"כי האדם עץ השדה" של נתן זך הולחן על ידי שלום חנוך, ובוצע לראשונה ע"י נורית גלרון בשנת 1981 באלבום השני שלה "שירים באמצע הלילה" וחודש על ידי שלום חנוך שנתיים לאחר מכן ל"על פני האדמה", אלבום קאברים לשירים שהוא
דניאל סלומון ודנה עדיני שרים שושנה דמארי ובעז שרעבי, גרסה לדואט שהשניים הקליטו ב-1987 זה אינו עוד "קאבר", אלא ניסיון כן לגעת באינטימיות המיוחדת הנוצרת בין שני אנשים ששרים זה עם זו. דניאל סלומון העביר את השיר למגרש הפרטי לו,
מה קורה שם על החוף? "ילדים שחומים עם תוף, כינור וטמבורין לטאה קטנה תופסים". "הם בוכים כי באמת איש השוקולד כבר מת". סיפרו כי אלונה קמחי כתבה את השיר על זמר הסול מרווין גיי, מענקי המוסיקה השחורה של השישים והשבעים,
יש שירים שאינם זקוקים להגדרת ז'אנר. מי שחפץ להגדירם כ"זמר עברי מזרחי" – אהלן וסהלן. גם בזה אינני מסתפק, כשמדובר ב"פרי גנך", מהשירים היפים שנכתבו במוסיקה הישראלית. נדמה כי טעמי המקרא הסתננו לשיר הזה בתבניות מלודיות מענגות. כמו מלחיני הזמר
"מיטשל" הופיע באלבום הבכורה של מיקה קרני ב-1997. עוד לפני כן, בדצמבר 1996, הוא הגיע למקום השנני במצעד של רשת ג'. הגם שמעולם לא היתה זמרת של להיט אחד, השיר הזה ילך לנצח לפניה. סיפור על כלום, מעשיה מפוהקת שמקרינה
פבלו רוזנברג כתב על אהבה כיישות עצמאית שממשיכה להתקיים גם כשזוג מתנתק. הוא האניש אותהבתאור מטפורי – היא "כמו קבצן בפתח זקוקה לנדבה", כאילו נמצאת במחסור. האהבה היא המוקד, בשמה יש יש להציל/ לשקם את היחסים, אפילו במצב שמרגישים זרים
האם הנגר של יורם טהרלב ממתין מאז שהוזמן לפסטיבל הזמר והפזמון של 1969 עד היום שמישהו יזמין ממנו כיסא של אליהו הנביא? רבקה זוהר שרה את השיר בשקיקה כה גדולה, כאילו בעצמותיה – הנגר שמרטיט לבבות עד עצם ההאזנתי האחרונה.
במהלך איסוף חומרים לאלבום חדש, פנתה ריטה למאיר אריאל וביקשה לחפש טקסטים בביתו. אריאל הציע לה מספר טקסטים, ביניהם "בביתי הנעול". ריטה התלהבה מהשיר, שינתה את גוף השיר מזכר לנקבה, והניחה את השיר על פסנתרו של רמי קלינשטיין. כעבור שבוע
"סתיו ברחובות עובר/ רוח ערב מפזר שלכת/ ילדים באור שקיעה/ מפרקים בחוף טירה" התאור הפסטורלי משהו של החורף הממשמש ובא יכול להטעות. הוא משמש רקע מטפורי לסערה קשה שהולכת וקרבה – "בין כל מראות התום/ שם באופק הכתום סופה רועמת/
צודק שלומי: שרים כל הזמן על אמא. ומה עם אבא? הרי גם אבא יש רק אחד. השיר בא לתקן את המעוות. ואתם חושבים ששלומי ישיר אחרת על אבא מאשר על אמא? יעשה מאבא איזה רוקנ'רול מקפיץ, סמבה לוהטת. ריתם נ' בלוז מקפיץ. נו, נו,
דואטים אולטימטיביים נוצרים לעיתים מנסיבות שמאפשרות אותם. אני מעריך כי דואט בין דודו טסה ועומר אדם לא היה מתרחש אלמלא פסטיבל התמר. שניהם מושכי קהל גדולים בימים אלה. ההפקה של הפסטיבל הבינה שיש כאן פוטנציאל מסחרי. נולד שידוך טובים-השניים-מן-האחד. דודו
בכאוס העכשווי, החזרה לשיר הזה נשמעת בין תמימות לאוטופיה. אבל כשאני מקשיב ללאה שבת, נכנסת עוד מילה – תקווה. אלה לא רק המילים . אלו הן הפשטות, האמת הטהורה והעוצמה הפנימית. אצל לאה זה בא נטו מהבטן. איך היא שרה
עידן עמדי שר תוגתו. אין כאן משהו טראגי, שדורש צליל עצוב. ובכל זאת, עמדי שר את עצמו בעצב. זה סגנונו. לא צריכים לחפור באיכות המילים. הוא מתכוון למה שהוא שר, והוא שר לאהובה באינטימיות משכנעת, בעצב כובש. "עד שיעלה היום
זו ילדותו השניה של אהוד מנור ז"ל כפי שכתב מתוך התבוננות אמוציונאלית בבתו. "ילדותי השניה" הוא גם שם אלבומו של מתי כספי שיצא ב-1984. השיר עבר תלאות עד שהגיע לגרסתו הסופית: באותה תקופה התגורר כספי בשכנות ליוסי בנאי ז"ל. הוא
סרט רץ מוביל אל אחד משירי המסע המופלאים של אהוד בנאי. יוצר שרשם הגיגיו בנתיבי מסע. טרובדור שהלחין "חלום אמריקאי בגווני ל.ס.ד" בקצב שלוקח אותך אל כבישי "הארץ המובטחת על מסך הכסף הגדול". החוויה האמריקנית מגיעה מצפייה בסרטים שיוצרת מצב של
מהשירים המפתיעים והמיוחדים של אתניקס. הנגיעה בקו הגבול שמובילה אותה למקום, שברגע שמגיעים אליו ניתן לגעת בשמיים ולהיות חופשיים. התשוקה הגדולה ביותר היא אותו מעוף ציפור שיאפשר להסית את קו המים לחצות את קו האופק. ואיך עושים את זה? על
איפה הפרברים? בגלגול השלישי שלהם – לא רואים , לא שומעים, לא שיר ולא אלבום. מישהו מעיר לי: יוסי חורי כבר בן 80. וגם מוסיף: אבל הוא ממשיך לשיר ולהופיע. חורי עבר שלושה גלגולים עם הצמד. הראשון ב-1960 עם ניסים
קול מדוכדך, אווירה נוגה, מנגינה מינורית. אסף אמדורסקי מתאר פרידה במילים חדות "הגיע הזמן לחתוך רקמות", "זמן התחיל מבראשית" "להצמיח שורשים ולהפסיק לרוץ במעגל בלי לדעת מה". הפקה מאוזנת, פונקציונאלית. כדי שהקרקע תוכשר לאסף לשיר את אשר על בליבו, כמו
להפקיע את השיר הזה מחלקת תפילתו האישית של מאיר בנאי, ועוד בשלושה קולות? יש הסבר רציונאלי לאינטרפרטציה המשולשת? אברהם אבן עזרא בניסיונו לגעת בנשגב – מילא את בנאי (האלבום "שמע קולי") במוטבציה לשיר "לך תאוות תהילתי/ היה עזרי בצרתי". במקור,
צחי אלוש שר על יחסים של חברות עם בליינית, שחיה את ההווה על גברים שמוציאים אותה למסעדות הכי טובות. החיים ה"נורמליים" (חתונה, ילדים) לא מעניינים אותה. הסיפור מגולגל בגוף שני ושלישי. הדובר כמו דואג לה ולעתידה, מזהיר אותה באוריינטציה של
איך אפשר שלא להסכים, אבל נדמה שמה שנקרא "שירי מחאה" אינם משפיעים על המציאות, במיוחד במקום בו אנו חיים. גם ההיפ הופ כבר לא מה שהיה. זה נשמע עוד שיר מחאה שמביע תסכול מוכר, ואתה יכול לסמפל (הכרזת העצמאות), לבצע
למראית עין, המשכנו בשגרת חיינו, בלי לבקש לצאת מתוכה בדברים גדולים ונפלאים, אבל משהו התרחש, השלוה הופסקה, ואי אפשר היה עוד לעבור לסדר היום הרגיל. רחל שפירא כתבה על ההתמודדות הקשה ברגע של משבר ועל הצורך בנחמה ברגעים מסוימים וההיזקקות
משירי ההתאהבות היפים שהגיעו אל שדות הרומנטיקה המקומית. אורי בנאי נגע בה (באהבה) במנגינה חד פעמית, בריח, בטעם, בצבעים מתוקים, בפרפרים לבנים. המציאות והדמיון, הא בהא תליא. התאהבות היא מקסם א-רציונאלי בו נוטים חלק כל החושים. את התחושה הראשונית שנמשכת
מצאתי את "סיגל" בדיסק השלישי של האוסף המשולש שערך אילן בן-שחר מאוצר השירים שהשאיר אחריו אריס סאן, במלאת 10 שנים למותו מהתקף לב (1992). הדיסק הזה (השלישי) הוקדש במיוחד לשירים העבריים ששר סאן, הזמר היווני הכי ישראלי שפעל כאן –
ספק אם טקסט חרמני כזה היה עובר ברדיו בעידן ה – "Me Too". הוא נשמע לגמרי הטרדה מינית. אריק לביא שר אותו בתקופה, שסוג שיח כזה לא נחשב נועז. הוא נטמע בהומור המקומי, בסחבקיות הגברית. האינטונציה של לביא היא של
רונה קינן בהקדמה לגרסת הכיסוי שלה לשיר "סוף העונה", להיטה הגדול של גלי עטרי, שהוקלט ל"עבודה עברית" הדיסק השלישיכותבת: "יש משהו מהנה מאוד בעבודה על גרסת כיסוי. אני נוגעת בשירים שהייתי רוצה לכתוב, ומפצה את עצמי על כך, שלא אני
יש שירים שצריכים להישאר בחלקתם המקורית, שחותם הביצוע הראשוני שלהם הוא שמכניסם לפנתיאון של המוסיקה, יהיה הז'אנר אשר יהיה. "עיר של קיץ" של ברי סחרוף הוא מהסוג האולטימטיבי הזה. גרסתו – סופית בהחלט. אין צורך בקאברים, אלא אם כן ישכנעו
"כל שנה בסתיו גיורא" הוא שיר מצמרר, שנעמי שמר כתבה על סגן גיורא שהם ז"ל, שנמנה עם הכוח שחצה את התעלה לעברה המערבי, והגיע עם הכוחות הפורצים עד למבואות פאיד. שם, ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) נפגע ונהרג. השיר הוא
קארין אופיר חוזרת ל"השוטר אזולאי", הסרט בו השתתף אביה, שייקה אופיר. אצלי השיר הזה נמצא על פסקול נוסטלגי, מוטבע בחותמו אושיק לוי. קשה להפריד בין שניהם. סרטו של אפרים קישון משנת 1971 התמקד בשוטר פשוט, תם לב ושלומיאל, שלא הסתגל
פעם אהבנו לשאול – מה התפקיד ששלמה ארצי נתן לברושים בשיר הזה – "תרקוד היא אמרה לי תרקוד/ הברושים לא ידעו אם לצחוק או לבכות". ובהמשך חוזרים הברושים בציון שעה מדויקת: "עד היום בסביבות חמש ולשלושים/ צל נופל מצמרות הברושים/
