סינגלים חדשים

מכול הביצועים לשיר הזה, הכי אני מעדיף את הביצוע של המלחין ליאונרדו פאביו (אומנים שונים AMOR 1+ 2) על זה של יהורם גאון, וגם על החדש של רפאל דהאן, שלוקח את זה לפיסגת הרגשנות, עם שידרוגים מבחינת הפקת הסאונד –

אורן שיטרית (מפיק מוסיקלי בן 30, מן המובילים בתחום הפקת הפרסומות בארץ) ואורחיו עומדים מאחורי הפרויקט הזה, שכולו בשפה האנגלית. השיר מתאר בריחה מכדור הארץ החוזר לתקופת הקרח לאחד הירחים של צדק ("אירופה") שיש הגורסים כי הוא אחד המקומות היחידים

מהי אוהבת סדרתית? לפי אלגרבלי זו אחת שממשיכה לחלום שכול אהבה היא אמיתית, רוקמת אהבה ללא מילים בלילה במיטה "למרות שהוא לא נמצא". אני לא יודע מה היה כל כך דחוף לאלגרבלי לכתוב על מאוהבת סדרתית כזו. האם היא דמות

"שוב אני מיטיב לראות/ בחיק עצמי הרחק מהבריות". אז מה הוא "מיטיב לראות" שלום מור שר בשפתו המליצית והמתפייטת על  שקיעות וקרני שמש נשברות ורוח על המים. מה אגיד: טקסט סתמי על נופים ותחושות, סתמי – כי למור אין משהו

איך היא מתנכרת לי, מקונן ניסן פורי ומנסה להביא אותה בלוזי בעברית. "שבוז על הבלוז" כך נקרא האלבום שיכיל את השיר הזה. והשבוז שלנו נשמע די ביזארי כשהוא שר על יחסים עם זו ש"הקש בשערה הוא ששבר את גב הגמל"

אין היגיון באהבה? ואללה מושיק. באמת? הכדאי לבזבז שיר את האמירה הבאנאלית הזו? השיר נפתח בפסנתר מינורי באווירה רגוע ורומנטית. אחר-כך מגיע כול הבלה בלה על תחושותיו. כול דקה שהיא איננה – זה נצח שחרוט בליבו. הלב-הלב-הלב בוכה. גיטרה בצבע

עוד מעט יבוא ספטמבר, ריח אחר באוויר, והיא מבקשת ממנו לאסוף אותה מקצה העולם שבו היא טפה קטנה בים של אהבה. מוסיקה היא לעיתים יותר מסגרת של אווירה מאשר "סיפור מוסיקלי". ורד קלפטר בחרה להכניס אותנו למסגרת כזו, שירה רגועה-עשנה,

קובי. מי באמת מכיר אותו? הוא עצמו לא מבין איך אנשים יודעים עליו דברים שהוא עצמו לא ידע. "יש הסוברים כי קובי הוא בליין תל-אביבי מהסוג הישן" כתבו בדפי היחצנות לדיסק. שמחת זקנתי. מה מעניין כאן. המוסיקה – יותר. יש

עוד נותר בה כוח להאמין שהוא ישוב אליה. יש סיכוי שהוא יופיע פתאום. איזה קצב הייתם בוחרים לשיר כזה? אביעד פניו בחר לאסנת זנו דאנס קליל כנוצה מרוטה, מעובד לקצב וכלי מיתר בידי ניב כהן. זה שיר שהקלילות בו הורגת

למה צריכים את הגרסה של אמסטף לביצוע הבהחלט מספק של הפורטיסים והסחרופים? עידו הזמר לוחץ על הדוושה ונכנס לעליה בהילוך טוב. לוקח את זה לכיוון מטאל אגרסיווי דיסטורשני, עם אלמנט ראפרי. להגיד שלא נעשתה כאן עבודה מהוקצעת. נעשתה גם נעשתה,

"כמה טוב שבאת ילד". פרפרזה על "כמה טוב שבאת הביתה?" וזה לא סתם ילד. לפי דפי ההסבר – "אלפי משפחות של הורים הומואים ולסביות חוו את שמחת ההורות, שאינה עוד רק נחלתם של הסטרייטים. וזה בדיוק השיר – שיר אהבה

מהי שמיעה אבסולוטית? – לשמוע את הלב. באהבה הגדולה – חייבים סאונד מהנשמה. באהבה הגדולה האוהבים מיצרים כזו סביבה סטרילית, לא נגועה באשר מתרחש מסביבם. לדבר הרגשנות אחראי דוד ד'אור. מעניין אותי אם הוא היה לוקח את השיר הזה לעצמו. ככה:

בום פם ממשיכים לחייך כל הדרך אל האולפן, משרבטים סיפורים, ומתכננים את החאפלה הבאה. מאז שביקרו כאן התזמורות של הסרבים ברגוביץ' וקוסטוריצה, פרחו להם הבום פם במתכונות בלקניות דומות. "עדי אדיוס" הוא עוד מטעם בנוסח. אחד שמספר לחברה שלו שמצא

"לילה לא רגוע בשפלת החוף/אור של געגוע/ משתקף בנוף" נו, טוב, חורזים חרוזים לזמרות חדשות. יש ביקוש, במיוחד כשמדובר בצמד שם אור את פיק, שלמרות שאינם כבר צמד במישור האישי, ממשיכים כצמד במישור היצירתי, יען כנראה שזה משתלם לשניהם. מילים

מאיפה הם מביאים את הרעיונות האלה. מעין-פרפרזה על להיטו של חיים משה מהשמונים. למה? ומה הסיפור הזה של לינדה שכל-כך תופס. אז נלך על הומור. טקסט זה איזה תירוץ להגיע למוסיקה. לינדה חיפשה זמר, ולו אין כסף בשבילה, אבל הוא

על הניר יש כאן משהו דל למדי. הבחור עסוק בהצהרות – הוא אהב אותה ראשון ולכן אהבתה מגיעה לו. יום אחד היא עוד תצטער עליו. אחרי הכול – הייתה לו בעלות עליה. הוא תובע את עלבון ההחמצה. יונתן כנען מעוניין

יש כול הסיבות אחרי מלחמה לשירים כאלה. שיר משאלה – שהחייל הפצוע יחזור הביתה, כי משפחתו הרוסה מרוב דאגה וגעגועים. שירי רגש כאלה כמו הדואט של ברק את שבת לא משאירים מקום לויכוחים. המנגינה עושה את העבודה. אז אפשר לומר

כשהיא רוקדת כל גופו בוער, והוא שרוי כמו ילד תחת השפעת קסמיה מביט בה כחולם – חיזיון תעתועים. ואללה. שאאמין לטקסט? למה לא. אבל כשאני שומע את מוסיקת הדאנס החפלאית, אז לא הכי לוקח ברצינות את זה. זה הולך בכפיים,

גלעד שגב ("עכשיו טוב") הלך די במפתיע על שיר קצב כזה פאנצ'י כמעט דרמטי, אבל הוא מסוג היוצרים-זמרים שלא בא לבדר, או לקחת את עצמו בכוח אל רחבת הריקודים. סיפור אישי על נתק ביחסים. רצף-של-מחשבות. היא בורחת בשעה שהוא נצמד

רוצים בקורת סרקסטית על ערוץ 2 או על 10 או על תרבות הרייטינג? באנאלי. תלוי איך מביאים את זה. הריינשרייבר וחבורת הדבק נגרים הולכים על רוק שקט או על "רעש שקט". מתברר שאפשר לרדת על תרבות הפלסטיק בקול נמוך, טפה

אני לא מת על זמרות בעלות קול קטן שנותנות לגיטרות חשמליות לכסות אותן. זה מה שקורה בשיר הזה. עדי כהן עברון (בוגרת רימון, עברה שיקום ממושך אחרי תאונה קשה) שמסתייעת ברן שם טוב, לא מצליחה להעביר את הסיפור. היא נשמעת

שנה חדשה מעוררת תקוות, אבל עדיין לא עונה על שאלות שאין עליהן בד"כ תשובות – ומה יהיה עם הצער, הפער והחסד שהבטיחו פעם ומה יהיה עם חלום שחלמנו בתום. תום – זה מה שבולט בטקסט של אביגיל כהן.  שיר איטי,

אנחנו באגן הים-התיכון. השירים הרומנטיים מחפשים קולות טובים, ואצלנו כל ערב נולד כוכב חדש. האינפלציה אינה רק בכוכבים אלא בשירים במנגינות הרומנטיות האלה, בטקסטים הכאילו-נואשים. בחוץ יש גשם, והוא, האוהב הרוס עד "כלות הנשימה" (עוד קלישאה מיופייפת טיפוסית) כי האהובה

אני מכיר את ברק חנוך בעיקר מההופעות שלו כגיטריסט (מצוין) עם אלון אולארצ'יק. לפי דף הביוגרפיה, את חשיפתו הראשונה קיבל במופע "נדודי שינה" עם שלמה גרוניך, ויש לו עוד כמה תחנות בדרך שקצרה היריעה שבבקורת הזו לפרט. השיר החדש, למעשה

בחנות מתחת לבית המלון, זיהה המתבונן אישה בעלת תסרוקת (ולא ככתוב בשגיאה בשיר "עם תסרוקת") דומה לזו של האישה שהוא מכיר, עד כדי כך שליבו החל לפעום. אולי זו היא עצמה? שירתו הנינוחה של צור אינה מעבירה את הלמות הלב.

בסופו של דבר, ולמרות כול הרע, נולדנו לאהוב, שר עוז צמח בטון נוגה. ואליו מצטרפת בקול תשוקתי העזר כנגד – גלי שדה. מה קרה? אז איש אחד לא ידע לנשום את כול הרע שבאוויר, והילדה לא יכולה הייתה לפתור את

היפתי הזה, מבשר לנו דף הביוגרפיה, הוביל קמפין הלבשה בארה"ב, תיפקד כמתחן ב"פספוסים", הגיש פינות בתוכניות נוער, השתתף בסרט. לפני שהסקרנות לוקחת אותי אל אתר האינטרנט שלו (www.ifty.co.il) אני רוקד לצליל ההיפ הופ האפרו קריבי שהוא רקח לכבוד הקיץ. אם

להחזיק מעמד, למרות שאין תשובות לשאלות. להחזיק מעמד זה סוג של פשרה שאתה עושה עם עצמך. להחזיק מעמד – למרות העיתון של אתמול, ואלה שדחפו לפה שלך חול. להחזיק מעמד זו הליכה על חבל דק בתקווה שלא תמעד. השיר הזה

לפעמים האקטואליה זועקת, ומי שאמר שהמוזות שותקות כשהתותחים רועמים, לא חשב כנראה פעמיים.. אצל יהודה מסס, המצב הפעיל את כול מרעומי היצירה. השיר הוא בכייה-צעקה-תחינה על ארץ אוכלת יושביה. מסס מבקש מנוחה מהארץ האהובה, זו שממשיכים להניח על עפרה הרבה