של האיש. יגאל בשן היה איש של חום והומור ונונשלנטיות, שלא רמזו על סופו הטראגי. אני זוכר פגישות איתו בבית קפה
בהצהרה שפורסמה בספטמבר אמר אדם, בנו של לאונרד כהן "בהלחנה ובעיבודים לשיריו, בחרנו במאפיינים הכי מוסיקליים שלו, הכל כדי לשמור אותו הכי קרוב אליו. אז זהו האלבום שיוצא אחרי מותו. "תודה על הריקוד" אינו אוסף למזכרת משירי צד ב' שלו,
רובי קריגר, חבר להקת הדורז סיפר כי השיר נכתב בהשראת Ghost Riders in the Sky: A Cowboy Legend, שיר בוקרים, והוקלט עם אפקטים אמיתיים של רעמים וגשם בנגינת הפנדר רודס האלקטרוני ע"י ריי מנזרק. השיר הוקלט באולפני Workshop בדצמבר 1970.
עכשיו ברור שחיים שלמים לא הספיקו, לכל מה שהאיש (נפטר בנובמבר 2016) הזה היה צריך לחלוק עם העולם. הנה הוא מדבר אלינו שוב מחלון מגדל השיר. רוחו מרחפת חזק באוויר. תקשיבו ל – ‘Happens to the Heart’, השיר השני אחרי
קובי מידן שהנחה עשה חשבון: זהו ערב שירי משוררים מספר 4 אחרי שלושה ערבים של גל"צ (1972-1980), כאילו המסורת נמשכת. בואו נדייק: המופע בגן הפסגה ביפו לא נוצר והופק ע"י גל"צ אלא ע"י פסטיבל "מי-ם אל ים" של בית אבי
בסדרת כוכבים מן העבר הממשיכים לזרוח גם חוזה פליסיאנו חזר להזכיר שבגיל 75 הכל נמשך כרגיל. קאמבק נצחי. לא מתווכחים עם אייקונים. שמעתי אותו שלוש פעמים בישראל. לפי דעותיו – כמעט ציוני, מקדש אתת הדמוקרטיה בישראל. וירטואוז גיטרה וזמר נשמה שמופיע כבר למעלה מ-45 שנה.
"איזה אושר" – היא קוראת להופעה שלה שתגיע לפסטיבל הפסנתר בנובמבר. האושר מגיע לשיחה איתה. מצאה את הטוב בכל דבר. רבקה זהר. ראיון קצרצר. נדמה לי הראשון שעשיתי איתה. שלוש שעות לא יספיקו להכיל את רבקה זוהר – על כל מורכבותה. חמש דקות
אז איפה התחילה המהפכה? חמישים שנה אחרי הפסטיבל המיתולוגי, אפשר מן הסתם לומר שפסטיבל וודסטוק החל איפשהו באיזו חצר אחורית של חוות מקס יסגור בהרי הקטסקיל מצפון לניו-יורק . מי שמחפש את וודסטוק – פסהקול המקורי של הפסטיבל – יכול למצוא אותו באלבום
קראתי ביקורות על המגה להיט הקולנועי הארוטי, וחשבתי: אולי כדאי להישאר עם פסקולו. מה שאומר: בטרם תראו את הסרט, תביטו על הרשימה מטה. 16 גוונים, בלי סצינה ארוטית אחת, כולם עומדים בפני עצמם ללא קשר לסרט, חלקם כבר להטו ברשימת הנמכרים
13"פרויקט מיוחד", הוגדר הדיסק בחוברת שנמסרה לעיתונאים. יוסי בנאי (שאחרי מותו) בטח מחייך. אילו יכולתי לראיין גם אותו (בנוסף ליובל, לאהוד), נדמה לי, שהוא היה אומר משפט כמו: "אני לא מרגיש פרויקט. מצד שני, זה בסדר מה שעושים עם השירים כי אני לא אוהב
"Old Town Road" של ליל נאס X בהשתתפות בילי ריי סיירוס, מגיע לשיא בשהייה במצעד ה – Hot 100 לפי מגזין המוסיקה "בילבורד". השיר שוהה כהר שבוע 18 בראש המצעד – הישג חסר תקדים בשישים שנותיו. הוא שבר את השיא
השעה אחת. צהרי שישי. צוותא 2. קירות שחורים. הרחק מאור הזרקורים מהמולת התרבות או חוסר התרבות, קורה משהו ראוי להארה. הקהל והאמנים במקום נראים כמו מפגש מחתרת בארץ חשוכת דמוקרטיה. הקהל שמגיע בשעה זו ללובי של קובי יכול למלא סלון
קובי לוריא את דורי בן זאב חוככים בין השד לכרס. מי ינצח? במציאות המקומית חסרת ההומור, שבה פוליטיקאיות קטנות משחרות לטרף מהסוג המיני כדי לפטר בשידור חי איש תקשורת עתיר מוניטין – ההחלטה לא פשוטה. תקציר הפרק: הוא (ירון) חפן את
קונצרט רוק סימפוני בהיכל התרבות? מי עושה בימינו קונצרט רוק סימפוני עם תזמורת פילהרמונית? אחרי כשלוש שעות מינוס חצי שעה הפסקה, הבנו כי אלן פרסונס פרוגקט והפילהרמונית הישראלית עשו את זה. נדמה לי שמאז שהפילהרמונית הישראלית ניסתה ב-1969 לחבור ללהקת
הימורים על זוכי אירוויזיון לא מעניינים אותי. אני רע בזה. 41 שירים חדשים מכניסים אותי למצב של קהות חושים. מצד שני אני המום מהסחף של חובבי האירוויזיון: שמשנה לשנה יש יותר מוטיבציה להתייחס לכל שיר כאילו אנחנו בתחרות של פסגת
לאה שבת ביקשה כמה פעמים להאיר את הקהל. זיהתה פרצופים, כולם הגיעו? רצתה להרגיש סלון. גובה העינים. לקראת ב"בגלל הרוח" ירדה לאולם, הסתובבה בין השולחנות ככלה ביום חתונתה, התחבקה, התנשקה ושרה. איך היא שרה. "30 שנות יצירה" היתה הכותרת של ההופעה.
Loving you is a losing game שר דאנקן לורנס, נציג הולנד בטון מלנכולי דרמטי, ונראה כי המספר שלו הוא לגמרי Winning Game. הבחור ליד פסנתר אינו גולש לרגשנות יתר, עושה שימוש נבון בהרמוניה שמימית מרשימה, בקצב אלקטרוני שטוען במתח, עוצמה פנימית
מוסיקלית, זה היה אחד מחצאי הגמר המשעממים ביותר בתולדות האירוויזיון. מזל שהיה הפתיח המדהים של נטע ברזילי, ובהמשך המופע של דנה אינטרנשיונל. פסגת הקיטש המשובח והמהוקצע, המרהיב, הביזארי, שאפו! מזל שההפקה הית אחת מפסגות האירוויזיון לדורותיו. דוז פואה יזראל, להפקה.
מאיה איזקוביץ הגיעה לראיון חמושה בגיטרה אקוסטית. היא שרה שני שירים: Sparkle מהאלבום החדש ו – Safe & Sound מהאלבום הראשון. עד שלא מאזינים, לא מבינים כמה היא זמרת-יוצרת ליגת על. אחרי שהיא שרה – נשארתי ללא אומר ודברים. כל
דץ ניגש להגיד לי שלום. נזכרתי שהייתי איתו ועם דצה באירוויזיון ברומא 1991. הייתי אז שליח "מעריב". הכרתי באותה נסיעה את כותב השיר עוזי חיטמן ז"ל, היכרות מופלאה שהפכה לידידות. והנה, 28 שנה אחרי – הדצים שרים את "כאן" ממש כאן בתל-אביב, ברחבת היכל
כמו תמיד – הפתיעה ביונסה נואלס. האקט – מסחרי. לא רמזה על הוצאת אלבום הלייב של 40 שירים שהוקלטו בפסטיבל קואצ'לה 2018 במקביל לסרט דוקומנטרי שמשודר בנטפליקס ששמו “Beychella”. בין השירים כמה חדשים : Before I Let Go, במקור של פרנקי בוורלי ומייז
אחרי Bleue, האלבום החדש שלה, התכוננתי למופע "צרפתי" אינטימי בצבעים כחולים. העובדה שהיא בחרה בהרכב 8 כלי מיתר ללא ריתם סקשן יצרה אף היא את הרושם, שקרן אן בחרה ערב כחול עמוק עדין וסולידי. היה כחול וגם עמוק וגם אינטימי, אבל
צליל אקוסטי רך ובהיר, קול מחוספס המגיע מלב ומספר את סיפורו של ילד השואה, זה שחמק בין חומות כדי להביא אוכל להוריו. הילד שבשיר ההולך לקראת מותו, בוגר ומפוקח כדי להבין בצלילות הדעת מצמררת את סופו ולומר לאמו – "לא
