הדיאלוג הוא ניסיון לקירוב עולמות / לבבות בין החילוני לדתי על בסיס אנושי. העובדה ששניהם נמצאים על תדר תקשורתי אחד – מופלאה כשלעצמה. יש כאן גשר. כל אחד – והשיר של חייו, חמי רודנר ואיל כהן כל אחד וניסיונו לשכנע
בסינגל הראשון שלהן בעברית שרות האחיות לוז על אונס. מהסווינג הבידורי הן עוברות לדרמה כבדה. צרויה להב כתבה על שלוש אחיות הצועקות את צעקת אחותן שנאנסה ותוהות מדוע "לא תאנוס" אינו כלול בתוך עשרת הדיברות. השיר נכתב ומושר בשם שלושתן
המסקנה שסהר חגי מגיע אליה: תודה על כך שאתה חי, קיים, נושם ושורד. אל תבכה יותר. אולי זו הדרך. אין תרופה אחרת. חייה את השגרה, אל תוותר כי גם זה כבר לא משהו, שיש עליו ביטוח. המוסיקה הקלילה הולכת בכיוון הזה.
מה שהיה הוא שיהיה, שר תום גפן, הבחור החדש בחבורת ילדי החוץ של עילי בוטנר. אין שינוי במהות הקיום. אתה יכול להיות מאושר לשעה אחת, להתנחם בשירים שישארו, אבל אז אתה מבין שדבר לא ישתנה. במזג האוויר, בנופים, במצבי הרוח,
דנה ברגר תצרף את השיר לרשימת השירים האולטימטיבית שלה. שיר להתאהב מהאזנה אחת. פשטותם היפה של המילים והלחן. תפורים במדויק למידותיה. צרויה להב כתבה על קסם ההיוולדות. הכל נגזר מהקסם הזה, מפלא היצירה – "כל הנחלים נובעים וזורמים ממנו". מה
דולב רם ופן חזות מסתמנים כבית החרושת גדול לייצור פזמונים בז'אנר הים-תיכוני. גם דודו אהרון נעזר בשירותיהם. אולי התקנא בהצלחה של עדן בן זקן. יש כאן קו ייצור מבוקש. קונפקציה של שירי אהבה ושברונה. מזמינים לפי נושא נדרש: הנושא הכי
תאמינו למומי לוי שהוא מבין/ חש יותר ממני ומרבים אחרים מה זה ה – Feeling, החוזר בשיר כמנטרה. הוא זקוק לתחושה כי היא שמעניקה כוח להמשיך. היא במחזור הדם שלו, מכור לה. יש סוג של שירים, שגם אם הטקסט הוא
האור שנשקף בחלון מסוים מעורר את חושי הסקרנות ומוביל להרהור על מהות החיים – "אתה צל זמני בעיר של נצח אוסף רגעים". נתן סלור שר שיר קטן, אינטימי מלא קסם באיפוק, כמו כדי להדגיש שהוא הסונגרייטר של השיר, מביע את
על מה היא חולמת עכשיו? זו השאלה שטורדת את יאיר רובין בשיר הקצר. נעלה איתו על הכביש הראשי. יש כאן קצב נסיעה מקדם נרטיב. למעשה, מסלול הרהוריו הוא מסלול ריצה, בו נחשף סיום יחסים. "היה לי זמן להתחרט, אולי את
אבי גרייניק מתרפק על חרמנות נעורים בשיר נעים הליכות, חמים ומחויך. מה עושים כשאצל הנער מתעוררת התשוקה לאימא של החבר שלו, שבעלה הימאי נמצא רחוק מהבית. מה שקרה אז עם תאוות הנער – לגמרי לא נהיר למאזין. מה שכן ברור:
הסאונד האפל, הבס המקרטע, הקולות הגבוהים, התיפוף השבטי מייצרים את הריטואל המוסיקלי לשירתה הרגועה של סמדר אקראי. גם גיטרה חשמלית אקספרסיבית משחקת תפקיד במונולוג. ההפקה המוסיקלית כמו חסכה מהזמרת את כל מטעני הדרמה שקיימים אצלה. היא יכולה ללכת על שירה
אלכס משה, סולנית Folly Tree, שרה על האובססיה להיות לבד, זהו צורך נפשי-פיזי. הבדידות כמהות. הפחד מלהכניס מישהו שימלא את החלל הריק הזה. "רוצה להשאיר החלל הזה ריק / אם לא אכפת לך / אל תהיה אוהב מדי או אדיב
בזמר הים תיכוני המקומי – הגברים הנבגדים בוכים יותר מאשר הנבגדות, אולי מהסיבה הסטטיסטית הפשוטה שישי יותר זמרים בז'אנר הזה מאשר זמרות. שרית חדד מייצגת נבגדת בטקסט שחוק ומרופט – איך איך הוא יכול היה לעשות לה את זה ולבגוד
זה הולך ככה: בדייט במסעדה היא סירבה לו. הוא רדף אחריה בסימטאות שוק הפשפשים ביפו. על רקע המולה וריקודים. הסוף כמו בסרטי הבורקעס של פעם – חתונה חבל"ז. מי שלא ראה חתונה גיאורגית, לא ראה חתונה מימיו. לפי דפי היח"צ
זה האופי האישי או תכונה של כל פרובינציאלי שני – שהוא מרגיש זר ומבואס בתוך חבר'ה עירוניים חוגגים? הוא יעדיף מרפסת על בירה ופיצוחים מאשר את הניכור והביאוס במסיבה צפופה, שבה המוסיקה השחורה דופקת וכולם רוקדים בסטייל ברונו מארס. התשובה
בואו נדלג על הטקסט. משהו על יחסים ארעיים "היא הדינמיט, אני הפתיל" ו"היא לא באה בקלות, לעיתים לא באה בכלל". לא לקחת ללב, לא לריאות. הטקסט אמצעי. הקלילות הנסבלת בקושי. "האני", "בייב" עם כל ההתמרחות המחוייכת. מה שיותר עובד בשיר
גילי ארגוב שר טקסט השאוב משיחת יום נדושה. כמה רע לי בעולם של פקקים, חוסר תמימות, עשן מזהם, חיים בשקר. בעולם בו "מכרתי את עצמי יותר מדי בזול" יש מי שנותרה "השפיות היחידה". הבעיה בשיר שהוא עוסק ברפרוף בדברים שמסביב,
סיפור היחסים האבודים בינה ובינו מגיע בטון דרמטי אקספרסיבי שיש תערובת של מפוקחות ורגש. שרון זליקובסקי מסכמת את היחסים שלה עם בן הזוג במסקנות שמנוסחות סתמי ומעורפל: "אם היה לך שכל היית נותן לי יד והולך איתי ביחד, למקום יותר
את התפקיד הראשי בשיר העניק אביב גפן לזמרת הרוק אורית שחף מ"היהודים". ההצדקה הפשוטה: השיר נכתב בלשון נקבה. אבל נדמה שאביב חיפש זמרת כדי להעניק עוצמה "רוקיסטית" לשיר שנשמע בלדת פופ אמצע הדרך. אורית אכן מצליחה לבטא את עומק התחושה
ניכנס לאווירת המסתורין שמפזר עידן רפאל חביב. התמונה חורפית אירופאית. שלג ופתיתים שהופכים מטפוריים – פתיתי שלג שנתפסים בעדינות על הגגות ו"פתיתי סודות". העדינות בה יורדים הפתיתים משולה לעדינותם של סודות = נשיקות בהקשר סודי. בתוך התמונה הזו "קם זאב
השיר נכתב על מישהו שמתגעגע קשות למי שאיננה עוד בחייו. סיבת תאורו כ"איש גדול" אינו מובהרת בטקסט. "גדול" הוא מושג ערטילאי, במקרה של השיר הזה. האם ההזדהות של הכותבת איתו הופכת אותו ל"גדול" בעיניה? השיר עוסק במה שעובר עליו מאז
השיר שופע דימויים. הקשר ביניהם ובין האובססיה למוסיקה רופף, סתמי, אקראי. ענבל אבנעים הפכה את החיבור האולטימטיבי למוסיקה לקינה רגשנית, הנפתחת בצלילי פסנתר וכינור נוגים. מה הסיבה לעצבות הזו? מה מקור התוגה והמלודרמה? בטקסט אין תשובות לכך. החזרה התכופה על
לא התפעלתי בזמנו (שנת 1976) מהשיר הזה בביצוע המשותף של צביקה פיק וג'וזי כץ, וגם הקאבר החדש לא ממש מצליח להוציא ישן מפני חדש, הגם שניכרת התלהבות של אריאל ויעל פוליאקוב לבצע את אותו. העיבוד העניק לשיר יתר עוצמה בעיבוד
גיא מר – בתוך עמו הוא יושב. גם הוא מבין את הזן. זו אינה ממש מדינה מהסוג שבה מכבדים את חופש הביטוי ונותנים כבוד לדעה של הזולת. לאיש המחאה נפל האסימון: "אתה צריך לקלוט איפה אתה נמצא/ היום מספיק מבט
סיטואציה מוכרת: יחסים הגיעו לנקודת סיום. הפרידה קשה עליה. רע תפס את מקומו של הטוב. היא מודעת לכך שגם אהבה כמו שלהם עלולה להתפורר, מה שלא מסייע לה להתגבר עח תחושת הכאב הקשה. בצר ובצער שלה, היא בורחת למקום רחוק
הפופ הים תיכוני המקומי מוצף שירי וידוי של נבגדים ונבגדות. היוצרים מייצרים מוצרים רבים מהזן הזה. בתוך עמם הם יושבים. נבגדת מתבכיינת – פוטנציאל מסחרי. עדן בן זקן אינה בררנית גדולה בחומרים שמועברים אליה. מגלמת את הנבגדת שבורת הלב ומקוננת
ג'ודי ענתבי משדרת בקולה הרך-אינטימי-מלנכולי אווירה של בית נטוש. חלודה, אבק בספרים, אפילו השמלה שלבשה איבדה את הצבע, הבובות במיטה חסרות חיים, נעליים מרופטות, תמונות מפוזרות על הרצפה. יש סיבות לכך: הצורך בשינוי, במנוחה, להתחיל להאמין שוב, לקבל חיזוקים. להישען.
הטקסט כתוב כרשימת פרופיל של מי שמציגה אפיונים ותכונות של עצמה לצורך היכרות. הרשימה מורכבת מפריטים נדושים ופחות נדושים. הדובר מתייחס לשטחיות שברשימה, שאינה מעוררת בו כל מוטיבציה לחבור אליה. הוא מזהה כי "אין לה מושג איך הופכים משניים לאחד"
הדרה לוין ארדי היא סינגר סונגרייטר פורייה מאוד, שמעיין יצירתה ממשיך לנבוע ולפרוץ, מתעדת תחושות ברמת אמינות גבוהה. זה שיר קשה על יחסים מעורערים שהגיעו לסוף הדרך. היא חושפת מפח נפש ללא כחל ושרק. כבר אינה בוכה, אינה מתחרטת. אין
האם הקליפ מפרשן את הטקסט? אני מתרשם שהוא אומר דברים דרמטיים, שאינם נמצאים במילות השיר. משהו על גורלו של דור הטכנולוגיה? בקומוניקט שנשלח עם השיר נכתב שהטקסט בשיר "מעביר ביקורת על החברה הישראלית המכורה למסכים". זה קיים בקליפ, אבל לא
