DVD

הארכיון של הערוץ הראשון כרגיל מנצח, וכשמדובר בלהקות הצבאיות לדורותיהן – טריו הדי.וו.די הזה הוא אולטימטיבי ולא מפני שנעשתה כאן עבודת עריכה מיוחדת. להיפך: העריכה מיושנת, סתמית וחסרת השראה. אבל מה לעשות: החומרים המצולמים, רובם בשחור-לבן – הם עצמם המנצחים,

במודעות היו כותבים: "מרהיב", "גדול מן החיים", Great Concert. לא רחוק מהמציאות. שרית חדד ראתה את זה? מוטב שלא תראה. יאכל לה את הלב. אין דבר כזה, ולא יהיה דבר כזה בארצנו, ואפשר להגיד "קטנטונת". כש – DVD ממופע רוק מרהיב

485 דקות של אירוויזיון (3 דיסקים – חצאי הגמר + הגמר) לא מוגזם?! לאוהבים ולמעריצים – כמה שיותר.  אבל הבעיה אינה באורך אלא באיכות המוצר. אחרי שקיבלנו את האירוויזיון באיכות HD, רף הדרישות באפן טבעי – עלה. מי שהקליט באיכות HD,

U2 על גשרים ומסלולים. מופע של פסגות וריגושים. של הרבה Highlights. של שיאי הרגש. כמה טוב שאנחנו בעידן ה-DVD. סיימתי לצפות במופע מהסוג שרק אחרי שצפית, אתה אומר לעצמך – מה היית מפסיד אלמלא התיעוד. אני מפעיל שלט מהכורסה שמעביר

טו מאץ' פט שופ בויז? ב-2006 ראיתי את Fundamental tour. ביולי 2009 היינו איתם בגני התערוכה, כעבור כחצי שנה, הגיעו הפ.ש.ב ל – 02 ארנה בלונדון, וזהו פחות או יותר הדיסק הזה. לא נראה שיש לי הרבה מה להוסיף על

"יש פה טורקים?" מאתגר שלומי את הקהל.  לצורך החאפלה – כולם בקיסריה טורקים. שלומי שבת יהפוך אותם לטורקים. אין בעיה. משבר עם טורקיה?  תשלחו לטורקים את הדיסק שלומי שבת בקיסריה – ההופעה. ייגמר בטוב. ישוקמו היחסים. מאה חמישים דקות עם

העיניים ממאנות להאמין. 80,000 איש באיצטדין וומבלי, וזה אינו גמר הגביע האנגלי, אלא ארבעה חבר'ה שמגיעים לאצטדיון חמושים ב"הקרקס" תרתי משמע, תצוגה צבעונית של קרקס + פופ בדיסק הראשון ועוד דיסק – הסאשנים של הלהקה באולפני אבי רוד בלונדון, דיסק

עד 1978 היחסים בין יפן לשוודיה לא היו  משהו. ואז נחתה בטוקיו להקת אבבא.  המטרה: צילומים לטלוויזיה היפנית (ספיישל טלוויזיוני) כדי לנסות לכבוש את יפן. אחרי שכבשו את אמריקה, אירופה ואוסטרליה, מה היא יפן בשבילם. ואכן: מה שהאמריקנים לא עשו

בלתי נלאה, סיר פול מקרטני. ניו-יורק על המפה. אנחנו בסיטי פילד. 17-21 ביולי 2009. כשהביטלס הופיעו במקום ב-1965 – קראו למקום Shea Stadium. ערב טוב ניו יורק, מקרטני חוזר לזירה. הערב – חוגגים את פתיחת האצטדיון החדש. בשלושת הערבים יגיעו

לא די ממדונה. רשמו בסוף המשפט סימן שאלה או קריאה. למי שלא די: פנה כורסה וזמן ל-47 קליפים בשני דיסקים. אוסף ראשון בסוגו. אוסף שמלווה את תולדות ה – MTV. כל הישנים מ – Burning Up  ועד Celebration. אלה שאפשר ללחוץ

תביאו את טינה טרנר לארץ. מיד. עכשיו. האישה בת שבעים. פצצת אטום של אנרגיה, מכנסיים שחורים צמודים. מלכת הסול. ברעמת שיער.  ישבן שכל בת שלושים תאחל לעצמה,  יורדת בשיר השביעי בשמלת מיני . בת שבעים בשמלת מיני. אתם קולטים?  נעה כמו

הייתי באייל גולן בהיכל התרבות. ראיתי אותו בקיסריה בדי.ווי.די. חסכתי פקקים. גם שירה בציבור שאיננה בדיוק הפעילות החביבה עלי. בלי פקקים ושירה בציבור – הדי.ווי.די הזה בדולבי עושה את העבודה. רצוי מסך רחב, סט רמקולים טובים, לכו על זה. אין

Disc 1. Semi Final 1 & National Performances Top 1-5 Disc 2. Semi Final 2 & National Performances Top 6-10 & Interview with winner Disc 3. Grand Final. כ -485 דקות צפייה. Dolby 5.1 and Dolby Stereo אני בטוח שיש

אלבום אחד בלבד, וכבר הופעה ל-55,000 איש בפריז?! אין ספק: שיחק אותה מיקה. בגדול. אני אומר את זה בכפל משמעות – כי מיקה הביא לצרפתים  מופע מושקע כפי שהם לא קיבלו הרבה שנים. עיצב ארץ חלומות של קרקס וליצנים (מליצנים

אלטון ג'ון גם בגילו המתקדם נשאר אקסהביציוניסט שבוחר לנגן בפסנתר אדום. לדבריו, לפני השיר החדש Believe, האדום מסמל אהבה, והוא עדיין מאמין באהבה. אנחנו בסיזאר פאלאס בלאס וגאס. שקעו בכורסה. הניחו רגליים על הדום. יש מקום להתרווחות מענגת. אתם הולכים לבלות

תופים: רן שמעוני, בס: עדי הר צבי, גיטרות: עמית יצחק. קלידים: אלון פרימן. פסנתר ועיבודים באחדים מהשירים – יוני רכטר, כלי נשיפה: יאיר סלוצקי, עופר פלד, ספי ציזלינג. אורחים: יוני רכטר, דני ליטני, רע מוכיח. הפקת המופע: כספית, במאי ועורך

מישהו באמאזון כתב: אישית, אני לא סובל את הזמר. הזה. אבל אשתי מתה עליו, ואני אוהב את אשתי, אז קניתי לה את הדיסק. ואני הייתי שואל אותו: לא בדקת את הטעמים המוסיקליים שלה לפני שנשבעת לה אמונים? מצד שני מישהי

ביליתי אחר צהריים שלם של כורסה על הדי.ווי.די הזה, עוד גרסה לסרט שתיעד את ההופעות ההן של אלביס בלאס וגאס 1970. למעשה, גרסה משופרת על חזרתו של המלך לאור הזרקורים שהחלה עוד ב-1968 בהופעה הטלוויזיונית ההיסטורית. 6 ההופעות בוגאס היוו

הרכב: שאנן סטריט, גיא מר, שלומי אלון, דודוש קלמס, יאיא כהן-אהרונוב, "אטרף" משה אסרף. נגנים נוספים: ייאיר סלוצקי, ניר גבע. שירים: לוטוס, קליפורניה, לזוז, מספרים, חליפות (עם ליאורה יצחק), סטטיסטיקה, הכאפה המצלצלת, אף אחד, מה שבא בא, לא פריירים, איזה

למה זה מתחיל כסרט גנגסטרים בסטייל שנות השלושים? אנחנו בתוך סרט שלא ברור מאיפה הוא נחת. פתאום רואים את רוברט פלנט הצעיר וזאטוטיו בטבע הפסטוראלי. וכל הפתיח המוזר הזה שנראה כמו תחילתו של סרט מתח – מוביל לבסוף למכתבים שמקבלים

גם המאושרים שהשיגו כרטיסים וזכו להיות בין השלושה מיליון שראו את סלין דיון ב-Caesars Palace בלאס וגאס –  לא יכולים לפסוח על הדי.ווי.די הכפול הזה. הם צריכים לשריין  5 שעות כורסה כדי לקבל מופע מלא (דיסק 1) פלוס תיעוד צמוד ופולשני של הדיווה מבוקר ההופעה

אלביס קוסטלו עובר מעיבודי רוק אקוסטיים עם "האטרקציות" לעיבודים קלאסיים עם רביעיית ברודסקי (Brodsky Quartet), וזוהי האטרקציה של ה-די.ווי.די הזה, שהוקלט באולפני הבי.בי.סי בלונדון ב-1996. בביוגרפיה שלו כתוב שהוא יציר תקופה הפוסט פאנק, וזה ממש לא מסתדר כששומעים אותו בבלדה

כמה שפבלו חיכה לרגע הזה, להגיד "ערב טוב, קיסריה", מול חמשת אלפים איש מתמוגגים. אז "ערב, טוב, קיסריה!" תודה שבאתם ונתתם לי את הכבוד להגיד "ערב טוב קיסריה". לפניי עמד פה  שלמה ארצי, ובחיים לא הייתי מאמין שאני אגיע למעמד שלמה ארציי

קליף ריצ'ארד כאן בן 63, במסע הופעות שכלל את בריטניה, אירופה, סקנדינביה, אוסטרליה וני-זילנד. ההופעה צולמה בניו-זילנד ב – Napier Mission Winery מול 20,000 איש. ריצ'ארד מבצע שיר המוכר מטינה טרנר, נשאר צעיר לנצח ברוחו, בגופו.  הרחבה