ראיתם את לינקין פארק בנובמבר 2010 בפארק הירקון? כתבתי אז: "חברי הלהקה הגדירו את מה ששמענו לאורך הערב – להרוס ולבנות את הלהקה שלנו מחדש. מתברר שבגרותם של מוסיקאים מגיעה, כשהם בראש אחד להחליט שהם אינם מתחשבים בשום דבר אלא בעצמם.
"איזבו" אינם מתכוונים לעזוב בשלב זה את הארץ – קראתי באיזשהו מקום הצהרה שלהם לאחר האירוויזיון. הרמתי גבה (מה יש להם לחפש פה?!) . אחרי ההופעה בבארבי, אני יכול לבשר – "איזבו" כבר איננה בארץ, כלומר היא כאן אבל המוסיקה
שמעתי שבלונדון כריס קורנל שר דואט אדיר של Hunger Strike עם אדי ודר. רעיון לא רע, שהיה מתקבל כאן יותר מאשר בברכה. מה ברכה – בהיסטריה. מפגש צמרות של שני ווקליסטיים במבצר עברי מול עדת ישראלים רעבים למזון גראנג'י מוגש על
לא מאוחר להזעיק את סלאש לפתוח לגאנז אנד רוזס בפארק? שייתן כמה טרייקים מהאלבום הזה (13 שירים, 54 דקות), ואפשר יהיה ללכת הביתה. נו טוב, לא נעליב את אקסל. נישאר להופעה שלו. סלאש, גיטריסט על, לשעבר גאז נ' רוזס, הוציא
גלן יוז הבטיח לחזור. בטוח שהוא אומר זאת לכל קהל בכל מקום בעולם – הייתם הכי נפלאים, ומי בכלל אמר שזה מובן שאתם הגעתם לקונצרט שלי. אבל בישראל, מול קהל אוהדיו, בואו נאמין, שהוא לא מיחזר את הג'סטה הזו כמו בכל
באתי עם רף ציפיות נמוך. אתם יודעים: הבלגנים של אקסל רוז בחודשים האחרונים, הזלזול שלו ב"היכל התהילה" באמריקה, איזי וסלאש לא כאן. גאנס נ רוזס גם לא הוציאו איזה אלבום חובה שבשבילו כדאי היה להזיע בפארק. תוסיפו לזה שבהופעה שלו
החיוך שלה מעורר זיכרונות מהילדות, ימים של אוויר צח ושמיים כחולים. כמו אז גם היום, כשהוא רואה אותה, היא לוקחת אותו לאותו מקום מיוחד. מעניין מדוע החליטו גאנז נ' רוזס להכניס לאתרם החדש גרסת וידאו ישנה של השיר הזה. נראה
אני שולף דיסק מערימה שממתינה בסבלנות. עטיפה תכלכלה. איור של ברנש עם לפיד בידו. השם CONDeNSE אומר לכם משהו? לי לא. המבטא של הסולן קצת מסגיר. המוצא-מבטא הישראלי לא הפריע למפיק טום ניקולס (קיילי מינוג, אול סיינטס, שוגהבייבס) לקחת את
סנטנה ללא מילים. (קטע ווקאלי אחד בלבד מתוך ה-13). מונע על ידי הצליל המוכר של גיטרתו. רק לקויי שמיעה יטעו בזיהוי הצליל הזה. גיטריסט האפשרויות הבלתי מוגבלות. גם הלטיני המחניף – ב"מקומבה בבודפסט" עם רוטב סלסה. Nomad – רוק איצטדיונים
בשנה שעברה עבר ג'ק וייט שני אירועים של סוף דרך. הראשון: סוף דרכו של ההרכב White Stripes אחרי שישה אלבומים. השני : סוף נישואיו ל דוגמנית והמוסיקאית קארן אלסון. סביר להניח שיהיה לו מה לספר, כי עד כה הוא לא
אלבום ליום כדור הארץ. התחברו לחברים שהצטרפו אל ג'ק ג'ונסון לפסטיבל האקולוגי Kokua Festival שנערך בהונולולו בירת הוואי ביום כדור הארץ (22 באפריל). שיאים מרגשים משש שנים של ג'ונסון, סינגר סונגרייטר, תושב הוואי, שהקים את הפסטיבל – כשלצידו שרים אגדות
יוסלס איי.די, Usless Id שרים על מצב של obsessive compulsive disorder, הפרעה טורדנית כפייתית. רוח של דיכאון נושבת גם משירים אחרים. הסגנון הרוק-גראנג' מתועל לאפיק מוקצן. האם אני שומע קול וריפים של גיטרות א-לה נירוונה? מייד-אין-יזראל? לא להאמין. ממש לא. אבל
רוק מתקשר עם נעורים? אני מתכוון לרוק בוגר, אינטליגנט, אומנותי? התשובה לחלוטין אינה פשוטה. אבל אפשר לקבוע בלי היסוס – הגיל אנו קובע. החבורה הזו מסוריי, בריטניה, הוציאה כבר שלוושה אלבומים, חלקם בתקופת העשרה שלהם. תקשיבו למוסיקה ואל תחשבו על גיל.
לפני ההדרנים, רוני פיטרסון מפנה את קדמת הבמה לאביטל תמיר, סולנה של להקת Betzefer לגרסת רוק מטאל של – Helter Shelter של הביטלס. האם זוהי הצהרת כוונות. האם פיטרסון הולך בגילו להפוך עורו מרוקנ'רוליסט ובלוזיסט קלאסי לפאקינג הבי מטאליסט מכסח בדציבלים
עקבות אבק דרכי המדבר קיימים בצליל הבלוז-רוק של "דה בלאק קיז", The Black Keys , הצמד האמריקני מאוהיו – הזמר והגיטריסט דן אורבך Dan Auerbach ופטריק קרני – מתופף/מפיק. כבר שבעה אלבומים בעשר שנים (!), והם ממשיכים בנאמנותם לצליל רוק
כריס קורנל הופיע פה. יוני 2009, גני התערוכה. אבל ככה מעולם שמעתם אותו. סולו אקוסטי לייב. איך נמדד זמר? – נטו. העוצמות שיוצאות ממנו ללא חשמליות וקלידים וסינתי מאחוריו. מבחינה זו, האלבום הוא מאסטר קלאס לזמרים, לכל מי שחושב שהוא
האם נואל גאלגר עשה נכון כשעזב את אואזיס? הדיעות חלוקות: אחרי האלבומים המאכזבים האחרונים של הלהקה, גאלגר מסביר איך אפשר להיות מחוץ לאואזיס וגם לנצל את השינוי ללטובתו. אואזיס יצרה מתחים בין האחים גאלגר – לא אישיים, אלא מקצועיים. אלבומי
שלושים שנות סערות שחלפו על רד הוט צ'ילי פפרס Red Hot Chili איימו תמיד לחסל את הלהקה – סמים, חבר הלהקה Hilel Slovak שנמצא מת אחרי אוברדוז מהרואין ב-1988, המלחמות שניהלו ביניהם הגיטריסט John Frusciante ג'ון פרושיאנטה ומנהיג הלהקה אנטוני
צמחה כאן להקת מטאל-פולחן ישראלית מסעירה (אהודה בעולם הערבי, הטורקים מתים עליה) במשך שנים, אבל כמעט לא הרגשנו בקיומה. היא כבר בת 20. איך זה שעד היום, לא קיבלנו ממנה מופע איצטדיונים? פעם ראשונה באצטדיון מקומי הייתה כשאורפנד לנד חיממה
איימי לי שרה ב – What You Want: "זוכר אותי? אני כל מה שאינך יכול לשלוט בו", סינגל מתוך האלבום החדש של אוונסנס להקת הנו-מטאל האמריקנית, אלבומה הראשון מזה חמש שנים. לפי הטונים, איימי לי, היא אחת הנשים-זמרות המובילות בז'אנר ההרד
רוק-אנד-רול? חפשו רחבת ריקודים: זה נקרא Ghost on the Dancefloor. רוח פרצים. גם שדים. איזו רוח. אם צריכים לקחת קטע פרומו ל- ,Neighborhoodsהחדש של Blink 182, הנ"ל ידפוק טוב. קצב, מנגינה. קולות. עוד המנון אצטדיונים. עוד אחד (לפרומו) אז –
R.E.M, מהבולטות בהסטורייה של מוסיקת הרוק, חבורה שנבנתה על בסיס חברים מילדות והצליחה להגיע מהשוליים של מוסיקת האינדי למרכז המיינסטרים – הודיעה על התפרקותה אחרי שלושה עשורים של פעילות. הסוף הגיע בצורת הודעה פשוטה באתר האינטרנט של הלהקה: "למעריצים ולחברים
אוהבים אבנים מתגלגלות? תקשיבו לזה: מיק ג'אגר, אבן שממשיכה להתגלגל בגיל 68, אבל הפעם עם הרכב סופרגרופ אחר, שהקים בחודש מאי, SuperHeavy, הכולל את דייב סטיוארט (לשעבר מהיוריתמיקס), הזמרת ג'וס סטון, דמיאן מארלי, בנו של בוב מארלי ואיי.אר ראמאן. הרכב אקלקטי,
הם נפגשו במכללה למוסיקה בברייטון באמצע האלפיים. חלקו אז אהבות משותפות לפוליס, הסטרוקס, האחים אברלי, פאנקאדליק. את ההשפעות ניתבו להרכב החדש שיצא לדרכים ב-2005, וזהו כבר אלבומו השלישי אחרי Inside in Inside Out ו – Konk וסינגלים כ – You
בריאן מיי (הגיטריסט) ורוג'ר טיילור (המתופף) מוציאים עוד אוסף של קווין. הפעם מהשנים 1977-1982. זהו הדיפ קאט השני אחרי Queen קווין, Deep Cuts 1973-1976 את Mustapha אתם מכירים? Ibrahim, Ibrahim, Allah Allah Allah will pray for you תצחקו אבל הקול
3Doors Down שנצרף אותם למחאת האוהלים? לא שזו חבורת מחאה. אין כאן מחאה, השירים של 3DD עוסקים באיש הצעיר – במודעות שלו לצעירותו, אבל גם בחידלונו העתידי. לא שיש כאן תיחכום, בטח לא מוסיקה מאתגרת, אבל עוצמות תחושתיות מהסוג שמצליחות לחלחל.
באייטיז, One Night Only הייתה כובשת עולם. ב-2011 כנראה קשה יותר, אגב, זה אינו אלבום של 2011. תנו לי לנחש שהאלבום שיצא ב-2010 יוצא עכשיו מחדש בגלל תחושת פספוס – ובצדק. גם צילום העטיפה שונה מההדפסה של אז. אני שומע
שאלתי חבר'ה בקהל (האנגר מפוצץ, סולד אאוט) מי הסולן במקום ג'ים מוריסון. נשבע לכם שמהארבעה ששאלתי – אף לא אחד ידע. אז תרשמו: "ג'ים מוריסון" העכשווי הוא דייב ברוק (Dave Brock). הסיפור הוא שהפרונטמן שנועד למלא את החלל של מוריסון
אגדות הבי מטאל אנגליות. לא נשמע אנכרוניסטי? תקשיבו ל Sign Of The Cross כדי להבין, שאיירון מיידן היא הכל פרט לאנכרוניסטית. אז גם אם במראה הם אינם נראים כמו לפני ארבעים שנה, איירון מיידן עדיין רלוונטיים, כל כך רלוונטיים שממשיכים להוציא
יש מקום להתאהבות מחודשת. כשמשווים את The Cars הזה למשובחים מהשבעים-שמונים, אלבומים כ Candy-O ו – Heartbeat City – מגיעים למסקנה שהזקנה טובה למוסיקאים. כאן לא מפטרים. כאן לא מוציאים ותיק מפני צעיר.על מה אני מדבר? על היכולת למזג ניו-ווייב עם רוק-פופ
