דואט מופלא של רונה קינן ודודו טסה ל"פתחי לי את הדלת" החזירה אותי לשיר המקורי מתוך "אפוקליפסה", אלבומו היחיד של ההרכב המיתולוגי "אחרית הימים" שהוביל זוהר לוי, המלחין והמתופף שנפטר לא מזמן. ה"אפוקליפסה" בישרה על תור חדש במוסיקה הישראלית, שעד אז שלטו
קוטנר מדבר בפתח החוברת שצורפה על "התדהמה שהיכתה" את עולם המוסיקה הישראלית, כש"חתונה לבנה" יצא ב-1981. דיברו אז על אלבום "קשה לעיכול", "בומבסטי", הכל במינוחים של ילידי פרובינציה שעדיין לא גילו, שעידן הלהקות הצבאיות כבר נמצא הרחק מאחור. 1981 הייתה
"אני שוכב לי על הגב/מביט על התקרה/ רואה כיצד חולפים ימי/ בבטלה גמורה/אני שוכב לי על הגב/ חושב חולם הוזה/ והחיים יפים יפים יפים/ממש כמו מחזה" שוכב לו על הגב, חופשי ומאושר, זרוק ומשוחרר, רומנטי והומוריסטי. אריאל זילבר. מקשישי הרוק המקומי
כמו "סימנים של חולשה", "חם על הירח" הוא תקליט של רגעי קסם, אבל הפעם הרבה יותר מיוחד מבחינת ההפקה המוסיקלית. אנחנו בניינטיז. האלבום הוקלט ב-1995 ויצא ב-1996. זה היה האלבום הראשון שהביא לברי סחרוף את הקהל הגדול. באופיו – קודר, אפל
דרך סיפור ליד התחנה המרכזית מגיע השיר למוטו: אל תעשה לחברך – מה שלעצמך כואב. שיר קצר, הטקסט כזה קצת סתמי, סיפור שלא הכי מתחבר למוסר ההשכל. לא הבנתי למה זה צריך ללכת בדואט? אחוות השירה המשותפת מוסיפה חום? אהוד בנאי לבד
השיר הוא מהאלבום "בין קירות ביתי" (2008) ששילב שירים בעברית ובשפות אחרות. האלבום ביטא את העוצמה רייכל – גם בקולו הרפה משהו. העברית אצל רייכל היא חלק בלתי נפרד מהלחן מהמקצב, מהאווירה. מהקונטקסט. היא שמעניקה את ההומוגניות למוסיקה שלו – יותר מכל שפה אחרת.
אם מדברים על שירים שטמונים חזק בבוידעם של המוסיקה הישראלית – זה אחד מהם. הוא מזוהה מאוד עם הביצוע של בני ברמן, זמר העם שהלך לעולמו ב-2002 ממחלת הסרטן, והוא בן 63. שיר הליצן אינו מהסוג שמכניסים לרשימות הקלאסיקה הישראלית
"על מה אתה חושב , כשאתה לא מקשיב", שרה שושנה דמארי את שירו של עידן רייכל. שנים אחרי שהתאהבנו בשיר "עלה נישא ברוח", הוא חזר להתנגן מפיו של עידן רייכל עצמו בטקס האשכבה של הסופר עמוס עוז. הבקשה באה ממשפחתו,
במצעד השנתי תשל"ג (1973) שלטה ללא עוררין להקת כוורת. הלהקה זכתה ללא מתחרות בתואר "להקת השנה", ושירה "המגפיים של ברוך" זכה בתואר "שיר השנה", כל זאת לפני שיצא אלבומה הראשון, "סיפורי פוגי". ישראל השתתפה בשנה זו בפעם הראשונה בתחרות האירוויזיון, עם השיר
השיר מתוך האלבום "שלום לתמימות" של רונית שחר שיצא ב-1996. על מגע אולטימטיבי של סוף ביחסים, כי אין דבר אחר שימלא את החסר. הייתי בהופעת ההשקה של האלבום ההוא. פשפשתי בגזרי עיתונות ומצאתי את הביקורת הזו' 22 שנים אחרי: ראיתי אותה
18 שנה אחרי מותה, ביום הולדתה ה-61, שרים זמרים את שיריה של עפרה חזה. זהו אלבום קאברים לשירים שמזוהים איתה בפרויקט משותף של כאן גימל וחברת "הליקון מיוזיק". שני מצבים: או שהגרסה החדשה מעניקה לשיר/ הארה חדשה או שהיא סתמית, ואז עדיף לחזור לביצוע
מה יום מיומיים? מדוע חוזר יהושוע לימוני לשירה המשיחי של נעמי שמר מ-1978, שיר שהיא הלחינה לתוכנית טלוויזיה שהנחתה ביום העצמאות של אותה שנה ונחשף בגדול על ידי שלישיית הגשש החיוור? שמר כתבה בחן ובנועם ובלב מלא אמונה שיר על האופק
אתי אנקרי ברגעים הכי אינטימיים שלה. שיר כאב ללא נשוא על עזיבת האוהב. לא רק רואים לה בעיניים, מקשיבים ללב. מרגישים את הבטן שלה. כשמדברים על פה ולב שווים – זהו שיר שיש להדגים וללמוד. הניחוח המזרחי מוזלף אצלה בקילוח דק. אני
אהבה נוסח רמי קלינשטיין לוקחת לנסיעה לצפון, בשיר שמציג היבטים שונים של הדובר על היחסים – שנעים על מסלול שבין "עיר ילדותה", "חורף שיורה תמונות קרות" , אבל מה עושים כאן בצפון עקבות שנעלמו ב"חולות"? שיר אהבה שסובל מעודפי יומרה פואטיים ("על
מסע על פני שירי שלום חנוך הוא מבחינתי האישית – מסע אישי בזמן מהול כבר בקורטוב נוסטלגיה שמתחיל ב"למה לי לקחת ללב" עם אריק איינשטיין, 1970. "יש לי הרבה דימיון לאהוב מראש" ו"יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח". שיר כאב עם נחמה קטנה. שלום את אריק כתבו פשוט ונכון. וזה
מצעדי פזמונים מהווים מן הסתם אינדיקציה לשינויים בהרגלי הצריכה וב"טעם הקהל". מי הוא "הקהל" שקובע את דירוגי המצעדים? – מעולם לא קיבלנו נתונים מי הם שולחי הגלויות של פעם והמסרונים של היום, אבל העובדות הן כאלו: ב-2009 – זוכה אייל
קראת לי אסתר/ שרציתי לשכוח/ וגיליתי שמחה/ במקום שרציתי לברוח" זוהי אסתר אנקרי שיש בה כמעט הכל במגוון די נדיר: גם מידה של מזרחיות, גם אירופאיות, גם רוקיסטית. ננסח זאת כך: באתי אנקרי משהו ראשוני-שורשי, תאטרליות לא מוגזמת, לא מתייפייפת בכוח. מצלול
נחזור להתפייט על ליל סתיו. איך כתבו פעם על עונות השנה. הקול של אריק איינשטיין הוא משב סתווי נוסטלגי שמחבר גם היום לעונה שאחרי הקיץ. ככה לא כותבים היום. המנגינה נוסכת עצב של סתיו, למי שאכן חש בתחושה הזו, לבטח – חיים
מזהים את השיר הזה? נראה שלא. הוא אינו מושמע הרבה ברדיו. הערב, מוצאי חג, אני שמח לשלוף את האלבום ("מוצאי חג") מ-2003. חוה אלברשטיין באחד השירים המקוריים היפים שלה, שאת מילותיו כתב בעלה נדב לויתן ז"ל. מה התחושה שלאחר סיום
אילנית היא כבר קול שנמצא בתודעה ובפנתיאון של הזמר העברי. ממרחק השנים – הביקורת מתרככת, כי תמיד הייתה תחושה שהיא ריחפה מעל המילים, שהיא יצקה לטקסטים סירופים ממותקים. פתאום זה כבר איזשהו מימד נוסטלגי. קול יפה-מפעים מן העבר ובמיוחד בשיר הזה,
שווים? מה היה עושה דנקר בלי המנגינות האלה של בוטנר, בקו מינורי נוגה, שמספקות בדיוק את המינונים הנכונים לטון (טונות) הרגש לו. מצד שני: בוטנר היה זקוק לקול הזה, הרגשי, המשדר רומנטיות חסרת תקנה עם פגיעות. כמעט ששכחתי שאפשר לכתוב מלודיה
יקיר הלל מנסה להחיות נכס צאן ברזל, שחי בזכות ביצועי נצח של זמרים כמו אריק לביא, עופרה חזה, אריק איינשטיין. אחינועם ניני. מדובר בשירו של יעקב אורלנד (***) ללחן ששמע בחתונה בוכרית, ומאוחר יותר נוסף לו לחן מאת ידידיה אדמון. רובו רצף חסר
האהבה הזו היתה יכולה להיות מסוערת. אבל היא נשארה מיותמת ללא סיכוי. ברטרוספקטיבה היא מעלה הרהורי ספק. "ואולי לא הייתי שם לאהוב" . הגבר הוא זה שבא והלך, שאולי הרחיק לכת בקשר ("אולי הלכתי רחוק") אבל שלא ידע לאהוב אותה
הייתם מאמינים? רייכל את גפן. גפן את רייכל? מה שיפה במוסיקה, שהיא מאפשרת את החופש. נפגשים באקראי. מילה פה, מילה שם, ואולי נעשה משהו ביחד. אז הנה תוצאת הביחד: שיר עצוב. עצוב מאוד. מנגינה מינורית מלנכולית יפת צליל. דורשת טון
אני לוקח בית אחד מאחד השירים הפחות בהירים של "טאטו": "בראש אין לנו מנהיג/ עוצר מהתקפות/ חורינו נפערים בטנינו הטרופות". ערן צור שכתב, כנראה מבין יותר את ה"חתוך תוכן" שלו ואת ה"אזעקה האלקטרונית" הנשמעת ב"אוזן זעירה", אבל בעניין המנהיג… אני מאמץ.
ממשיכים לתחזק את המותג "הדודאים". 60 שנים מאז הקמת הצמד, 24 שנים מאז מותו של בני אמדורסקי, ממשיכים אסף אמדורסקי, הבן וישראל גוריון, איש הצמד המקורי להקליט ולהופיע. מדברים על שימור נכסי עבר. הפרויקט שלהם נמשך כבר מאז 2013. מה
השבוע נזכרתי בשיר המקפיץ, אחרי ששמעתי קאבר מוצלח בשוק היווני בשוק הפשפשים. הצלילים עברו 200 מטר עד שהגיעו לחלוני. ירדתי ביררתי זהות: רועי דרור (הזמר) ולידן סוזי (הגיטריסט). ביקשתי ביצוע חוזר וקיבלתי. אל תנסו לעשות גוגל. הם לא שם. עד שיגיעו, נבלה עם
חום יולי אוגוסט 2018. חום יולי אוגוסט 1988. השיר מתיישר שוב על מסלול הזמן והאירועים, 30 שנה אחרי, מקבל עוצמה מחודשת. זהו שלמה ארצי המספר סיפור מקומי, שנכנס לתוך סיפור אישי, זיכרונות משדה קרב עם הבזקים פרטיים עד אינטימים. "בזיכרון המעומעם שלי היום/ מסך
יש כאן סיפור, ויש מסר. הסיפור – שגרתי. המסר – נדוש. יש רע – בדידות, ההיפך – אהבה. כולם רוצים אהבה. מה החוכמה? אין חוכמה. זה מה יש. כותב הטקסט רצה לתזכר סיטואציה הכי בנאלית, שהיא כשלעצמה שכיחה, אבל ברח
אכן – קסם. מסוג השירים שנולדים מתוך השראה גדולה, ונמרוד לב שכתב והלחין התאים אותו ככפפה לדואט עם אורלי פרל, אז ב-1998, פרודתו הטריה. שיר אהבה לא קונבונצינאלי. המילים עוסקות בזוגיות מנקודות מבט שונות. מה אחרים חושבים/ אומרים עליה, ואיך
