מוסיקה שנות השישים, אולדיז

MAGIC MOMENTS – נוסטלגיה קסומה

לא לזלזל בנוסטלגיה. כששומעים שירים ישנים – זה עובד. תלוי בן כמה המתגעגע: מי שהיה בן 17 כשפרי קומו הגיע למקום הראשון בבריטניה עם "מג’יק מומנטס" הוא הים כבן 64. מי שהיה בן 16 כשפטיולה קלארק הגיעה למקום ה-2 עם

הדור שלי, MY GENERATION – מיטב הלהקות הבריטיות של הסיקסטיז

הדור של מי? חיידק הנוסטלגיה תוקף גם את מי שלא חוו סיקסטיז בזמן אמת. בדף הפרומו כתוב שלהיטים כ"דונט לט מי בי מיסאנדרסטוד" של האנימלס, "יו רילי גוט מי " של הקינקס מעוררים געגועים למסיבות שישי כשהיו מכוונים את המחט

סדרת המאסטרס

נדמה שההיסטוריה מתייחסת אליו כאל זמר של להיט אחד. להיילי, סמל הרוק הישן, יש כאן אוסף מלהיב של רוקונרולים עם "הקומטס". כל שלושת הראשונים, "רוק מסביב לשעון", "להתראות בהמשך, תנין" ו"שייק רטל אנד רול" הם בית ספר לרוקנרול. ובהמשך BLUE

The Essential

כשהיינו ילדים, שנות השישים, הארי בלפונטה הסתובב אצלנו בבית הרבה במהירויות 33 ו-45 סיבובים לדקה. מהרדיו של אז נשארו בזיכרון בעיקר  להיטים כ"או דיי" ו"מתילדה". קול חם, חספוס מיוחד – מעודן וסנטימנטאלי, רכות נסבלת, זיכרון נעים, סגנון קרוס-אובר מיינסטרימי קליל

מסיבות סנטימנטליות

טכנולוגיית הרי-מסטרינג מאפשרת לקבל את נט קינג קול מ"תור הזהב" שלו בין השנים 1943 ל-1951. בלתי נשכח? אכן. הקול הקטיפתי, הסווינג המיוחד. הקלות הנסבלת  לשיר כל שורה, תהיה הכי פשטנית בכוונה גדולה. וקול שר בקלות כזו, שזה נשמע כל כך

אוסף – השירים המלטפים שנגעו ב-70

שנות השבעים? נדמה לי שהשישים נמצאות כאן חזק. "באפאלו ספרינגפילד" שפותחים את האוסף עם For What It’s Worth שיר מ-1966 מסמנים את הטון הכללי שהיה אז במוסיקה האמריקינית , שנשלטה ע"י סגנון פולק-רוק. לא רק דילן עמד בראש המחנה. גם

The Very Best Of

מי לא מכיר את "אין דה מידנייט אאואר" , "בשעת חצות",  הלהיט הגדול של וילסון פיקט, מסקציית האנרג’י סקס סול שאחד ממשיכיה הגדולים היה כמובן ג’יימס בראון.  "ארץ של 1000 ריקודים", "מנוע מס. 9" ימחישו את הדמיון. עוד  להיט ענק

"רקדי איתי"

הדריפטרס האורגינאליים היו להקת ריתם נ’ בלוז בסגנון שירת הדו-וופ בראשות קלייד מקפאטר. לא להאמין, אבל לדריפטרס היו 4 זמרים ראשיים שונים בין השנים 1959-64. כשההרכב המקורי התפרק, קם תחתיו הרכב אחר עם בן. אי. קינג. מאוחר יותר גם קינג

Dream Lover

לא הייתי אומר שכילד שמעתי בובי דארין כמו אלביס פרסלי, אבל שמעתי הרבה את הטין איידול הזה שמזוהה חזק מאוד עם סצינת הסיקסטיז.  "ספליש ספלאש" שפותח את האוסף כמו גם ,כול הדרך הביתה" מראים שבובי דארין היה גם רוקנ’רוליסט בסגנון