אלבום חדש

משהו אחר הולך לקרות הלילה, אחרי שהוא התעורר ליד מישהו. אור מסנוור שהודף אותו להיאחז בקיר. "מתוך החשיכה מצאת פתח יציאה".  השיר מונע בלחן ובקצב של  גיא מנטש ובעיבוד והפקה מוסיקלית של גיא ויהל. הוא מסתיים בדימוי של התאבדות נפשית –

מה כל כך בער לארז לב ארי להוציא אלבום המתבסס על צלילי פופ ים תיכוניים ששמע בילדותו בקריות של סוף שנות השבעים? מדובר בסגידה לגיטריסט פופ ים תיכוני שנחת כאן כמו מככב לכת אחר.  לא הנדריקס, לא אריק קלפטון, אלא

הלחנת פסוקים מהמקרא ופיוטים הפכה כמעט טרנד.  סוג של התחברות לשורשים, לקשר האמביוולנטי (לעיתים) עם אלוקים, לפילוסופיה של היהדות. במקום יצירה אישית – מלחינים  את שפת המקורות,  שנשמעת למאזין כמוני ארכאית. הזמרת-יוצרת מורין נהדר, שקשורה בטבורה לתרבות המוסיקלית הפרסית, בחרה אף היא

עטיפה: שולי רנד על חמור. מה זה אומר? משיח? רציני? הומוריסטי? אני עוקב שנים רבות אחרי רנד, זמר יוצר יחיד/ מיוחד במקומותינו, לעיתים ביזארי. לא תמיד שפתו השירית הארכאית מגעת. מצד שני: החוכמה, השנינות כמו גם הבעתו התיאטרלית מקרבות חילוני

שירי נחום היימן כפי שלא נשמעו מעולם. אחרי שהאזנתי, אין לי ספק: ככה יש להאזין להם. סי היימן ואלעד שודלר בסיוע המעבד משה לוי העניקו להם את קווי מתאר חדשים מדוייקים מאוד. החוכמה: לא לרוץ לפני השירים, לתת למילים להישמע,

אל תגידו שלא מנסים להשוות. כשהאחים אריאל, בניו של מאיר אריאל התאחדו לצמד, האחריות על המותג "התפזרה" בין שניים. עכשיו זהו שחר אריאל לבד. המילים מופיעות בתוך ספרון העטיפה בכתב יד צפוף. צליל אקוסטי למהדרין פותח את "כבשה שחורה", זו שרוצים להוציא

אם מחלקים את המוסיקה לשירי קיץ ולשירי חורף, האלבום של עידן רפאל חביב אינו יוצא בעונה הנכונה.  הוא מתחיל במשפט – "השגרה רובצת עלי כמו עופרת" בשיר המתאר את קולות  הנושמים במרתפים. הם רוצים לאהוב, אבל לומדים להרפות. השיר רווי דימויים על

דורין דנאי שרה שרה עדין, מהורהר, מלנכולי לייט אבל היא יכולה גם אחרת. מה שמסתמן אצל  דנאי  הוא חיבור אותנטי בין היוצרת והזמרת. נועדו זו לזו. שישה שירים, כלומר EP, שנפתח איטי, מצב עדין, אווירה עשנה. שיר על הפער בין "המראה

האלבום נקרא בפשטות "גרייניק". ניסיון להכיל את אבי גרייניק במעין מסע אל עצמו – מילדות ועד בגרות. בדרך עוברים חוויות מגוונות של ילד-נער-בוגר מפרספקטיווה עכשווית –  המורה שהוציאה לו רוח מהמפרשים, אמא של חבר שחירמנה אותו. יחסים שבינו ובינה. הסיפורים אגב, מוכרים לכל

"לא לבד" הפותח ו"מה את רוצה ממני" שלאחריו – כמעט באותו סולם. המנעד של בן ארי בשירים האלה – קורלציה בין מיתרי הלב למיתרי הקול. מתברר שהחיים זה לא רק תותים.  אם דרך אומנותית היא רצף שירים בעל סגנון קוהרנטי, שני

"אני שר בלי סיבה", מסיים מאור כהן את האלבום בקצב ואלס, ומפרט את כל הסיבות שבגללן הוא אינו שר. למה בכל זאת שר? – "כי ככה זה יצא". שניקח את מאור כהן ברצינות? זהו, שלא תמיד לוקחים את מאור כהן

אוהד חיטמן כותב את המחזמר של חייו, נוגע במהות הקשר בין יצר ויצירה. באלבום הזה הוא מצרף חלקי סיפור אישי ותוכן רגשי, ומה שחסר למחזמר – זו העלילה. אחרי "בילי שוורץ" הנפלא ברור, שהסיפור המוסיקלי הוא חלק בלתי נפרד מהוויתו כיוצר. האלבום

משינה חדש הוא ציפיה לאלבום של להקת-על מקומית, כלומר – רף גבוה. שלומי ברכה ויובל בנאי הם צמד יוצרים, שאינם שולפים מן השרוול. כשהם מחדשים – יש להם בדרך כלל מה להציע. לכן – הציפיה. האלבום רובו – במצברוח מלנכולי,

אחרי אריס סאן, שלומי סרנגה היה הזמר הישראלי הכי יווני שפעל במקומותינו, תואם ענק הזמר היווני, סטליוס קזנג'ידיס, עם הניחוח הקולי העמוק הטיפה מלנכולי. מצד שני, סרנגה לא ויתר על זהותו הישראלית. לא פעם מצאנו אותו מקליט שירים מהשירון הקלאסי

רונית שחר שרה ב"אחרי שאת תבכי ים": "ועכשיו כשמתהפך לך העולם/ ואת רוצה להחזיק חזק/ את כל מה שקיים/ אולי תתני לזה לקרוס/ כי לפעמים בשביל לבנות/ צריך קודם להרוס את הישן".  רונית אינה הורסת את הישן. הוא מדי טוב כדי

האוברטורה – כלי מיתר, עיבוד בנוסח קלאסי, מקדימה את המילים "מה משתק אותי/ מי מסתכל בי ממרומי השנים שצברתי?". מונולוג רגשני, זרם שאלות (מי אני, איפה אני?) על עבר ועתיד, תחושת עצב אישית מאוד, מתורגמת לשירה דרמטית. "מנגינה מפוחדת", הפותח