מוסיקה ישראלית

משבר ביחסים בינו ובינה הוא בסיס נדוש למלודרמה. משה כורסיה דואב את הפיחות באהבה, נמצא במקום שהנסיעה במכונית, שפעם סימנה את עומק הרגש ביניהם – כבר משדרת את עומק הטראומה. היא נרדמת במכונית, כבר לא צורחת את השירים האהובים עליה.

מה מבקש אמיר בן גל  מבת זוגו באמצעות הזמר בן יחזקאל? האהבה אליה קיימת בגדול, ועדיין משהו בה לא פתור בעיניו: "לפעמים אני לא יודע/ מה את רוצה/ כל יום את טיפה אחרת/ אף פעם לא אומרת מה את באמת

מה הוביל את ריטה לחדש את "תפתח חלון" , שיר שיצא לפני 26 שנה? . קבלו את ריטה גרסת דאנס קלאב 2025,  המטרה :מופע  Let's Dance חדש. .ריטה מתעדכנת ברוח הזמן, מגבירה את הסערה הנושבת במפרשי השיר הזה בעיבוד אלקטרוני התואם

25 שנה אחרי מותו של מאיר אריאל, משורר ופזמונאי בעל חותם עמוק על המוסיקה הישראלית, עדיין מחפשים שירים שלו, שלא נכנסו לאלבום. המוסיקאי והמפיק פטריק סבג מצא את "רפסודה" בקולו המוקלט, והפיק אותו בצורת אי.פי שמכיל מיני קטעים משלימים. השיר

על מה מקוננת מיה סולימן בפני האל בקולה המלנכולי המתחנן לעזרה? לא ברור. אולי תמיכה נפשית. בעיות? בשיר יש "דרך מעוקלת", "לשון הרע", "טעויות", ימים שבכתה על מי שאהבה. שירתה המסולסלת בקצב איטי אכן מספרת את "הלב" או "הנשמה שלה".

כשיונתן רזאל שר שיר הודיה לאל, אין לי בעיה להזדהות איתו – כאיש חילוני. הסיבה אינה רק בלחן הנוגה שניתן לזמרו משמיעה אחת ובקצב הפשוט, אלא הכנות שיוצאת מליבו-קולו. אלה אלמנטים שיכולים לחבר ביני ובין איש דתי, בלי שאעשה צעד

הזמר, האב והאקורדיון והרוח שנושבת ביניהם. אנחנו בהופעה של רן דנקר בקיסריה לפני ראש השנה. אורח: אבא אלי דנקר. השירה והנגינה – יותר מאשר הכל נשאר במשפחה. השיר המקורי יצא לפני 17 שנה באלבום – ‘שווים’ של עילי בוטנר ורן

הטקסט נשמע כמו נכתב ע"י AI. חריזה, מקצב לפי הזמנה. פואטיקה שדופה. תוסיפו רומבה פלמנקו עם קמצוץ ראיי ערבי, עם כמה מילים בערבית-מרוקאית, ויש לכם להיט מיינסטרים מחניף לאוזניים בואכה חדרי הלב. הנה מתכון פשוט לשיר עם על אהבה נכזבת,

אם יש בלוז-סול אולטימטיבי במוסיקה הישראלית המכונה "ים תיכונית" או "מזרחית" – זהו "חומות חימר" שהלחינה מרגלית צנעני למילותיה של רחל שפירא. למעשה מפגש של שתי "אחיות" – כל אחת וחומות החימר שלה. כל אחת – סגורה מאחורי החומות שלה.

סמוך למותו של בני אמדורסקי ממחלת הסרטן, נערכה לכבודו מסיבה טלוויזיונית. נעמי שמר כתבה לו במיוחד לערב הזה – "אני גיטרה הרוח מנגן עלי בחילופי עונות". בחודש נובמבר 1993 שר בני את השיר הזה במסיבת הפרידה ממנו, חודשיים לפני מותו. המנגינה, הטון המשיכו מאז

לשיר "עם הלב" אהבה. אברהם אביב אלוש מגיע בקולו המשווע "עד אליה", מאמין בכל לבבו שהם נועדו. העיבוד לפסנתר מוסיף יופי משמעותי לשירתו. המנגינה מעניקה עומק מוסף למילים הפשוטות. המעבר ל"עד אלייך" אומר כמעט הכל על עוצמת ההתרגשות. לפעמים דווקא

השיר מתאר את המדינה כישות רוחנית על-זמנית, שאינה רק מקום פיזי, אלא מהות נצחית שמלווה את בני עמה.  המדינה מואנשת כישות שמרגישה, חיה ומשדרת תחושות שונות – כמו חברה נאמנה. גלעד חושני פונה אליה בבקשה לשלום פנימי, לאיחוי הקרעים וקבלה

מה רצה בניה ברבי להגיד? בסופו של שיר נשארתי כמעט לוח חלק. נזכרתי בקרן השמש אחרת, זו ה"מאוחרת" של שלום חנוך.  בלדה לירית שנכללה באלבום רוק שביטא את שיאי המעורבות הפוליטית והמחאתית במוסיקה הישראלית. חנוך שר על השקיעה שנמוגה ("אבדו

עדי אלון מבכה מצב מוכר: פרפרי האהבה כבר לא  מגיעים כמו פעם. זהו סימן שהקשר ביניהם עבר לשלב אחר – אולי יציב יותר, אבל אולי גם קצת שגרתי. גם עדי אלון ככל הנראה  מודע לזה שההתלהבות הראשונית דועכת עם הזמן,

"הו, אלוהים תעשה שיבוא", מתחננת האהובה. אבל הוא לא בא, ושושניה שהביאה לו נותרו גם הן עצובות. השיר של עידן רייכל  מחזיר לשנת 2002, עת יצא אלבום הבכורה של "הפרויקט של עידן רייכל" מהשירים המופלאים הראשונים שהלחן לפרויקט, קווי מתאר

קצר, ציני, סרקסטי. זה פורטיס. וכשפורטיס קצר, ציני וסרקסטי, אני מתחבר אליו בקלות.  אינני יודע על מי חשב פורטיס כשכתב "סעי לסיציליה מותק/ מאוחר זה תמיד מחר/ אי ודאות ואשר במקום שאסור מותר" בבית השלישי מופיעות בלונדיניות על אוטוביאנקי. הגשמת

האזנתי לאלבום כמו בצפייה בסדרת דרמה מרתקת בהמשכים. המילים שיכתבו להלן על היצירה החדשה של ערן צור הן התרשמות אחרי שתי האזנות, כשברור הוא שבשלישית וברביעית – החוויה תעצים. עשרה שירים ביניהם קאבר אחד ("שבתות וחגים" של רוטבליט את רביץ)

האם אני מזהה טרנד – ילדים של אמא שרים לה תודה בתוך צונאמי של רגש ודמעות? גם שחר טבוך מתרפק. הוי, מאמא. מי אני בלעדייך. לא אשכח לך – תמיד קיבלת אותו כמו שאני. שיעשה מה שיעשה. מה לא עשתה

בו ארצי מחבר את הגעגועים לעבר לטראומת סוף האהבה. מנגינה מינורית וטון שירה נוגה השזורים בקולות סלסול כמו אתיופיים  (טכניקה שעידן רייכל השתמש בה) משדרים נאמנה את הנרטיב. הנטייה להתגעגע לעבר, במיוחד לרגעים של תמימות וביטחון מעידה על אדם המתמודד

האלבום נפתח בשיר נוגה של מודעות עצמית: איך אתה מסיר את מסכת הנחמדות שלך: "איך אני מוריד תמסיכות של הנחמד הזה,/ שמחייך יפה ואין לו לחץ בחזה,/ לא פוחד להתפורר להישאר/ לבד.."  הראל סקעת שר את המנגינה המלנכולית בטון ובכוונה

ב"הכוכב הבא" איתי פז שר קאבר ל"חום יולי אוגוסט" של שלמה ארצי, ניסה לחבר "ישראליות"  למוסיקת קאנטרי. הפעם – שיר סולו מקורי,  וזה – סוף סוף מצליח לו כיוצר-זמר, ששר את הסיפור האישי שלו, ועדיין נשאר נאמן לקו המוזיקלי שמגדיר

רחוק מהעין, רחוק מהלב, ומה שרואים משם, לא רואים מכאן. קורין אלאל שרה למישהו: "ועכשיו כשנסעת/ בוא תספר מה איתך/ מה פגשת בדרך/ מה גילתה נשמתך/ לא משנה הימלאיה לא משנה גיברלטר/ לא משנה המרחק אם אתה מאושר". השיר יצא

אחרי 19 שירים, אני בבעיה, כזו שאופיינית למבקר מוסיקה שמחפש להכניס יוצרים וזמרים לנישות סגנוניות. מי היא יהודית רביץ? יוצרת וזמרת פופ, רוק, פאנקי, סמבה, או מלחינה לירית ייחודית ובלעדית, כזו שאין צורך לשבור את הראש בניסיון להגדירה. והנה, כבר

נופיה ידידיה שרה ביאוס אישי בטון מלנכולי. תסכול שמופנה כלפי מי שאיתה /לא איתה פיזית ומנטלית. המוסיקה משדרת את הכאב במינור כובש. השיר מתפתח  במהלכים דרמטיים מאופקים  נרטיב שזורם בקצב איטי על מסלול מרכזי. הסאונד האלקטרוני הוא שמייצר שכבה המוסיפה

האמצעים מקדשים את המטרה. בוידוי האהבה הנואש-רומנטי הזה חורז נועם בתן את ה"מדאם" עם "בדם" ו"בן אדם" . חריזה מלאכותית היא סוג של חריזה בשירה שבה החזרה על הצלילים בסופי השורות נעשית באופן לא טבעי או מאולץ. כלומר, המשורר “מכריח”

שלושים ותשע שנה מאז ששלמה  ארצי הוציא את השיר (האלבום "לילה לא שקט" – 1986), ושורות הבית האחרון נשמעות כמו נבואה שהגשימה את עצמה:  "עכשיו על כביש מהיר, במכונית שאת קנית /אני נוהג זהיר מאנשים /מחלומות, מרוח גזענית/ זו לא אותה המדינה /