הנעימה האפית הפותחת של "של "סינמה פרדיסו" (1988) של אניו מוריקונה מתווה קו תזמורתי סימפוני תחושתי טיפוסי לאוסף 21 פסי קול שערכו ניצן דגן ועוזי פרוייס, תזמורים שעוטפים את הסיפורים. בלתי ניתן למדוד מה מידת השפעתה של מוסיקה על רגש
אין לי מושג מה המפתח לרשימה הזו. האם סגנון הפופ-רוק של Boat On The River של להקת סטיקס הפותח את האוסף הוא המייצג? האם הסול פאנקי של You Sexy Thing של להקת "הוט שוקולט" או הפופ-קאונטרי של When You're In
עוד אגיע יום אחד לברזיל. בינתיים זו המוסיקה שלוקחת לשם. 19 שירים, ואני תייר מאושר. פוסח בינתיים על התורים בנתב"ג ומטייל בין השירים. אני מאזין לאוסוואלדו מונטנגרו (בתמונה למעלה) שר O que será, והלב בוכה וזועק. איזה שיר. נתמקם על
פרוג רוק הוא מוזיקת רוק שמעזה להיות מורכבת יותר, אמנותית ודמיונית יותר. הוא מותח את גבולות מה שרוק יכול להיות – מבחינה מוזיקלית וקונספטואלית. האוסף שיצא ב-1992 (עריכה: צ'רלי סלומון, רן עצמון) סימן ניסיון לתעד ולהציג את רוח "הרוק המתקדם"
האלבום JazzCafe – The Smoothest Sounds From The Coolest Artists הוא אוסף קלאסי משנת 2003, שמציג מבחר של רמיקסים, רצועות ג’אז קלי האזנה וגרוב אורבני. הצלילים מסוג smoothest sounds מסתדרים למפיקי האוסף כ"ג'אז וקפה". זה הדימוי הראשון שעלה בראשם ברגע
אוסף כפול שיצא בשנת 2001 ומאגד את מיטב שיריו של רוד סטיוארט משנות ה‑70 ועד תחילת שנות ה‑2000. דיסק ראשון – A Night Out: שירי רוק ופופ קצביים דיסק שני – A Night In: בלדות ושירים רכים, אף רומנטיים יותר.
ב- 1992 החל שיתוף פעולה מאוד פורה בין חברת התקליטים של הד ארצי לחברת הליקון. המאזין הרוויח אוסף להיטים אולטימטיבי. ** מתחילים בעיבוד הנפלא של רוקסי מיוזיק ל"Jealous Guy", שיר שנכתב והוקלט במקור על ידי ג'ון לנון מתוך אלבום האולפן
פליטווד מק (Fleetwood Mac) חוגגים חצי מאה של מוזיקה עם אוסף חדש בן 50 שירים, שמתפרש על כל הקריירה של הלהקה, מימיה הראשונים בסגנון בלוז, ועד להצלחתה העולמית כאחת מלהקות הגדולות בהיסטוריה של הרוק. פליטווד מק הם לא רק להקה
האוסף הכי מורח ומלהיב שאפשר לקבל מההיסטוריה של המוסיקה הדרום אמריקנית לשלוחותיה. מירב הסלואויים, הרומבות, המלגניות, שירים מתקליטי הויניל המתבלים והישנים, וכולם בדרך כלל חיים מחדש. אחדים מה-46 שירים מופיעים פעם ראשונה על דיסק. "חיוכים" ו",אני אשתגע" ששרה חווה אלברשטין מקבלים כאן
Ghost Land – “הצד המסתורי של המוסיקה”, הא אוסף מוסיקה ישראלי-בינלאומי שראה אור באוגוסט 1999 בהפקת הד־ארצי באיסוף ובעריכת שי עמית וניצן קרמר. זהו באלבום אוסף (CD) עם קונספט ברור: חקירת קצוות אווירתיים ומסתוריים של מוזיקה עולמית בין האמנים והשירים
אוספי הג’אז שרשת "ארקפה" עומדת מאחוריהם ניחנים בקו מלו-סופט-איזי ליסנינג. הדפים שצורפו מדברים על מוסיקה "לפריקת מתחים". מוסיקה אינה מכשיר מסאז’. כשהיא טובה היא טובה. כשאני שומע את רובי ויליאמס ב"ביונד דה סי", את סטינג ב"איינט נססרלי סו", את שינייד או’קונור ב"אני רוצה להיות נאהבת על
"Songbirds" המוגדר "The essential album" הוא אוסף אטרקטיבי ורחב היקף של זמרות/יוצרות – דיסקים ו-31 שירים. המבחר הוא טרנס-אטלנטי באופן רחב, אם כי הנציגות הבריטיות והאיריות מיוצגות במידה רבה על ידי אמניות פולק , ביניהן אלייזה קארתי, נורמה ווטרסון (אמה
בחוברת המצורפת לדיסק הכפול מציין עורך התוכנית, גדי לבנה, כי האוסף היה יכול לצאת כבר מזמן, אלמלא התעקש לכלול בו מספר שירים. לבנה אינו מבהיר את הסיבה לעיכוב. (השגת זכויות על השירים?) הוא גם אינו מציין מה הם השירים עליהם
יש עוד משהו שלא אמרנו על אבבא? מה שכחנו? למי שאינו בטוח שאין לו משהו מאבבא שינסה את ה – Essential. האם האוסף הזה שונה מה – Definitive? מ-אבבא גולד? האם זהו המושלם בהחלט? בקומוניקט שהגיע מדברים גם על ה
אוספים פופוליסטיים בדרך כלל לועסים חומרים מוכרים. רוב השירים מוכרים מאוד. הרדיו טחן אותם עד דוק לא רק בשנים ההן. גם ג'ון לנון נמצא כאן בשיר הרומנטי הכי מושמע שלו – "ברנש קנאי" Jealous Guy. אלטון ג'ון – "נר ברוח",
היא חסרה. איזו טרגדיה גם לעולם המוסיקה. מותה של ויטני יוסטון הציף את הרשת והעיתונות בצונאמי של סיפורים והחזיר את האלבום הזה לפסגת המכירים ביותר. מישהו חשב שלא. אין כמו מותו של כוכב לעורר האימפריה הכלכלית שלו. כמה להיטים היו לויטני יוסטון
מה הדרישות מאוסף ריתם נ' בלוז? שג'סטין ביבר יככב בו? חשבתם שצחקתי? אז לא. באוסף הזה – הוא לא (נכלל), אבל ממש באוסף הזה במהדורה אחרת, שאיתרתי באתרי האינטרנט, ביבר הוא כן (נכלל), וצבע עורו כידוע לא ממש תואם את הצבע של
את האוסף הלטיני יש להחזיק בהישג אוזן. רגעי קסם? קסמי שלי אינו קסמה שלה. אבל יש כאן כמה כאלה מקסימים – שהם עבורי רגעים של עונג. אוסף מכל הבא ליד, סלט ושאר יקות ופירות, ובאמת כדאי לבחון כל קטע בפני עצמו. אבל
טענה רווחת: הסיבה שרוב האנשים מעדיפים סגנון מוסיקלי הוא הקשר הדורי שלהם עם המוסיקה. המוסיקה שחווים בין הגילאים 10 ל -25 מסתיימת ביצירת רשימת זהב אישית. בתוך 15 שנים, רבים ימשכו לכיוונים אחרים – אמנים, שירים וסגנונות שונים. זה תלוי
לדבר על הסיקסטיז זה לספר על אהבות חצובות בנשמה. חלקן – באוסף הזה, מראשית השישים עד תחילת השבעים – המון שירים שהם חלק מהווייתי. רק שירים כנראה יכולים לעורר זיכרון כבוי, אולי אפילו יותר מתצלומים ישנים באלבום התמונות. לשמוע בובי וינטון שר
Diamonds אוסף הלהיטים הגדולים ביותר של אלטון ששוחרר בנובמבר 2017, והתפרש על להיטיו מ-1970 עד 2016. הפך מאז ינואר 2024 להיות מצרך מבוקש במצעדי האלבומים הרשמיים הוא זינק למקום הראשון בשבוע ה-374 שלו במצעד הבריטי, עם חיזוק במהדורות מוגבלות בפורמטים
קטעים כֵּלִיִּים קיימים בכל הסגנונות של המוזיקה, אך הם נפוצים בדרך כלל יותר במוזיקה קלאסית, ג'אז, בלוז, ובמוזיקה אלקטרונית. במוזיקת הרוק התפתח ז'אנר נפרד הנקרא רוק אינסטרומנטלי. במוזיקת פופ הקטעים הכליים קצרים, ובדרך כלל לא יותר ארוכים מ-3 דקות. קטעים כליים ארוכים יותר נפוצים בג'אז וברוק מתקדם.
טפסו לבוידעם. התעלמו מריח העובש. בטח תמצאו משהו מזה. וינילים מתפוררים. אבל הצלילים לא בהכרח תמיד עבשים. "בסמה מוצ'ו" של לוס פאראגוואיוס – עדיין עובד? תלוי את מי שואלים. מה זה? תמהיל לא הכי ברור של להיטים בספרדית (ועוד) שאת
אף על פי שעדיין אינה חלק מהמוזיקה האמריקאית המיינסטרימית, מוסיקה מזרח תיכונית התייצבה במערב כמוסיקת מועדונים על צורותיה השונות במקומות החמים של פריז, לונדון ואחרים. עלייתו של כוכב הפופ האלג'יראי חאלד בצרפת, היא אחת הדוגמאות למפנה הרב תרבותי. "גרוב ערבי"
זה שלישראלי יש יותר ממושג בבוסה ובסמבה, עדין אינו אומר שהוא מכיר את המוסיקה הברזילאית. בשביל רבים, מוסיקה ברזילאית היא "הנערה מאיפנמה", או הקרנבל במשמעות האקסטרווגנדית שלו. המוסיקה הברזילאית אינה רק בוסה. היא מסתעפת לסגנונות רבים שהתגבשו במהלך ההסטוריה של
"בלדה" מוגדרת כשיר סיפורי, ליריקה עצובה וגם סיפור או שיר עממי. כששומעים את אוסף 19 השירים, ההגדרה יכולה לקחת גם מזה וגם מזה. "שיר עצוב" – עובד ברוב המקרים. "שיר סיפורי", בלדות פופ הן סוגה מוזיקלית המשלבת מאפיינים של פופ
תלוי בני כמה אתם. יש שירים שמורחים מחדש: Surrender למשל. זה אחד מהחמישים. "איטס נאו אור נוור" ממשיך להמיס. אלביס היה רוקר, היה קאונטרי, היה גוספל, אלביס היה גם זמר בלדות מרגש, מה שנקרא "בלדיר" בדם. הרי אי אפשר לדבר על אלביס
מוזיקה כנוסטלגיה היא נושא מרתק. אני נמנה על המתרפקים על להיטים ישנים. יהיה נדוש לומר על מוזיקה שהיא מפעילה זיכרונות ורגשות מהעבר, שירים מלווים אותנו בכל שלבי החיים, מהילדות ועד לבגרות. הם קושרים אותנו לרגעים מיוחדים, לאנשים מסוימים, ולתקופות חיים
מיטב הנעימות של צרפת כפי שערך אבינועם קונייבסקי הם האבא והאמא, הסבתא והסבא של האיזי ליסנינג * (Easy Listening). למעשה, "קרב" על פסגת ההאזנה הקלה הנסבלת והבלתי נסבלת בין שני מוסיקאים, מעבדים, מנצחים ומנהלי תזמורות צרפתיים – פול מוריה (Paul
מדהים איך האינטואיציות שלי עבדו: לפני ימים אחדים שלפתי את "האוסף האיטלקי" הכפול שערך אילן בן שחר – הלהיטים הגדולים של איטליה ופסטיבלי סאן רמו משנות השישים והשבעים, שיצא בהד-ארצי ב-1999, והנה נוחת אוסף, ששוב מנצל את אהבת הישראלי ללהיטים
