לעולם ימשיכו לדמיין את אלוהים, להאניש אותו בדמות אדם. מי שאינו יכול להכיל את מהות האל – מייחס לו לעיתים תכונות אנושיות. בשירו "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" עסק נתן זך בבריאת העולם מהזווית של אלוהים תוך ניסיון לתהות על חולשותיו
שיר השבוע? כתבתי על השיר באוגוסט השנה. עכשיו יוצאת גרסה אקוסטית. גם הפעם – ניגנתי כמה פעמים. לא נמאס. קליט ואותנטי. עדי אולמנסקי מבקשת השתתפות במצוקות הנפש. קחו את שתי הגרסאות. מצד אחד יצא לה שיר אווירה אלקטרוני, בהפקת סאונד
בת 14? אני מבקש שתתקנו אותי אם אני טועה. האם יעלה על הדעת שנערה בגילה של אגם בוחבוט תסלסל ככה תפילת הודייה לבורא עולם כאילו בעלת נסיון חיים רב שנים? מה היא עברה בחיים ומהו מקור יגונה, בשעה שהיא מודה
אמיתי? שיחק אותה אמיתי בשיר הזה. טון שירת הלב חזק ממילים. חנן בן ארי פונה בגוף שני בבקשה לשמור עליו מפני עצמו. הפניה לאלוהים באמצעות תפילה אינה עובדת. מחפש דרך אחרת להבין את המשמעות והתפקיד שלו בחיים. הוא מבקש את
אהבה מהי? ארקדי דוכין כתב עוד וריאציה בשפה פשוטה. מבקש לשחזר משהו מהאהבה של פעם. היום אין לו מושג מהי אהבה, אבל במצב של געגוע, בא לך לעשות משהו שיחזיר למקומות שפעם העלו את קצב הלב, רגעים של שמחה, ללא
דף יחסי הציבור מכריז על חזרתו של רוני תורג'מן לקראת אלבום חדש מזה 20 שנה. לא יודע מי החסיר פעימה. אולי השיר יגרום להפרעת קצב. לפי תצלום הסינגל – פנים זועמות מאחורי משקפיים כהים, אתה מצפה לשיר קודר/ זועם. ואז
כמה שאהבנו קצת אחרת, מקונן הראל סקעת בשיר המצרף אותו לליגת הזמרים שבורי הלב הבוכים על מי שכבר אינה איתם. ענוגה שירת שברון הלב והגעגועים של הראל סקעת. תפור עליו הנושא הזה החוזר עד לעייפה במוסיקה המקומית של השנים האחרונות.
אני אוהב את השירה הרגשנית של אמיר דדון. הוא מגיע ממקום עמוק, כלומר הטונים שלו הם שת"פ של הלב ומיתרי הקול. הבלדה רומנטית, פיוטית מאוד בדימויים – "והשנים כמו הדמעות שבעינייך ישטפו את הקמטים על הפנים". וגם "אהבה שבראה יהלומים
נחמד להיות צעיר על סף 2018? אני ממש לא מקנא. טוב לי עם קשישותי, אחרי שאני שומע את האינסטנט דאנס הזה של הצמד העונה לשם קייט ואור, שאמור לבטא ראשים צעירים, שמדברים בסלולרית, פולטים הרבה אנגלית בקטע של אנחנו חיים
אלי בי לא ממציא שומדבר חדש. כל ישראלי שני יגיד לך: כיף לטייל בחו"ל, אבל הכי טוב בבית. נוסעים לקופנגן כדי לחזור הביתה. מסר שחוק. חו"ל הוא סוג של בריחה מהמציאות, מהעבודה, מעצמך. כדי לחזור למציאות, לעבודה ולעצמך. אלי בי אומר:
דן פונדק שר אהבה ושברונה בטון נינוח, מהסוג שגורם לך להשתתף בצער הנשבר-מתגעגע. פונדק מתרחק כמו מאש ממלודרמה ומדמעות. זה אינו אומר שהכאב דעך. מצטער שנתן לה לה ללכת. עכשיו – זוהי הבדידות, הימים שחולפים מהר. כמו בשירי שברון לב
התחלתי מהקליפ המושקע. עשו כאן עבודה גדולה על שיר קטן. אנשים רוקדים, שמחים בין סמטאות ובניינים גבוהים. מה זה שייך לשיר? – אין לי מושג. אולי לבחור שעונה לשם מוטי טקה יש הסברים. לא הגיע שום דף שיסביר טקה Who?
אל תגידי שהכל נגמר, מקונן ליאור נרקיס. מה קרה? למה שתעזוב? החורז, אבי אוחיון, המתמחה גם בשירי דיכאון בשיטת הקונפקציה, אינו מספק תשובות. די בכך שהיא "לא מספרת" עיקרו של השיר – הגבר המתבכיין, זה שנשבר מול חוסר הודאות. הנרטיב
"גימבו ג'יי ולהקת ספא" שהלהיבו בשיר "עשיתי", אחד משירי ההיפ הופ הטובים ששמעתי לאחרונה בביצה המקומית, ממשיכים לעשות משבי רוח רעננים, וגם הפעם בשיר שסוטה ממסלול השגרה של הז'אנר. "אמא" עוסק ביחס האמביוולנטי לשפה העברית. מצד אחד – הקינה על
בבריחה מהמציאות יש סממנים של פחד ותקווה. בואי ניקח את הטוב שקיים לפני שהוא יימוג, הוא מציע למי שאיתו. הבריחה היא סוג של משאלה שמבטאת את החשש מפני העתיד, את המודעות לכך שהכל הפיך ואת הרצון לשמר את הקסם העכשווי.
יש קסם ממגנט בקולה הנדיר של יובל דיין. היא כמעט אינה לוחצת. שרה באיפוק ובעידון, שהם כשלעצמם מעלים את רמת אמינות ההבעה. תקראו לקול הזה – עידון מלנכולי. יובל שרה את כאב הפרידה למי שלא ידע "לקרוא" את אהבתה אליו,
השיר מתוך האלבום "סביבנו" מחזיר לימים שמלחינים מקומיים העמידו לעצמם אתגר – הלחנת שירי משוררים שלא נכתבו כפזמונים להלחנה. נדמה לי שרק במוסיקה המקומית מדברים על "שירי משוררים" כמעין ז'אנר נפרד. מוסיקאים וזמרים מחפשים טקסטים מהזן הזה אולי בשל מחסור
מור ברנשטיין שרה סוג מחאה המתייחסת לימים בהם גדלה והתחנכה בעולם הדתי הנשלט ע"י גברים, שהשאירו אותה בצד ללא יכולת להביע את עצמה בשירה ובמוסיקה – (ללא תווים, ללא פנים). והיא שואלת: "למה לא נתתם לי לשיר?" ברנשטיין מחברת את
עמיר בניון כותב לאשר אהבה נפשו, מתוודה ותוהה. מה בין להתאהב (להיות מאוהב) ובין לאהוב ולהיות נאהב? יש שרואים בהתאהבות פסיכוזה, מצב של מחשבה כפייתית, ולכן היא אולי סוג של הפרעה/ עיוות. מעין מחלת נפש זמנית. כשעמיר בניון שר, "ואני
והפואנטה? מצד שני: למה לחפש פואנטה? זה-מה-בראש. "הבן זונה" הזה שבא לו הכל מוגזם. עברי לידר חרז עם סאבלימנל, ויצא קל משקל, קלילות נסבלת. יש לו ללידר את היציאות ה"אופנתיות" האלו, כמו כדי לומר – אני בעניינים. לא כל שיר
שיר ייאוש קונבנציונאלי. רבים יזדהו. המלחמה היומיומית בעצמך. אתה אפילו לא מתרגש מריגוש חדש. שי נחייסי שואל סתמית – "מה מסתתר מתחת לייאוש?" התשובות נמצאות בשיר. המלחמה היא בעצמך, בריקנות, אבל נראה כי בכל זאת קיימת מצוקה שאין עליה תשובות,
מדברים על "מוסיקה מזרחית", על שורשים, על שרת התרבות שמטיפה ל"שורשים מזרחיים" במוסיקה, ורוקדת עם אייל גולן. על גוסטו היא שמעה? אני מניח שאין סיכוי. לרבים מאתנו אין מושג מהי תרבות מזרחית אותנטית. הרוב יודע ש"מזרחית" זה הפופ הים תיכוני
פעם אריק איינשטיין שר על "גברת עם סלים" באוטובוס, אבל מי אומר היום "הגברת מהבנק", ואיזו "גברת מהבנק" מתקשרת ל"תת הלוואה". טל לוי שרבט משהו כדי שיצא לו איזה נרטיב נחמד ומחויך על אהבה בכפל המשמעות שלה, כדי לתאר את
"דואט מרגש", נכתב בהודעה לעיתונות. ניסיתי להסביר לעצמי מדוע אינני נסחף. קלינשטיין את רזאל הם הרי זיווג לריגושים. המנגינה יפה, השירה ענוגה. מה רע? אודה: אני לא נלהב מגל השירה/ פניה לאלוהים, כאילו אנחנו נמצאים עכשיו בעידן הגאולה. כולם גילו/
החוכמה בשירים מולחנים היא לעיתים לצמצם את מה שחולף בראש לכמה שורות ולתת לצלילים להשלים. תומר בר, פסנתרן ג'אז מחונן, יוצר ממדרגה ראשונה, מנסה את ה"תרגיל" בבלדה איטית ומהורהרת. בשיר תוהה בר בשאלות קיומיות שמעסיקות כל אדם שלישי –האם אני
צלילי הפסנתר, הטון הנרגש העדין, המנגינה הקליטה. אי אפשר שלא לזהות את אוהד חיטמן בשיר הזה. הוא מזמר על אהבה לא בהתהוותה אלא בשרידותה היום יומית. חיטמן יורד לקרקע. ביחסים יש לקיים את האש הקטנה. אם יש בסיס יציב, היא
Dirty Fly מציעים עצה של מנוסים מפוכחים ומפוקחים כנגד כלל ההולכים בזרם מבלי לשאול שאלות. אתם ממשיכים לספוג מידע כוזב וללכת לאורו. גם אם נראה לכם שהכל סבבה, אל תאמינו – משום שהמציאות שונה. אתה נשאב לקצב, אבל בלי לזרום
נצטרף לשברון הלב של דוד שטרית. מאז שעזבה אינו יכול לעצום עין בלילה. החסר מחדד את התחושה – "מעולם לא ידעתי כמה אהבתי אותך". מכירים? מי לא חווה. נצטרף לכאב הלב של דוד שטרית, לא משום שהשיר הזה מצטיין במקוריות
כמה שירים מהסוג הזה אפשר עוד להמציא? נו, באמת – שאלת תם. יש אינספור קומבינות על לב-כואב, והמאהב הקנאי הסובל, שמרחם על עצמו מול ליבה האדיש. מצד אחד, יענו רוצה שיהיה לה טוב, שתצא אל העולם בראש מורם, מצד שני,
ליאור יאדו תולה את כל בקשותיה לטוב בגשם. תפילת גשם טובה לכל עת. מכוונת לימי תחילת החורף. אתה יכול לבקש כל שעולה על רוחך מניקיון הרחובות ועד בריאות הנפש והתחלה חדשה. הגשם הוא חלק מאמונה באתני הטבע. הטקסט הנאיבי מנסה
