שירים ישראלים – הגדולים ביותר

"רדיו רמאללה" היה כינוי ישראלי לתדר ירדני מופלא שבני דור השישים האזינו אליו בתשוקה, מכיוון שהוא שידר מוסיקת פופ שלא הגיעה אז לארץ. שמה הרשמי של התחנה היה "תחנת השידור של ירושלים הערבית". התחנה הייתה אי של שפיות לפני מלחמת

יום אחד זה יקרה-יבוא כאילו היה שם תמיד. היא מבטיחה לו. המנגינה של עידן מעדנת אותה. העיבוד של עברי נושא אותה על כפיים. שיר של אמונה ותקווה. ובקטע הזה היא עכשיו חזק. ריטה מנסה לאפק את הדרמה. להתכנס. האם ריטה שינתה את עורה? האם הסתגננה?   זו אותה

חוה אלברשטיין שרה את השיר ב"ארבע אחרי הצהריים" בפסטיבל ראשון 2014, בערב שהוקדש לאסופת שירים על בסיס התוכנית בגלי צה"ל. היא החזירה לאחד השירים היפים שהולחנו כאן. הדוברת בשיר פונה אל ארץ הנמצאת במצב של אבל, חורבן ואובדן עצמאות: "מכורה שלי,

את הקליק שמעתי לראשונה בקולנוע פריז בחצות. אחר-כך. בתיאטרון המדרגות בתל-אביב. שנות השמונים המוקדמות. אז זה נשמע כמעט סקנדל – להקת פאנק (Punk) ניו-וייב (New Wave)  מתוצרת מקומית. הם הגדירו עצמם "גל חדש ישראלי". ניגנו רע. אבל כנראה זה היה חלק

ב-7 בספטמבר 1977, והיא בת 36, נפלה המשוררת תרצה אתר, בתם של המשורר נתן אלתרמן והשחקנית רחל מרכוס מחלון ביתה שבקומה השישית אל מותה. תרצה אתר איננה, אבל לא הכל נגמר. שיריה חיים. גלי צה"ל והמון הפקות הפיקו לפני כ-7

האם גידי גוב ירד לעומקן של המילים? האם מאיר אריאל הבהיר-פרשן לו את שירו בטרם ביצוע? קראתי פעמיים ושלוש. לא פשוט. מעניין מה מבינים מי ששרים את השיר בהופעות. בהופעתו האחרונה במועדון הבארבי (שנת 1999), שר מאיר אריאל את השיר

לאהוב את עצמך לא מול המראה – זה אתגר לכל החיים. אל תחפש רחוק, תישאר קרוב. המקומי לעיתים עדיף על המרוחק. זה יכאב קצת, אבל תסתכל לה בעינים ואל תיסע רחוק, כי ככה זה לאהוב. את השיר כתב ברי סחרוף

צליל גיטרה אקוסטי בתחילת השיר מתחלף בדיסטורשן חשמלית המכניס לשדות המטאל. זוהי ההשראה של היוצר  ממרחבי הזמן והמקום של אזורי חלון בת ים בהם עברו עליו נעוריו. "כמה יוסי" שיצא באלבומו השני של ברי סחרוף, "סימנים של חולשה" בשנת 1993,

שמעתי בשבועים האחרונים פעמיים את השיר הזה – בערב של אלון אולארצ'יק בזאפה ת"א בהשקת האי.פי החדש שלו, בביצוע מלא חדווה של האורח שלו – רמי קלינשטיין ובפסטיבל הפסנתר בדואט עם שלמה גרוניך בערב לרגל 50 שנות הופעה. השיר מתוך

רגעים שאסור להחמיץ בימים אלה אחרי מותו של היצחק היחיד. סינגולדה מזמין את קלפטר לנגן "דמיון חופשי". סטנדרט ישראלי, מושא גרסאות כיסוי. כתיבתו הפשוטה. שזירת המנגינה והקצב. קלפטר שמחפש מציאות אחרת באמצעות הפלגה למחוזות הדמיון הלא מרוסן. הפתיחה הייחודית בגיטרה.

הזמן הכניס את השיר לפנתיאון של  שירי הנצח. שיר על  גורלו של אדם בעולם, שאינו ידוע מראש.  יש כאן צד הגותי, אבל גם אישי – "לא ידעתי איך זה בא לי". המנגינה של שמוליק קראוס העניקה לנרטיב עומק ואמינות. האגדה

עידן רייכל בסוג של חשבון נפש. ניתוח מצב קיים. אולי אף ביקורת עצמית. אלה חיי עד עכשיו. מה הלאה? או: מה הזמן מסמן? להמשיך לחיות את הרגע? לעשות שינוי? – "אולי מקום אחר/ מקום יותר בוער/ להתחיל קצת לקלקל/ ולתקן

מה הן דמעות של מלאכים? איך דן מינסטר ראה בדמיונו "מלאכים בוכים"? האם אתם מתארים מלאכים בוכים? הרי מלאך מורם מאדם, אל אנושי, שליח האל. איך הוא יכול לגלות חולשה כזו כמו להזיל דמעות. לא רק זאת אלא שמינסטר מניח ש"לא קל להיות מלאך

כבר 18 שנה, לא להאמין,  מאז לכתו של עוזי חיטמן, ויש שיר אחד שכתב בתחילת התשעים – טוב לכל עת בחירות. מירי אלוני הוציאה לקראת בחירות נובמבר 22 גרסה משלה. מעניין שחיטמן לא בחר בשם שמאזכר  את  נושא השיר –

נתן זך כתב על נדירות היכולת לקיים קשר עמוק בין גברים לנשים הנעים בכיוונים הפוכים. הדובר בשיר מאמין, שלמרות הפער העמוק עוד ייתכנו ניסים וניתן יהיה לגשר עליו. נשים המונעות את הקשר הן אלו שמגיפות את התריסים. הנשים הנכונות הן

אם החופש בעברה היה שלם, היא חפצה שגם המהפך, פרק ההתאהבות והאהבה – יהיה שלם. אם בעבר דרכה הייתה כביכול ברורה, שייכת כולה לעצמה, עכשיו היא מרגישה שהשינוי המבורך אינו מוביל אל תחחושת השלם. חשה שהיא רק חלק ממנו, רוצה

"סוף עונת התפוזים עם ניצה/ דבש ניגר מריח הדרים/ ניצה מחלון חדרי הציצה/ את חושי הקיצה.. / ופתאום זרועות וצווארים" על הטקסט חתום מאיר אריאל. לחן: שלום חנוך ואריאל זילבר, השניים שהובילו הרכב, שהביא רוקנ'רול טרי, רענן, אנרגתי ולמלהיב לתרבות המקומית.

הוא מנסה לשכנע אותה בכל דרך להישאר. פונה אל ההגיון  – יש גשם בחוץ. מבטיח רומנטיות – "את  צחור צמתך חרש אלטף" , וגם מציג לה מצב של – אם לא בטוב אז.. דיר בלק (""אפילו אם תגידי: זה לא

יושבים בבית הקפה, עוד יום של שמש יפה, ואנחנו כאן ביחד מנסים לתפוס קצת נחת. הקהל יושב במועדון מנסה לתפוס קצת נחת עם מוסיקה מהעבר. במסגרת קדחת הרטרו, מתכנסת שלישיית צליל מכוון מדי פעם להבהיר שחבריה לא יחמיצו את הגל.

צביקה פיק חיבר מוסיקה ענוגה למילות האהבה הקשות של המשורר אלכסנדר פן. נכון:  "לא אני הוא האיש" שכתב בשנת 1928(!) מעולם לא היה זוכה לעדנה כזו אלמלא הלחן והביצוע של פיק. השיר נכלל באלבומו "מוזיקה" משנת 1978, והגיע למקום הראשון

שמואל הנגיד, המשורר וממנהיגי יהודי ספרד המוסלמית (993-1056 ), כתב שיר יין הדוניסטי המטיף לשתיית יין ומתאר את המשתים שהיו נערכים בחורף. המשורר קורא לכולם לבוא ולהצטרף למשתה, לשכוח את העצב וליהנות מהגשמיות. שיר הדוניסטי. המשורר נתן יונתן , אב שכול,

אחד הלחנים היפים ביותר ברפרטואר של צביקה פיק מושר  בדואט עם זהבה בן.  בחלק הראשון, זוהי בן סולו באינטרפרטציה שלוקחת את השיר לכיוון אחר, אישי, מיוחד, מדוכדך אליו נשזר צליל הכינור המסולסל, ואז נכנס פיק ומחזיר אותו לגרסה המוכרת. בגרסת

יש שירים שמבקשים: אנא אל תעשה לי קאבר. תשאיר אותי כפי שאני. אל תשנה דבר. אל תנסה אפילו פרשנות אחרת. "גשם" הוא שיר שמחובר בעבותות למאיר בנאי ז"ל. הוא שייך לסונגרייטר ולסינגר במאת האחוזים. זה שיר של זמר-יוצר שמבטא לעומק

השיר מסתיים בהמלצה להקשיב "לרוח וללב – יש צל חומק שם", משהו טוב שבא לידי ביטוי בהופעה ("להתראות בהופעה") כנקודת אחיזה בחיים. מה רוצים  להגיד הגברים שלמה ארצי ואריק איינשטיין המשוחחים ביניהם? שלא הכל רע. האושר והטוב מגיעים במנות קטנות ובדרכים

הדיסק, שנפתח דווקא בסימנים של כוחנות מטאלית, נשמע בהמשך כמו נעשה תחת השפעה, הזוי, פסיכודלי, סוראליסטי. ברי סחרוף ורע מוכיח הלכו על הפקת סאונד עדכנית ועשירה, אלמנט כמו מזרחי, אפקטים של מכונות סאונד, צליל דאנס תעשייתי, פסקול שמשגר התרחשות, ללא

מהשירים הדרמטיים המצמררים של יובל בנאי. השיר נכתב כתב בעקבות חלום שיובל חלם. בזמן מלחמת לבנון, בנאי היה מפקד בסדיר. גילי ופרנקו, שמוזכרים בשיר, היו חיילים שלו. יובל  כמו גם חלק מחברי משינה היו חיילים בחיל התותחנים. יובל בנאי היה

השיר עוסק במהות חיים, ביצר המולד, החוש הטבעי שמנחה את האדם בדרכו, ללכת במסלול ישר, הליכה תמימה, ללא פחד, לעיתים כמנהיג בראש העדר (כמו עמוד הענן שהלך לפני בני ישראל במדבר). מצד שני היכולת להבין שמגיע רגע שעליך לחדול. מוהר