שירים ישראלים – הגדולים ביותר

שיר חריג ברפרטואר של להקת כוורת. לא נונסנס, לא בידור, לא צחוקים, לא משחקי מילים או רמיזות הומוריסטיות.  "ילד מזדקן", "ילד מתקלקל", "לא רוצה לחיות"? "אבא מתעצבן", "אמא מסכנה" – מילים שמצטרפות לסיפור קשה. כזוהי המנגינה – סולם שמשדר עצב

אחד הלחנים היפים במשבצת הזו שנוהגים לכנותה "שירי משוררים". הבחירה של יידוב הייתה מצוינת. הלחן עושה חסד עם המילים. יופיו – כיופיין של המילים. חד פעמי, נושא עימו את תוגתן.. מכיל את כאבן. לאה גולדברג כתבה שיר על בדידות, שיר

מה הוא רוצה?  יש כאן רשימה ארוכה. לא בטוח שעידן עמדי יחתום על כל חרוז. למשל: הקלות הלא-כל כך נסבלת, שהוא עובר מהאישי לאוניברסאלי – "אני רוצה צבעים/ אדומים מטושטשים/ שלא אבחין שהעולם נכשל". איך אפשר להקיף עולם שלם במבט?  מסתדר? –

מהשירים של יעקב גלעד את יהודה פוליקר הנוגעים בטראומת השואה בעקיפין באלבום "אפר ואבק" שיצא ב-1988.  זהו שיר על פיסת אושר שבכול זאת מתגנב לליבו של העולה החדש בשנת 1950 שהגיע ליפו ומצא חדר וחצי עם חלון המשקיף לים התיכון.

זוכר לצמד הפרברים חסד נעורים בזכות השיר הזה, קלאסיקה ישראלית של יורם טהרלב וסשה ארגוב, שראשיתו במנגינה שהולחנה לסרט "הוא הלך בשדות" (1967). דוד לביא בהפקה חדשה ובדואט עם תמר פילוסוף מחדשים את השיר ומשיבים בו רוח רעננה, מבלי להוציא

אם יש שיר געגועים לילדות הקשורה בטבורה לארץ – זהו השיר הזה, שכתב אהוד מנור על מושבת ילדותו – בנימינה. (יליד 1941, בנם השני של רחל וישראל ויינר) ההיבט של מנור מגיע מצער על תקופה שהייתה ואיננה עוד: "מה קרה

ערן צור ממשיך לשיר את "ערב ב' כסלו" למן הימים שהוא נולד במסגרת כרמלה גרוס וגנר (האלבום "עיוור בלב ים" 1995), ללא ספק פסגת היצירה שלו, חריג במוסיקה הישראלית בזכות הלחן האלמותי של יובל מסנר שסייע לדרמה האישית להפוך לסיפר

שיר אווירה אפרורית. רומנטיות מאופקת. מתקתקות לא גולשת. צ'ילאאוט, פאנקי לייט. שיר של תהיות כמעט מתוך הזיה. הממתקים האלה שעפים עליהם מהשמיים. מתיקות חלומית. אסף אמדורסקי כמעט מלחש את געגועיו לאהובה, תום דרום מוסיפה שכבת קול דקיקה. הסאונד מחניף, מלטף, עבודת קלידים

השיר מתוך האלבום "מסמרים ונוצות" מבטא השלמה עם מציאות, משרה נינוחות כזו שיש בה חום כובש, אנטיתיזה לכל הטירוף ההיסטרי שמתחולל מסביב. מה יש למהר, שר מיכה שטרית, נעבור את החורף ואחר-כך נראה. קבל את הדין, תשלים עם המצב ולא

מוסיקה ים-תיכונית ישראלית מקורית? לא חייבים לחפש בנרות. לא חייבים להגדיר. כולם יודעים שאהוד בנאי הוא אולי היוצר הים-תיכוני האותנטי והאולטימטיבי ברוק המקומי. מהו שיר אהבה נוגע, מחלחל? תקשיבו.  התבלין היווני הזה. שמח שמהול בעצב. הקשיים ("ולפעמים אנחנו כל כך

באופן שבניון שר, גם טקסט קיטש יהפוך שיר נשמה. "ניצחת איתי הכול", רחוק מלהיות קיטש. הטונים של בניון מגיעים ממקומות ששייכים רק לו. השיר קסום במינוריות שבו, בקול הנשמה המסתלסל. גם מצד הטקסט עמיר בניון היה תחת השראה: "את רזי

אפריל 2023. יונתן (הלא הוא יהונתן גפן) חזר לאדמת בית הולדתו ברגבי נהלל, כחמישים שנה אחרי שהוא "חזר הביתה" בשיר האלמותי שהלחין נפתלי אלטר ושמבצעו הראשון, אושיק לוי, שר לזכרו בהפגנת המחאה בקפלן. בשיר שנכלל באלבומו השני של אושיק לוי

עידו מימון וקובי אוז לקחו את הריקוד המזרח-תיכוני-בלקני המסורתי והתניעו את סיפורו של עבד החיים המודרני. אל תקחו ללב ולריאות. ריקעו ברגליכם. לא תהיה בעיה להכניס את השיר לחתונה הקרובה. אחרי הכל – דבקה לא נועדה לפלג אלא לחזק סולידריות

אני יודע שיש מישהו או מי שהם שרוצים לנעוץ משהו בחיבור בועז מעודה-קרן פלס או בניה ברבי-קרן פלס, אז הנה אני מודיע בזאת: זה אינו כותב שורות אלו. קרן פלס יודעת לחבר מילים ומנגינה. יש לה את זה. השיר הוצג

תשאלו: מה שלמה ארצי, יוצר פורה ומצליח, מחפש  אצל יוצרים וזמרים אחרים. האם דואט עם קרן פלס הדליק אותו? האם השיר הזה במיוחד עשה לו את זה? האם הוא מחפש החיבורים האלה שישאירו אותו חי, קיים, נושם, רלוונטי ושורד? עובדה:

האם זה נכון שהשיר המופלא הזה הוא מהפחות מוכרים של גלי עטרי כפי שמישהו אמר לי? מה פתאום. מוכר גם מוכר. חסר שלא. שימו לב לפשטות של מערבולת רגשות שמגיעה מ"תחושת הזמן" של סיום לקראת התחדשות – במוסיקליות סוחפת. המחזוריות

הולך נגד הרוח. המדרכה מתנדנדת. אין מה לעשות. צריך לסמוך בינתיים על הגשם. אורי ליפשיץ אולי הגזים בציור הפורטרט של שלום חנוך לעטיפת התקליט – צייר אותו בקווים מרים עד טירופיים-דכאוניי. מצד שני ב"רק בן אדם", הטירוף מחלחל חזק פנימה,

נתן אלתרמן שימש השראה למלחינים  בשירים רבים, לעיתים לא פשוטים מבחינת תוכנם, אבל קורצים בקצב ובמשקל.  "עוד חוזר הניגון" שנכתב ב-1938 ופותח את מקבץ "כוכבים בחוץ", מהווה מפתח לשירת אלתרמן וגם לסוד הקסם המהלך על מלחינים וזמרים.  ניתן לזהות בו כמה מתכונותיה

דודו טסה חידש את שירה של אהובה עוזרי במסגרת פרויקט "עבודה עברית – מחווה ל-60 שנות יצירה מקורית".  עוזרי כתבה שיר של יאוש, דיכאון וגעגועים שמתחיל בקריאה לעזרת אם: "אמי אמי פתחי הדלת/ כי גופי רועד מקור… על כתפי משא כבד",

יש לנו אהבה. יש לנו אהבה גדולה לשיר הזה. שמעתי 3 פעמים את ערן צור בין 2009 ל-2010  מבצע את השיר. בין השאר – דואט עם גבע אלון. לאחרונה בחולון, סדרת "תן למילים לעשות בך" שהוקדשה למכתבי אהבה. שבוי בקסמו.

יש שירים שהם תעודת הזיהוי של זמר/ זמרת. אי אפשר לומר "היי שקטה" שלא בנשימה אחת עם ריקי גל. האם עובדה זו אינה מפקיעה את השיר מחלקתה האישית? שמעתי גרסה של מאיה בלזיצמן והצ'לו במופע שלה עם בן זוגה, איש

פמלה – ההייתה או חלום הייתה? תגידו פמלה – אמרתם בועז שרעבי. אבל השיר מזוהה בראשיתו עם יפה ירקוני. וסיפור שהיה כך היה. ב"ערב ישראלי" שהתקיים ב-1971 באולימפיה בפריז, שר בועז שרעבי, אז זמר אלמוני, את "פמלה" באנגלית לכוכבת הערב,

"אֶקְנֶה לִי תֻּכִּי וּשְׁמוֹ יִהְיֶה יוֹסִי / עִמּוֹ אֲשׂוֹחֵחַ עֵת אִישׁ לֹא יִשְׁמַע"  מי היה התוכי? של מי? למה כתב עליו המשורר אברהם חלפי שיר? עופר גביש בבלוג שלו "אירועי זמר" מציין, כי התוכי קיים בפואמה של המשורר אביגדור המאירי 

תוריד רגל מדוושת הקצב, תשיר את מה שאתה חש, קח את ה"שביר" של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר לחלקת האדמה שלך. אתם מוזמנים לתרגיל ביצירת גרסת כיסוי (קאבר) של שי פיטובסקי כפי שהוקלטה חי באולפן של קוטנר בגל"צ. פיטקובסקי אכן משדר

זהו שיר ישן/ על אניטה וחואן/ גבהו עשבי הזמן/ והשושן פרח עם החוחים/ הם שייכים עכשיו למלאכים" מעטים הם השירים שהעניקו להם שמות נוספים. "שיר אהבה ישן" הוא אחד כזה. רבים מכירים אותו בשם "אניטה וחואן". במקור כתב אותו המשורר

כשאתה מגדיר את עצמך זמר-יוצר או סינגר סונגרייטר  – מרכיב השירה (קול) לא חייב להיות דומיננטי. הדגש הוא על עומק ואמינות ההבעה. אדם בן אמיתי שר תחושה של  געגועים לאהבה ישנה. חושב עליה, מרגיש שהלב אוהב אותה, מתחרט ש"הייתי עיוור