לפי תחילת השיר, הסתמנה איזושהי ביקורת על החברה המקומית – "תגידי מזה אנשים כאן לא עובדים/ תראי את הכבישים בצהרים", אבל מהר מאוד הדואט נמרח ללהיט במשב רוח קיצי ים תיכוני, הרבה יותר מתוק מאשר מר. ראשים מזמרים לכבוד הקיץ
השאלה היא איך אתה מתייחס לזמן ביחס לעצמך. האחיות לוז נותנות את הדעת לסוגיה הזו. הפניה היא ל"האחות הקטנה" שנמצאת בלחץ. הזמן הוא עובדה. הוא לא יאט בשבילך. כדי להקל על הכאב, כדאי לך להאט, כי הזמן הוא שמרפא בסופו של
בואו תשמעו סיפור נדוש. היא אהבה אותו, למרות שהוא דפוק, או בפי הבריות "מקרה עצוב", איש תחתית "שמפחד מאור", למרות ידו הקמוצה וליבו האטום, הכילה אותו ואהבתה אליו לא נגרעה במאום. פרשנות? – נו, מה: עזה כמוות האהבה. בואו נקשיב למוסיקה. מעניינת ומיוחדת יותר
מזרחית הולך עם חתונה. יאללה בכפיים, ברגליים ועד קצה הציפורניים. תעיפו מהיד את השעון. תרקדו עם הכלה. החפלה רק מתחילה. לאן יוסי שטרית רוצה להגיע? ברור – לחתונה. חתונה היא שיאה של השמחה. מרימים גבוה, הכי גבוה. מה רע להימצא
היפ הופ הוא הבלוז המודרני. שפוך צרות ותסכול כפי יכולתך, אבל אל תשכח שאתה בז'אנר בידורי. הקהל לא ממש יקח ללב ולריאות. גם אורטגה מבין, שהביאוס לא יכול ללכת בלי קולות נשיים שמימיים ארוזים במלודיה יפה. הטקסט? שגיאות של כתיב
קופצני, מינימליסטי, מנוכר, בריט פופ ישיר במהדורה עברית כלשהי. שופכים זרם תודעה מקרי של מילים, מערבבים עם לה לה לה, ומריצים על פסקול רוק מהיר. מה יצא? אינסטנט פופ קר כקרח. אני לוקח משפט מהשיר: מה הם עשו בחיים שלהם
עדיין "וולקאם טו יזראל". לא יברח האלבום הזה. כל שיר ממשיך להיות נכון לאתמול-לעכשיו גם למחר. פה ושם בתוך העננות הכבדה של הדג נחש, ישנם סימנים של התבהרות חלקית. לבנאדם בשיר יש שאיפות אבל עדיין "לא עישן את כולם", בבוקר
שיר אחרון שהוא כותב לה. כמה שירים כתב לה שהתעייף? (עד כותבים שירים לאהובות?) יורה בדמותה בחושך, אך הוא זה שמת, רוצה עוד פעם לקבל את מה שהיה בה ולהתאהב. אהבה היא עניין פסיכי. מחרטטים הרבה. לבנאדם יש פצע פתוח
התחלתי בקליפ: Jailhouse Rock! בכלא מעורב נשים גברים רוקדים את השיר של דניאל יפה, זוכת אקס פקטור ישראל העונה השניה. למה כלא? חיפשתי בשיר. היא נעצרה, הוא מתקדם, היא רוצה להיעלם כי אין מי שיחבק אותה, מי שינשק אותה. השאיר לה
סיפור קצר: אלישטיין הלא מוצלח התעקש להיפגש איתה. הציע סרט או פיצה. בסוף זה היה על בקבוק יין ומבט מחורמן. לפני שנכנסו לבית הנטוש, התברר לה שיש לו גראס וכובע עם פנס. זהו. הילה רוח לקחה את הטקסט הכחוש והשיבה בו משב
האהבה והזמן. התחושות המשתנות. "כשהבוקר יגיע, אנא , לך הביתה/ ותן לי להתחיל את היום שלי", שרה מיקה הרי, "אבל הערב – תחזיק בי חזק כאילו לא נפרדנו". השיר נפתח כמעט בלחש, בהבעה עדינה, שרה כמו על קצות האצבעות, אט
גילי פורטל נוגעת בחולשות בסיסיות באמיתות כמו נדושות, שאין לערער עליהן: אין לנו כוח לשלוט בכל דבר, מחשבות מתסכלות תמיד נכנסות למוחנו, כי כולנו רודפים אושר, לעולם איננו מרוצים ממשהו כרגע, מרגישים תמיד שמשהו חסר. וגם: הכל אפשר, שום דבר לא בטוח.
זה שהוא היה הכל בשבילה – בסדר. זה שהיא תלבש את החצאית שקנה לה בפריז – הולך. זה שהיא בוכה ליד הקיר במועדון הכי שווה בעיר (מה כל חשוב לציין שהוא הכי שווה בעיר? יקל על הבעיה שלה?) – אין
אהבה מהי? עידן רייכל לוקח את האהבה כיישות עצמאית. משנה סדרי בראשית. לפי התאוריה שלו האהבה לפני הכל – קדמה לאדמה, לשמש למים לשמיים, אפילו לאדם וחווה. לפי השיר – ה-די.אנ.איי של הבריאה הוא האהבה, היא הדבר הראשון אחרי התוהו
בואו להצגה. קרקס הרוק הגיע לעיר. בואו נאמר זאת כך: זה אחד השירים הכי מוטרפים ששמעתי מעודי. מוסיקה בנוסח נינו רוטה (סרטי פליני) פוגשת ברוק מטאלי, אלטרנטיבי, שירה נוסח אסף אבידן, מחזות זמר, גרוב בלקני-חסידי, שינוי מקצבים. מה זה? ההצגה
כותבי הטקסט עשו שימוש מניפולטיבי רחב בז'רגון מתחום התקשורת הסלולרית לאורכו של השיר. היא אינה מתקשרת .. "הלב שלה בממתינה" יענו הלב שלה תפוס. לא עונה. וגם: "מזמן לא שלחת לי הודעה" (סמס) "כבר שיניתי ת'תמונה שלך על המסך" ו"היית שולחת נשיקות
חוזרים לפופ אולד סקול, מנגינה וקצב של זמנים שמעוררים געגועים לעידן אחר. הפשטות הזו מגיעה בדואט של זמרת נהדרת כמו מזי כהן, לה אני שומר חסד נעורים ובגרות, ופיטר רוט, מוסיקאי בחסד, מהדור הצעיר יחסית לענקי השבעים של המוסיקה, אבל
אחרי כל הבלגנים ביניהם, הדמעות, שפת הכאב והבדידות, אחרי שלא נשאר מהזוגיות הרבה, היא מחפשת לאהוב אותו "פשוט". מה זה הפשוט הזה? האם אלו לא אותן "קלישאות" שבאמצעותן החברים מנסים לתפור את הקרעים ביניהם? ואולי היא מתכוונת ליחסים בלי אגו ובלי
אז מה הבעיה של דסקל? האם נשתתף בצערו, בייאושו. בכשלונו. אחרי הכל הבנאדם שוב נסחף ל"הרפתקה חסרת ידיים ורגליים", והשטויות שעולות לו בדם… בהצגה של ארז דסקל יש קברניט שמדמיין עצמו משיט ספינה מקוללת ללא מטרה. אם נצרף את החלקים של
היא הרגישה לו "כמו טבע", והוא הרגיש כמו כמו סלע וענפים שמנגנים עליו. אני מרגיש קצת חוסר מנוחה, כשכותב (רוקר) עושה שמיניות כדי להתפייט על הקשר בין אהבה לטבע. יובל והב מנסה לגיייס בכוח את הטבע כדי לתאר איך הסיפור שלו נכנס
בום בום בום. מה שעובר לו בלב כשמישהי מנסה לפתותו. איך עומדים בזה? עומדים, מתאפקים, שותקים, אבל לעולם לא מפסיקים לרצות. שירת גברים מתכוונת. תרצו: הימנון המחורמנים המתאפקים, המתבגרים שנורא בא להם, אבל פיתחו מנגנון שליטה עצמית, כבישת היצר. המוסיקה:
איך תלך לישון הלילה לבדה? תעמדו בפרץ הרגשות הזה? עדן בן זקן למדה לעשות את המעבר החד משירי חאפלה מקפיצים לבלדות זולגות דמעות על יחסים על הקצה. את המנעד הקולי היא כבר אינה צריכה להוכיח, יש לה את זה, הגם שלעיתים
לי בירן מתרפק על אהבה באוריינטציה של קיטש שקיעות. חוף, העיניים, השקיפות, החיוכים, לחש אהבה, פרח, אושר. הכל כאן. אין סיבה לדאוג. הטקסט קורא להם להיצמד, להתגעגע, להתכרבל, להתחבק, להתגפף, להתלטף. יש כאן משהו אחר? על הנייר – פשטני, שגרתי. צלילי קלידים
מנגנים מנגינות, מאירים נשמות, אבל זה לא יכול להתרחש מ"שתי גחלים" כי גחל הוא זכר, ואם אלחי היה שר "שני גחלים", אין לי שום ספק, כי הנשמות היו מאירות באור חזק יותר. אלחי רפואה אכן שר כמי שחוזר לחולות כדי
"מה היה קורה" הוא ביטוי לניסיון לאתגר את עצמך בדברים שאתה מת לעשות, אבל אינך עושה. בגדול – זה לחיות על הקצה. אמיר אלמלן לא עושה מזה טרגדיה. להיפך – הקלילות היותר מנסבלת מנחה אותו גם בלחן ובהפקה המוסיקלית. מבחינת המוסיקה
השימוש ב"את" יכול להיות בעל פונקציה כפולה: לספר על עצמך או על מי שהכותבת מתארת תחושותיה. שירה קיזלשטיין אכן מאשרת במידע המצורף – ״את״ נכתב עליי ועל החברה הכי טובה שלי. אנחנו דומות כשזה מגיע לנפש שלנו ולהתמודדויות שלנו בחיים. הרגשתי שרציתי לכתוב
Fall In Line הוא בלדה מעצימה על הזכות לנשים להחליט על הגוף שלהן, להשתמש במוחן ובכוחן להגשים את החלומות שלהן ולא ליפול לתוך מסגרת "ציפיות" של החברה. "You do not owe them/ Your body and your soul" השתיים משמשות פה
חיפשתי קומוניקט שיסביר פשר הדואט. אחוות אחים לז'אנר? שילוב כוחות לשדרוג קריירות? אהבת אחים למקצוע? נושא משותף שהם חייבים לשיר ביחד? חשש שהסטטיקים והבן אלים לוקחים להם את הבכורה? אייל גולן היה יכול לקחת על כתפיו דאנס חלול שכזה ללא עזרת
כבר אמרתי בעבר, שמשהו טוב קרה לסיון טלמור במעבר לאנגלית. גם השיר הזה מציג אותה מסוגננת כסינגר-סונגרייטר מהשורה הראשונה. הייתי משווה את הביצוע כאן לביצועים של ענקיות פופ מהשישים כמו קוני פרנסיס, פגי לי, רוזמרי קלוני, לורטה ליין. היא שרה (תרגום חופשי) על נחישותה
הוא עוד מחפש אותה "לכמה דקות, זה רק הרגל ישן", כאילו בגדול כבר – השלים עם נטישתה. מצד שני מצבו הנפשי בכי רע – "הלב דופק מהתקפי חרדה". וגם "הלב … הוא רק מרגיש שכואב לו". אז מה מצבו? בהמשך השיר
