שם השיר – "הוא אינו כבד, הוא אחי", מקורו במוטו של Boys Town, קהילה שהוקמה בשנת 1917 על ידי כומר קתולי, האב אדוארד פלנגן. המקום באומהה, נברסקה, היה אכסניה לנערים במצוקה או חסרי בית שהיו זקוקים לעזרה. בשנת 1941, ראה
מרווין גיי, ענק מוסיקת הסול מבית טמלה מוטאון, שר את שובר הלבבות הזה על גבר ששמע שמועה שנערתו בוגדת בו. זהו אחד הביצועים היותר תחושתיים של גיי בקריירה הקצרה שלו. נורמן ויטפילד, מי שכתב (יחד עם בארט סטרונג) והפיק את
גילוי נאות: כותב שורות אלה שייך לקבוצת מתגעגעים למוזיקה הנהדרת של שנות ה-60. התרפקות נוסטלגית? מוכן להודות גם באשמה הזו. הקשבתי להרבה מוזיקת של שנות ה-60. הזיכרון הסלקטיבי שלי שופע מוסיקה נפלאה מהפופ הקליל של להקות כמו Herman's Hermits ,The
רוי אורביסון כטרגיקן הגדול של הרוק: שלוש דקות מדהימות, של צער על אובדן אהבה. אורביסון נשמע בשיר כאילו סבל הוא סוג של קתרזיס. משירי הרגש המיוחדים של שנות השישים, ולא מעט בזכות הזמר רוי אורביסון, שהצליח כמעט בכל שיר ששר
'אלינור ריגבי' של פול מקרטני הוא פורטרט עגמומי ועצוב מאוד של מי שמבלה את כל חייה לבד, מחכה למישהו שלעולם לא בא, ואשר מתה ללא מספד, "נקברה על ידי כומר שאף אחד לא מקשיב לו". בהפקה מבריקה ומוקפדת של ג'ורג'
"מייק מי אן איילנד" מעורר אצלי חזק את תאי הגעגועים, מחזיר אותי במנהרת הזמן לימים שנורא אהבתי פופ, סתם פופ, והזמר הזה, ג'ו דולן פשוט עשה לי את זה. אז, לפחות אחרי מותו – אני מתחבר מחדש, ומופתע לגלות איש
למרות שהשיר הזה נכתב ב-1941, והופיע במחזמר The Fleet's In בשנה שלאחר מכן, יעברו עוד 20 שנה עד שהוא ירשום הצלחה גדולה. פרנק אייפילד (Frank Ifield) הוציא סינגלים מאז 1958, אבל רק ב-1962 הוא פרץ דרך. ההקלטה שלו של "I
אחד השירים היותר "מכוסים" בתולדות הפופ (מפרנק סינטרה, אלה פיצ'גראלד וסטיווי וונדר ועד בוני אם) והמשודרים ביותר. בובי הב כתב אותו בנובמבר 1963, ביום שנשיא ארה"ב ג'ון פ' קנדי נרצח. אירוע טראומטי נוסף שחבר לכתיבת השיר – הירצחו של אחיו
"מישל יפתי, אלה מילים שמתחרזות", שר פול מקרטני בחצי צרפתית, חצי אנגלית, והשיר הפך לאחד משירי האהבה המרטיטים בתולדות הפופ. מה למקרטני ולצרפתית? ג'ון לנון הזמין את פול מקרטני למסיבות של תלמידי מגמת אמנות בה למד, כשעוד למדו בתיכון. באותה
שנת 1960 הייתה שנה משמעותית במוזיקת הפופ. הרבה מהלהיטים של התקופה יצאו במתכונת של סינגלים על גבי תקליטי 45 סל”ד, שהיו נגישים וזולים יחסית. המוזיקהשיקםה שינויים חברתיים ותרבותיים שהתרחשו בשנות ה-60 המוקדמות, כולל נושאים של אהבה, ריקודים וחיים צעירים. המגמות
פיליפ בפטיסט, שמו המקורי, נולד בלייק צ'ארלס לואיזיאנה ב-1926. ב-1958 הוא עובד שם כנער שליח. מתאהב בנערה, ורדי מיי תומאס שמה, ומנסה להרשימה באמצעות שיר. "הייתה לי גיטרה, והמילים שצצו מיידית היו 'ים האהבה'. היא לא ממש האמינה לי, אבל
המניפולציה (תחנת השלום משדרת מדיסק) נועדה לנוסטלגיקנים שאינם יכולים להיפרד מ"קול השלום" ז"ל. הנוסחה: האזינו לתחנה ההיא אי שם מלב הים, התחנה הפיראטית הראשונה בישראל, שהוקמה ב-1973 ע"י אייבי נתן, זו ששידרה מוסיקה נונסטופ 24 שעות באפ.אם סטריאו עם
ניזכר בביצוע המרגש של אריתה פרנקלין ל"אישה טבעית" מול הנשיא ברק אובמה בערב הוקרה לכותבת השיר קרול קינג ב-2015. לא נשארה אז עין יבשה. גם הנשיא הזיל. קרול קינג כותבת השיר הביעה התלהבותה בתנועות פנים וידיים. לקראת סיום כשאריתה קמה על
"כוכבים זוהרים מעליך/ רוחות הלילה כמו לוחשות "אני אוהב אותך"/ ציפורים שרות בעץ השקמה/ חלום עלי חלום קטן" אנחנו מכירים את הגרסה של מאמה קס אליוט מ"האמהות והאבות" משנת 1968 אבל אנחנו כמעט איננו ממכירים כשישים גרסאות אחרות לשיר הזה
איטליה נמצאת חזק על מפת הנוסטלגיה המקומית. כול שיר נושא מזכרת. פעם, להזכיר לכול המתגעגעים, המושג "אירוויזיון" היה רחוק מאיתנו כמרחק בין הרדיו לטלוויזיה. בשביל העם היושב בציון היה רק פסטיבל אחד – פסטיבל סאן רמו האיטלקי. אנחנו מדברים על
יבוא ויעלה הנציג האנגלי של הרוקנ’רול, שמזוהה יותר עם פופ. כן, קליף, קליף ריצ’ארד שפעם אהבנו אותו יותר מאלביס. כילד תמיד הערצתי את הרומנטיות שלו על פני הקשיחות הבריטונית הרוקנרולית של אלביס. הרכות הנסבלת של "חופשת קיץ" היא משב נוסטלגי
כשאומרים רוקנרול, חושבים על גיטרות ותופים. לא על כינורות וכלי מיתר קלאסיים. She's Leaving Home הוא הכל – פרט לרוקנרול. מהשירים האקוסטיים היפים והמכוסים ביותר של הביטלס, בלדה עצובה מתוך "מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר", שמספרת על מלאני, נערה
"כשאתה עולה על מיטתך/ וכשאתה נועל הדלת / חשוב על אלה/ בחושך ובקור בגלל שאין מספיק אהבה לכולם סימפטיה/ היא מה שאנחנו צריכים ידידי/ סימפטיה היא מה שאנחנו צריכים ידידי בגלל שאין מספיק אהבה לכולם" Rare Bird הייתה אחת הלהקות
בואו נרקוד טוויסט. הטוויסט הוא ריקוד רוקנרול משנות השישים שנרקד בהתפתלויות והסתובבויות מהירות. צ'אבי צ'קר היה נציגו הבולט של הסגנון, תת-ז'אנר של הרוק. השיר שנכתב ע"י Kal Mann קאל מאן ו- Dave Appell – דייב אפל, היה אחד הלהיטים הגדולים
אז מה כול כך מושך בלהיטי הסיקסטיז? למה הם שווים עוד אוסף? לא רק כי הקשישים מתרפקים עליהם. את מה שעושה פופ נאיבי, מתוק ורגשני קשה להסביר באופן רציונאלי. אבל יד על הלב, ויש לי לב ענק לשירים האלה: היה
מבחינתי המאוד אישית – פינת נוסטלגיה מפעימה. עכשיו כשאני קורא את הטקסט של השיר, אני צוחק לעצמי. מה היה אומר המבקר הבוגר על הרגשנות הגואה בשיר הזה בחלוף 56 שנה. המנגינה והקצב שהפכו את שירו של בארי ראיין ללהיט פופ
הייתי מדבר חמש שעות על האוסף. שישה דיסקים ו-130 להיטים יפהפיים בסדרה שערך אילן בן שחר מ-8 סרטי "אסקימו לימון". לא כל השמות יגידו לכם משהו, אבל רוב המנגינות והקולות – ועוד איך. כששומעים הצלילים, נגמרת הטריוויה ואפשר להבין כמה
אלביס פרסלי שר על המסיבה, שסוהר ארגן בכלא עם להקת אסירים מייללים. כול יושבי האגף נקראים לרקוד רוק. Jailhouse Rock מיוחד באחת הפתיחות היותר מסעירות בתולדות הרוק – 6 שניות של שתי גיטרות ותופי סנר. "רוק בבית הסוהר" נכלל בפסקול סרטו של
אחת המלודיות היפות ביותר של "האבנים המתגלגות". השיר נכתב ככל הנראה על גרופית. יש טוענים כי מדובר בלינדה קית', שהייתה חברתו של קית' ריצ'ארדס, איש "האבנים". ריצ'ארדס לא הכחיש אבל לא נקב בשם מסוים. "היא התחפפה לי", סיפר. זה היה
"זה ערב היום/ אני יושב ורואה את הילדים משחקים/ גם פרצופים מחייכים אני רואה/ אבל לא בשבילי/ אני יושב ומתבונן/ כשהדמעות זולגות עושרי אינו יכול לקנות הכל/ אני רוצה לשמוע את הילדים שרים/ כל מה שאני שומע זה את הצליל/
וילי נלסון שר את "ג'ורג'יה במחשבתי" בהלוויה של ריי צ'ארלס ב-2004, 74 שנים אחרי שנולד באלבני ג'ורג'יה כריי צ'ארלס רובינסון, ילד שהתעוור בגיל 7. שיר קטן ומתוק שמזכיר לו אותה. יש הגורסים כי השיר נכתב ב-1930 (ע"י הוגי קרמייקל וסטיוארט
אני זוכר את הערב ב-1967 שבו השתנה עולמנו. המחט שהסתובבה על הפטיפון רעדה מרוב התרגשות. "סרגנ’ט פפר" היה הרגע בו הרוקנ’רול הפך לאמנות. לא היינו צריכים לחכות לאלבום הזה כדי להבין כמה שגה משרד החינוך כשאסר על הביטלס להיכנס לארץ. "סרג’נט
לא הייתי אומר, שכילד שמעתי בובי דארין כמו את אלביס פרסלי, אבל שמעתי לא מעט את הטין איידול הזה, שמזוהה חזק מאוד עם סצינת הסיקסטיז. "ספליש ספלאש" שפותח את האוסף שאני מחזיק כמו גם "כול הדרך הביתה", מראים שבובי דארין
"ללניה" היא אחת הבלדות העממיות היותר יפות-מקוריות שממשיכות להקסים מאז השישים. המקור (לפני "דיפ פרפל") של דונובן שהקליט את השיר ב-1968 לא כדי לכלול אותו באלבום. הוא נכלל באוסף הלהיטים הגדולים של דונובן משנת 1969. דונובן סיפר במהלך ראיון לקידום
מי שגדל על מסיבות סיקסטיז – זה שיר לנצח. לא רק הזיכרון שמר אותו. גם הרגש. למרות השם (Happy Together), זה אינו שיר על זוג אוהבים מאושרים. לפי גרי בונר שכתב את השיר עם אלן גורדון (נפטר ב-2008 בגיל 64)
