ההופעה
כמו תייר יהודי אמריקני שרוצה לחוש ארץ הקודש, ארט גרפונקל, פתח וסיים בתפילה יהודית, כשהוא חבוש כיפה לבנה. לא אתעמת עם הציניקנים. מה שגרפונקל ראה משם, אנחנו כנראה כבר איננו רואים מכאן. פרט לכך, אולי מצא הזדמנות להודות על הנס
כמו תייר יהודי אמריקני שרוצה לחוש ארץ הקודש, ארט גרפונקל, פתח וסיים בתפילה יהודית, כשהוא חבוש כיפה לבנה. לא אתעמת עם הציניקנים. מה שגרפונקל ראה משם, אנחנו כנראה כבר איננו רואים מכאן. פרט לכך, אולי מצא הזדמנות להודות על הנס
אל תחשדו בסנכרון שפתיים, למרות שאנגלברט הומפרדינק החזיק את המיקרופון לעיתים בגובה המותניים, בשעה שהוא שר. בואו נאמין שגם בגיל שלו, 79 ,זמר עדיין יכול להגיע לגבהים כאלה, שהוא יכול להרחיק את המקרופון מרחק חצי מטר מפיו. אם זה הטווח
אנגלברט הומפרדינק, המכונה The King of Romance, חוזר לשתי הופעות בהיכל התרבות ת"א (2-3.6) , אחרי שהופיע כאן בדצמבר 2011. (ראו ביקורת). כשנה לאחר מכן הופתענו לשמוע כי ענק בלדות הפופ ייצג את בריטניה בתחרות האירוויזיון שנערכה בבאקו, בירת אזרבייג'אן
האם לחברי הקילרז יש סיבה לדאגה? שאלה מעניינת לאור האלבום החדש של חברם ללהקה, ברנדון פלאואר, שזה לו כבר אלבום סולו שני אחרי Flamingo של 2010. החדש הוא אלבום מובהק של קריירת סולו, שאומר – אם כל כך טוב, למה
ארט גרפונקל, שמגיע להופעה בישראל (10.6), תוקף את פול סיימון, חברו ל"סיימון וגרפונקל", אחד הצמדים הבולטים ביותר במוסיקה של סוף המאה העשרים. בראיון למגזין ה"רולינג סטון" מאשים גרפונקל את סיימון ב"תסביך נפוליאוני" – "תסביך נחיתות" אשר גורם ללוקים בו לפצות
מרינה והיהלומים שולחים לשוק המוסיקה פירות טריים ועסיסיים. זהו אלבום שלישי לזמרת הוולשית מרינה דיאמנדיס, או בשם הבמה שלה Marina and the Diamonds, שיוצא אחרי אלבום הקונספט Electra Heart (נרטיב שסופר מנקודת מבט של נשים בשנות ה-50/60 באמריקה) שיוצא אחרי
בוב דילן פוגש את הביטלס ב- Things We Said Today. הורס או מייפה? תקשיבו. אני אהבתי. אז כן – גם דילן "מכסה" שיר של פול מקרטני. תתבוננו ברשימה מטה. המיטב שבמיטב מצדיעים לאחד היוצרים הנפלאים בפופ. תערובת של שירי ביטלס
הימורים בשנתה ה-60 של תחרות האירוויזיון (19.5). על מה לשים את הכסף? אני הייתי מהמר על Il Volo, טריו האופרה האיטלקי ששר באיטלקית Grande Amor. נדוש נורא, אבל שיר על אהבה גדולה באיטלקית בקולות כאלו – גימיק לא נורמלי. ארבעים
נער חוף נשאר נער חוף גם בגיל 73. בריאן וילסון, מי שהפיק את כל אלבומי The Beach Boys, מציין למעלה מחמישים שנות פעילות במוסיקה באלבום סולו בהפקה משותפת עם ג'ו תומאס, מי שהפיק איתו את That’s Why God Made The
מיקה, הלהיטן המוכר מ"גרייס קלי", חוזר לשאלה הנצחית "מהי אהבה", ומשיב בתובנה השחוקה, שכולם שווים באהבה, וכי יעדיף את הכישוף שלה (או: לדבר עליה) מאשר לחיות כמו אנשים רגילים בגיהנום. לא טקסט שיוסף לו נקודות בציון הסופי. מצד שני, הזמר
הוא מרגיש ששניהם הכי לבד בתוך המולת המסיבה. היא חשה כי איבדה את כל החברים. הוא מקווה שזה אינו באשמתו. כדי לשפר את המצב הוא מציע: Let’s not be alone tonight. האופציה – אהבה, כי מה לעשות, החיים קצרים וכל
"סייב דה לאסט דאנס פור מי" שנכלל באוסף של הדריפטרס נכנס גם לכאן, יען כי בן אי.קינג היה אחד הסולנים של הלהקה הזו. עוד להיטים – "אל תנגני את השיר הזה" ו"ספניש הארלם", האחרון להיט להיט אל-זמני. איך נגדיר אותו?
הרשת חשפה כבר הכל. היוטיוב יכול לחסוך כרטיס. זה לא רק השיר "תנו לי לבדר אתכם" שפותח את ההצגה, שנתן לרובי ויליאמס את השם לטור הנוכחי שלו. ויליאמס אכן חושב ומתכוון במונחים של תנו לי לעשות לכם שאו. הבחור פרופסור
בשיר You Bring The Party Down, שר רינגו סטאר, שיש גיל, שאתה צריך לסיים את המסיבה כדי לא להיראות פתטי. רינגו, מתופף הביטלס, כבר בן 75, והוא עדיין נמצא במסיבה, לא תולה את מקלות התופים, כותב טקסים תחת שמו המקורי
תשמעו סיפור, שר דיון. תשמעו סיפור על אחת, שלקחה את אהבתו והתפרפרה לה עם כל בחור בעיר. "הייתי צריך לדעת שהנערה הזו תשבור את לבבי. עכשיו תקשיבו להצעה שלי תתרחקו מסו המתפרפרת". דיון, ששותף לכתיבת השיר, מספר כי הרעיון נולד
אומרים שחלומות גדולים נרקמים בערים קטנות ומתגשמים בערים הגדולות. שעה נסיעה מלונדון, באזורים כפריים תמצאו את Hitchin, עיר קטנה בצפון הרדפורשיר. מכאן מגיע ג'יימס ביי, הטרובדור החדש של הפופ הבריטי, מי שזכה בפרס המבקרים של ה – Brits. אגב, מבקרים
בטח שהיו ציפיות גבוהות אחרי Privateering. בשורה התחתונה – הרף נשאר גבוה, אולי אף עלה בסנטימטר או שניים. מישהו תיאר את המוסיקה של מארק קנופלר (או נופלר) כיין מבציר טוב, מהסוג שהולך ומשתבח עם הזמן. טעם אלבומו השמיני הוא כזה.
המסקנה : לכו ישר ל – DVD. שאנייה טוויין (50) היא מופע פופ-קאונטרי של נו-דאל-מומנט. לפי הקומוניקט, הגיעו לחגיגה רקדנים, סוסים מאולפים, אופנוע מעופף. אנחנו בוגאס, לא לשכוח, עיר ההימורים והשעשועים. 13 שנים שהיא לא הוציאה אלבום חדש. מה חדש?
קיצור הפרקים הקודמים: בעקבות דליפה של גרסאות דמו לא גמורות מהאלבום, שיחררה מדונה את תשעת השירים הראשונים מהאלבום למכירה מוקדמת באיי-טיונס. כל מי שהזמין את האלבום, קיבל אוטומטית את תשעת השירים, ביניהם את הסינגל Living For Love. האלבום (הפיזי), שאני
איך מעצימים הצלחה של שני סופרסטארים? מחברים ביניהם. לקחו את הסינגל הנוכחי של סם סמית' ועיבדו אותו לדואט. סמית כורע תחת עומס הפרסים והתארים שהוענקו לו השנה (גראמי, בריט, בי.בי.סי, אם.טי.ווי, בריט קריטיקס, אמריקן מיוזיק) ג'ון לגנד הוא זמר ריתם
טריסטאן, המפיק האלקטרוני הצרפתי, הוא הבוחש במרקחת ההאוז האקלקטית הזו. חגיגת מקלדות מוסיקליות. צלילי גיטרות אקוסטיות בהירים. קו בס שיזיז את כף הרגל בלי להשתולל. קצב ידידותי למשתמש. ג'אז-פאנק-סול-בלוז פוגש אלקטרו. מעין אווירה אסתטית-מסתורית נוגעת, לוטפת, רילקסית, לא תמיד מגעת-מחלחלת.
אחרי גראמי אחד, אלבום מולטי פלטינה, (Night Visions) ולהיט ענק Radioactive (שנמכר ב-9 מליוני עותקים), רף הציפיות טיפס לשחקים. איך חוזרים לשם? הולכים על הפשוט. הפשוט מגיע בתערובת סגנונית עשירה של פופ ורוק. זהו אלבום ראשון שהוקלט באולפן הביתי החדש
ג"ימס בלאנט שיחק אותה ישר לליבו של הקהל, ולא רק בשירים. הוא דהר על הבמה, ירד לקהל, סיפר סיפורים. התבדח, כאילו אמר: נכון שהשירים שלי בחלקם עצובים, אבל תל-אביב, אל תקחי אותי ברצינות. אז מיהו ג'יימס בלאנט? המבקרים יורדים עליו
כוכבת פופ להישאר. זה לא רק All About That Bass, שפתח לה שערי העולם. די בחמשת השירים הפותחים כדי להבין שיש כאן יוצרת-זמרת שיודעת לכתוב מוסיקת פופ משובחת. מייגן טריינור, בת 21, חתמה כבר בגיל 15 על חוזה עם חברת
איך עורכים את האוספים האלה? מי קובע מה הם הלהטים הגדולים? אני הייתי עושה סלקציה חסרת רחמים. מקבץ 15 שירים ארוך מדי מארבעה אלבומים, ואם יש כאן "בונוסים" – אז תודה – לא. .The Heart Wants הפותח, סינגל שיצא לכבוד
יש להם מעריצים בישראל? למעשה, למה לא? להקת בנים אוסטרלית משלהבת ילדים, 356 מיליון צפיות,שכבר מוציאה אלבום מהופעה חיה בהנחה שהמעריצים יסתערו. הם יסתערו. זה אלבום שמשחזר לא רק השירים אלא את הווייב של הקהל המוטרף. בסוג הזה של שירי פופ-רוק
אפשר להבין את ההתלהבות של האמריקנים (מועמד ל-6 פרסי גראמי) מהזמר הבריטי. הוא נשמע soulful singer במובן הכי שורשי של המילה. תרצו – ניאו ריתם אנד בלוז. כישרון של ממש. אותנטי. כחול עיניים שעוסק בשידוך מוסיקה שחורה לפופ לבן. תכוונו
קול גברי סמכותי של הפילוסוף אלן ווטס שואל בפתיחה (Intro) מה תרצו לעשות כשתהיו גדולים? האם הכסף יהיה המניע? אז שתדעו: כסף אינו עושה בהכרח אנשים מאושרים יותר. ואללה. שריל Cheryl Ann Cole לוקחת את הטקסט והתובנה ל- Live Life Now. הבא
עכשיו הם שלישיה. הצליל? אין מהפכות. עדיין להקת בנים מלוטשת. יש הצדעה לימי הבראשית של ההרכב וגם התחדשות בעזרת מפיקי צמרת. These Days בהפקת גרי קריסטין (לנה דל ריי) הוא דוגמא. פופ ידידותי מאוד. השיר הזה מראה צבע אחד באלבום.
מה המוטיבציה של בט מידלר לבחור קאברים לשירי להקות גירלז? אין לי תשובה ממקור ראשון, אבל נדמה לי שמידלר לקחה אתגר. זהו תחוםשופע להיטים, הרבה משנות השישים. למשל: העולם אוהב את גרסת ה- Ronnettes, להקת הנשים מהשישים ל – Be