שירים חדשים

במקום לבכות ולקטר על מפגעי הימים הקשים, מציע גוסטו ל"אח" האובד צרור עצות. "הקשב לזמן", "אל תעצור עוד יש חלום", "רק אם הלב שלך יוכל לתת, אתה תוכל לנוח באמת". הפניה ל 'אח' מסמנת את הכיוון. מדובר לא בקרוב משפחה

המים הם הבסיס לקיומנו, הם נוזל החיים, מוטיב רב משמעות, באשר הכל כמעט סובב סביב ובתוך נוזלים המקושרים לחיים.  הדר זכריה התייחסה למים כמוטיב גם בצורה הפיזית וגם בצורה המטפורית שלהם. למעשה היא עושה ככל העולה על רוחה עם מושג

סיפור קצר בנאלי על בינו ובינה. פרידה ללא מילים. המשפט אין דרך חזרה עמד באוויר. לתסריט הכניסו דממה, כוכבים, אופק. הקליפ מעניין יותר מהשיר, וליתר דיוק – מוסיף נדבך יצירתי פיוטי לנרטיב בשילוב של אנימציה וקטעים מתוך סרטי שחור לבן.

רועי לביא חוזר למזמור לדוד פרק כ"ג בתהילים. דוד המלך מתמודד עם סוגיית ההשגחה האלוקית  "גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". שורש האמונה בקב"ה הוא אהבת ה´הנצחית לבניו, אשר משענתו,

בדואט מנסים ענת מלמוד ולירן אטיה (מ"הפיל הכחול") לפתח תובנה ליברלית-פלורליסטית ככל הנראה על רקע חברה שמתנהלת בימים אלה על הקצנות וחוסר סובלנות. בגדול אומר הבית הראשון – רק האינסטינקטים הבסיסיים שלך יגנו עליך. הנטיה שלנו להיות מוגנים ולא להעז,

מנין היא באה ולאן היא הולכת? מאיה אברהם כנראה מודעת לאיזו קארמה היא מתכוונת. הווה ועתיד על כף המאזניים. ממה היא פוחדת, מדוע היא מסתבכת,  מה היא מנסה לתפוס ולמה היא שואפת? נישאר בערפל. הכי בטוח – בלילה כשהם יחד. 

האיש פותח מדורי כלכלה כדי לצחוק ממר לבבו. לא בטוח שהניסוח "פורץ בצחוק" מדוייק. חיוך פנימי סרקסטי יותר מתאים. מה זה? ביאוס טוטאל עם כל דבר – מגיע עד מחסור בסקס מזדמן.  מתוסכל מעסקים מצליחים של אחרים. איך יוצאים מזה?

"באנו חושך לגרש" הוא שיר חנוכה של שרה לוי תנאי ועמנואל עמירן שנלמד מאז  שנות השישים ועד היום בגני הילדים. הוא מסמל את נצחון המכבים המעטים על הצבא היווני ששלט על ארץ ישראל. "באנו חושך לגרש/ בידינו אור ואש/ כל

קרן פלס כתבה שיר על החמצה רגשית ואומנותית באמצעות הצעה לגבר להשתחרר. היא מדברת על אי הידיעה/ מודעות להתמודד עם החופש שבידינו. השיר נפתח במשפט שנאמר בסיטואציה של גירושין מצד הגבר לאישה – "הרי את מותרת לכל אדם", אלא שכאן

עידן עמדי שר תוגתו. אין כאן משהו טראגי, שדורש צליל עצוב. ובכל זאת, עמדי שר את עצמו בעצב. זה סגנונו. לא צריכים לחפור באיכות המילים. הוא מתכוון למה שהוא שר, והוא שר לאהובה באינטימיות משכנעת, בעצב כובש. "עד שיעלה היום

סתם ככה באמצע היום לאבד את הצפון, להביט בתקרה ולחלום. זה מה יש לעדי גיגי בראש? מה הוא רוצה?  ?to lose his mind, להשתגע, לאבד את הראש? מהות הרצון מעורפלת, כי מניעיה אינם ברורים. הנרטיב הזה מוגש בקצב איטי, קו

השיר  נכתב לפני הסדרה "המרוקאים החדשים" כהתרפקות על הסבתא התוניסאית שמבטאת את האהבה והחום למשפחה בין השאר בתבשילים שהיא מכינה בסירים הגדולים. נזכרתי בזוהרה אלפסיה מהשיר של ארז ביטון, זמרת החצר המוערצת אצל מוחמד החמישי ברבט מרוקו, שחיילים נלחמו בסכינים

יש מצב שמדופרסי קורונה מצטרפים בשירה לשירת המונים אופטימית בשיר הזה? אני רואה את סימן השאלה/ קריאה בעיניהם. אחי, אתה לא יכול לשיר כשאין לך מה לאכול. מצד שני: אלעד טרי חווה רגע של הארה/השראה: חבר'ה, צאו מהחושך, בואו נאיר

אני תמה מה גרם לאביאל קריב לקחת שיר לירי מזוקק כמו "שמח שבאת" מאלבום הבכורה של אביתר בנאי וליצור אותו מחדש בגרסת רוק עמוסת דציבלים. לא מדובר באינטרפרטציה חדשה לשיר, אלא במשהו שנשמע כמו שינוי מין – מהפך של ממש.

געגועים לאהבה אינם בהכרח למשהו ספציפי. לפי טון השירה כמו גם המנגינה, חן כהן נמצא לגמרי בתוך פנטזיית התשוקה הבוערת בו  והעוטפת אותו. זוהי מעין הזיה  שכולה מעוגנת בציפיה לטוב, סיפוק אישי כדי להגשים משהו בטווח שבין אשליה למציאות. כהן

נביא שקר הוא אדם שמתנבא בשם אלוהים דברים שלא שמע ממנו. עמית אולמן (פדרו גראס בשם  הבמה שלו לשעבר) כתב מההסגר או מהבידוד, על נביא השקר המקומי ועל העם שמנגד, כשלמולו מרצד מסך כחול שמשדר מהקורונה יותר מאשר רק תחלואים

סקסטה חוזרת? מה קרה? מבחינתי – החבורה הנשית נמצאת עמוק בגנזך הפופ שלי,  אבל תמיד יש מקום למשב רוח מהעבר, ואם אפשר גם לפרגן לבנות 42 שנה מאז הקמת הלהקה, 37 מאז שקיפלו מפרש. מהקומוניקט שנשלח עם השיר לא קיבלת

רועי ניצני שר תחושה של בדידות נפשית, ניכור, גם חוסר שייכות ואחיזה במציאות. "עוד לילה בלעדייך" הוא יותר מרמז שיש סיבה לבדידות, אם כי אחת בתוך אוריינטציה מנטלית שלטת בחייו. השיר נפתח בסאונד של  דפיקות לב מוגברת מלווה בצלילי פסנתר.

יהונתן גפן תרגל כתיבה מליצית על רומנטיקה עקרה. הוא קרא לסיטואציה – "עוד יום תפל של אהבה סדוקה". לפי המוסיקה והקליפ – לא לקחת ללב ולריאות. יותר נכון – להעביר לאזור הרגליים. אנחנו בדרום אמריקה של סמבה ושמחה ברחובות, קצב

לצחוק או לבכות? עדן חסון לא בוכה, לא צוחק. שר לה בהתלהבות את מה שהוא רואה אצלה, שהיא עצמה אינה רואה או מודעת: שהיא חיה בסרטים – "מסדרת ת'מציאות" לפי ההזיות שלה, משחקת אותה מאושרת – "משחקת את האידיאל".  לפי

מה יכאב לה? – "זה"… יכאב לה. מה זה הזה הזה? לא רק דלות השפה היא שורש הרע אצל מי שיחשיב עצמו לבטח "סינגר סונגרייטר", אלא המונולוג השטחי של הכמו-מתנצל בפניה, ש"מסביר" מה קורה איתו: לא בנוי למסגרות, לא שולט

יש סיבה לבכות בשניים? היא מבואסת ורוצה אותו. הוא מדוכדך ורוצה אותה. אז על מה השיר? למה נפרדו? נראה שזו דרישה מוגזמת לקבל הבהרות מיצרני ז'אנר הים-תיכוני. יש דרישה, יש מטרה, אז ממציאים עוד אינסטנט על יענו לבבות שבורים. מגייסים

פסיכולוג יפרשן את השיר  כעייפות נפשית, ניסיון לאיתחול מחדש של הנפש התקועה בסביבה עוכרת ומנכרת.  יציאה אל חיק הטבע, כמה שזה נשמע חבוט וקלישאתי, כנראה עושה את העובדה. בדימוי של שים אדרי – זה לשתול יערות במרפסות, מקום בו הילדות