גיטריסט ישראלי ממוצא רומני פורט בכל דיאלקט ספרדי אפשרי. באלדי אולייר קרא לאלבום "שרידי הפלמנקו". באוריינטציה של נגינת פלמנקו מסורתי סולו, יתכן שהתחושה שלו מתקרבת לאמת, בזכות הפריטה ששומעים, זה לא יקרה. צריך להקשיב לאלבום כדי להבין כמה נכון לו
ז'ילברטו ז'יל מחדש קלסיקות סמבה. הגיטריסט שלידו – ז'ואו ז'ילברטו. João Gilberto , מלך הבוסה נובה. סמבה? למעשה – סמבה מעורבת בוסה נובה, זרם מאוד דומה לסמבה עם הרמוניות מורכבות יותר ומגע של אלתורי ג'אז. האלבום מוקדש לשירים משמעותיים בחייו
הקלות המתנגנת והנסבלת של מובחרי הבוסה והסמבה, שדובי לנץ ליקט מתוך "התחשבות" במוכר והחביב אצלנו. ה"אקוורלה דו בראזיל" בקצב קרנבל, "הנערה מאיפנמה", המוכר לעייפה. חבורת MPB4 באקפלות של בוסה נובות. קרלוס ג’ובים ואליס רגינה במה שמוכר כ"כשהגשם יבוא". מריה בטניה וגל קוסטה כובשות ב"סויו מיו", וגם מומנטים שצובטים כוינשיוס דה מוראס
הסרט "בלוז הוואנה" משנת 2005, סרט ספרדי-קובני בבמוי בניטו זמברנו, מספר את סיפורם של שני נגנים-מוסיקאים בקובה, ריי וטיטו החווים על בשרם את בעיותיה של הרפובליקה הקומוניסטית – עוני, הפסקות חשמל וכו'. המוסיקה שמייצגת את השניים היא תערובת של מוסיקה
קומפאי סגונדו הגיטריסט והזמר הקובני, השתייך לקבוצת הבואנה ויסטה, החבורה שהוחזרה מההיסטוריה של החמישים וגילתה לעולם, שהפופ הקובני הישן ששלט בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת – חי וקיים. לצד סגונדו התגלו מחדש כוכבי עבר קשישים כאיברהים פרר ואליאדס אוצ'ואה.
לפרננדו קנוף, המוסיקאי יליד בונוס איירס (1977) הנמצא בישראל מ-1996, יש סנטימנט עז למוסיקה הלטינית לסוגיה. אחרי הכל – התבנית המוסיקלית של ארץ מולדתו. אני מגיע אליו רק עכשיו, באלבום השלישי שלו. תחנה חשובה שראוי לעצור בה. קנוף הוא פריק
החיים בקובה מעולם לא היו קלים. המסיקה כמו בברזיל הייתה תמיד מקור שחרור, נחמה והצלה. כמו "בואנה ויסטה סושל קלאב" (*), "קאסה דה לה טרובה" הוא אוסף שחוזר למוסיקה הותיקה של קובה שלפני המהפכה החל משנות העשרים, לסגנונות הראשונים של
"דה קרוז" Da Cruz הוא הרכב של מוסיקה ברזילאית, אותה מלחינה מריאנה דה קרוז Mariana Da Cruz בהפקה שוויצרית. גיטרה – אוליבר האסמן, פיט לי – כלי הקשה. הלהקה הוקמה ב-2005, כאשר המפיקה השוויצרית Ane Hebeisen פגשה את דה קרוז,
מכינים את הפופקורן, רוכשים מסך, בודקים את הכורסאות, מבקשים מה"לא מבינים" בבית להתחשב, מתפללים שלא יחשיכו את המסך. מי שעושה הכנות לקראת המונדיאל, יכול להגיע גם לאוסף השירים המתלווה. לא חובה, אבל אל תגידו שלא סיפרתי לכם. הרי איך אפשר
ברמן ברדרס, פרנק וכריסטיאן, צמד אחים תוצרת גרמניה, לקחו חבילת להיטים ועדכנו אותם ברוח סמבה-בוסה. לצורך פרויקט ה – samba-infused , קיבל צמד המפיקים את סרטי ההקלטה המקוריים של כמה מהשירים הידועים. הקולות הוכנסו ל"אולפני סטודיו" ריו לעדכון. סיוע התקבל
אחרי הלדינו והפלמנקו – מגיע הטנגו. לא בדיוק ה"שורשים" שלה, אבל יסמין לוי שרה טנגו כאילו נולדה לתוכו, חיה בתוכו, לא יכולה בלעדיו. כמו הלדינו, הפלמנקו. בית האופרה בתל-אביב 3 ביוני 2013. יסמין לוי שאחרי Liberated. על הבמה – התזמורת
דייגו אל סיגלה הרגיש בבית במשכן לאומנויות הבמה אשדוד בפתיחת פסטיבל מדטירנה. כל כך בבית, עד שהוא הרשה לעצמו לרדת מהבמה כל פעם שהתחשק לו להיעלם, השאיר את התזמורת על הבמה, כאילו אין שום בעיה וחזר. מה קרה? מה הוא
זה נכון שסנטנה מעולם לא הקליט אלבום לטיני שלם בחייו? להאמין לקומוניקט שהגיע עם האלבום החדש? סנטנה, גיטריסט-על, אגדה בחייו, בוגר וודסטוק, 50 שנה בדרכים, כבר התנחל חזק בפנתיאון של הרוק, עשרה גראמי, היכל הרוקנ'רול, אבל הוא נזכר שחסר לו עוד
דניאל מלינגו מחזיר לי את הטנגו. דניאל מלינגו הוא הטנגו נואבו בהתגלמותו. הטנגו הארצי, המחוספס. היסודות והחידוש. לצלילי הבנדונאון (קונצרטינה מרובעת ממשפחת האקורדאון) תרגישו בסמטאות הפרברים של בואנוס איירס, רחוק מאולמי הקונצרטים הגדולים. קול נדיר,ספוג בעשן סיגריות. מנגינות נפלאות. הוא
יסמין לוי שרה טנגו באלבום הופעה חיה בליווי התזמורת הקיבוצית נתניה בניצוחו של ירון גוטפריד. יסמין תשיק אלבום חדש (סי.די+די.וו.די) במסגרת פסטיבל האביב בראשל"צ (24.5) , בערב שיורכב משני חלקים ,הראשון עם ההרכב הקבוע שמלווה אותה בביצועים ללהיטיה מהאלבומים הקודמים,
שלמה יידוב ממשיך לחלום בספרדית. האלבום ההוא ("חולם בספרדית") יצא ב-1988. 26 שנה אחרי הוא מרחיב את המפגש עם השורשים והמוצא (ארגנטינה). זהו ניסיון לחזור לתבונה העממית, לאמירה החברתית, להומור האופייני במקצבים הטיפוסים. יש לו את זה: הדיאלקט, הנגינה העסיסית.
סובבו גלובוס. לא נכוון אתכם למדינה מסוימת. Café Latino מוביל לנקודה מסוימת על המפה בין ספרד לארצות אמריקה הלטינית. חברת Putumayo מתמחה כרגלי ביוצרים- זמרים נידחים-נדירים שמעניקים שורשים של ארצותיהם קרקע חדשה לצמוח עליה. המוסיקה הזו אינה מגיעה מהיכלי התרבות
אם מוזיקה ברזילאית עכשווית ה – MPB (*), אז קרלינוס בראון הוא מנציגיה הבולטים והמלהיבים. סמבה, מקצבים קאריביים, פאנק שנות השבעים, האוז שנות התשעים. בברזיל הוא נחשב אחד מגאוני הדור של המוסיקה המקומית. זהו אלבומו הראשון של מי שנחשב אחד מגאוני המוסיקה
ותעברו מיד לקטע מס. 6 שנקרא "המטבע" או "צ’אמדה", קול גבוה שמפלח את הלב בליווי גיטרה בודדה. הקול או הלב הם של אחד ממשורריה הנפלאים של המוסיקה הברזילאית, בעל מודעות פוליטית ממדרגה ראשונה. פיוז’ן של ברזיל, אפרו ג’אז ופופ באחד
שמעתי אותו בהאנגר 11 באוקטובר 2011. כתבתי אז על גיטריסט הפלמנקו המהולל: "פאקו דה לוסיה לא רק וירטואוז עילוי. הצלילים שיוצאים מאצבעותיו הפורטות הם תמצית הנשמה העממית בתוספת הטאץ' העכשווי והחדשני. ובעיקר הוא ממשיך לשמר על האותנטיות שלו. המוסיקה סוחפת לרמות חופש
נדמה לי שעדיין לא גילינו אותה בגדול, אחרי הכל לא אחר מאשר דיוויד ביירן הפיק לה שני אלבומים. סוזאנה באקה המכונה "הנשמה של פרו השחורה", ראויה להיכנס לפנתיאון של המוסיקה הדרום-אמריקנית הקלאסית, כנציגת הבלוז אפרו-פרואני לא פחות מסזריה אבורה ומרצדס
בספרד הוא נחשב גיטריסט הפלמנקו המודרני. בעולם מערבי ובג'אז הוא הוא מוזכר בנשימה אחת עם הדואט שלו עם הפסנתרן הדרום אמריקני מישל קמילו באלבום Spain. המוסיקה אומרת הכל. טומטיטו עושה שימוש במבנים מלודים מרתקים, ולמעשה מעצב סגנון משל עצמו בריינג' רחב
בחגיגת הרטרו של ה"בואנה ויסטה" כמעט שכחו את קשישי הוייג'ה טרובה סנטיגוארה, ותיקי סגנונות הסון, הגוארצ’אס והבולרו. אז הנה עוד תחיה מחודשת של המוסיקה הקובנית הישנה. הקולות המחוספסים, הגיטרות הצוהלות והקצב הטיפוסי. זה אלבום ריקודים בבסיסו עם ניחוח נוסטלגי הכולל
הצדעה לאנטוניו קרלוס ז'ובים, והפעם חיבור בין משפחות המלוכה של הבוסה: פאולו בגיטרה, דניאל – פסנתר, ז'אק מורלנבאום בצ'לו ואשתו הזמרת פאולה. אני בטוח שהכהן הגדול של הבוסה היה מחלק ציונים גבוהים לעיבודים ולקולות. דניאל זה החיספוס אינטימי שמזכיר את
סנטנה חדש, הפעם עם הכוכב הקולומביאני Juanes, לקראת אלבומו החדש Corazón, שיצא בתחילת 2014 ויציג אחדים מהשמות הבולטים במוסיקה הלטינית. האלבום האחרון של סנטנה, Shape Shifterיצא ב-2012.השיר הוא קאבר ללהיט של Jarabe de Palo, להקת הרוק הספרדית. כאן הוא מארח
פופ לטיני? פלמנקו-אלקטרוני? פלמנקו צ'יל? מוסיקת עולם? תחברו. החבורה מגיעה ממלגה, עיר הנמל הספרדית באנדלוסיה, ספרד. צ'מבאו מרחיבה את גבולות הפלמנקו. זהו מיקס מבריק בין פלמנקו לצ'ילאאוט מודרני, צליל פריך ומלהיב שמלווה את קולה של הזמרת לה מארי (La mari) היא
אנחנו לא מגלים עניין מוגבר בפופ הלטיני, אבל משפחת איגלסיאס דואגת לתזכורות: אבא חוליו חוזר בפעם המי-יודע כמה. אנריקה הבן היה פה, אבל הוא "חוזר" בעקיפין כדי לקדם את בואו של לואיס חואן גרה, מגדולי היוצרים זמרים של הפופ הלטיני
בסגנון הפלמנקו, הג’יפסי קינגס עסקו בד"כ במסחור של הפלמנקו הצועני, כלומר הם ייצרו פופ פלמנקו חאפלאי בעיקר. בטוח שאת הפיוריסטים של הפלמנקו הגיפסיז האלה לא מעניינים. אגב, היה להם אלבום אחד ROOTS שבו הם חזרו הביתה, לשורשים הצוענים האמיתיים. כאן זהו
שר התרבות של ברזיל לשעבר חוזר לשורשים בדרכו שלו. ז'ילברטו ז'יל בן 71, שיער אפור במקום תספורת הדרדלוק של פעם, מצטרף לגל הקשישים בעשור השביעי שלהם, שרוקדים על הבמה, לופת גיטרה חשמלית אדומה, מוביל הרכב עם כלים פולקלוריסטיים כמו אקורדיון
לא פשוט לשיר את Gracias a La Vida אחרי מרסדס סוסה. אולי – לא רצוי. כשאני רוצה לשמוע את עומק השיר הזה, אני שולף מספרייתי האהובה את סוסה. היא האולטימטיבית. היא תישאר (אולטימטיבית) גם אחרי שמירי מסיקה אימצה את השיר למופע המחווה לזמרות הגדולות בעולם. אינני
