תעצרו לשלוש דקות. יובל כהן, סקסופוניסט סופרן, מנגן "יצאנו אט" לזכרו של אריק איינשטיין. גם לחוששים מג'אז –אלו שלוש דקות שבשבילן כדאי להגיע לאלבום החדש של כהן, שכולו מוקדש ליצירתו של דוד זהבי (1910-1977). סולו ללא אלתור קבוצתי שמכיל תמצית מזוקקת
הצחוקים שפותחים את Problem אינם מעידים על צרה גדולה. זה שיר נורא שמח מלא לחישות סקסיות, פופ והיפ הופ קופצני. לא מת עליו, אבל מי אני שאתעמת עם 435 אלף הורדות. גם Break Free בשיתוף עם זד נשמע מוכרים בלבד.
אני שומע פולקות, רילים, ג'יגים קלטיים, מארשים ברטוניים ועוד שילובים המגיעים עד צלילים בלקניים, השפעות ים תיכוניות ועוד אלמנטים מהשדה הענק של מוסיקת העם. הצלילים פריכים, קליטים, טעונים אנרגיה, מנוגנים בוירטואוזיות, מלאי חיים. "קטיפה שחורה" היא הרכב קרוס-קלטשר ישראלי, שמגיש
לפרננדו קנוף, המוסיקאי יליד בונוס איירס (1977) הנמצא בישראל מ-1996, יש סנטימנט עז למוסיקה הלטינית לסוגיה. אחרי הכל – התבנית המוסיקלית של ארץ מולדתו. אני מגיע אליו רק עכשיו, באלבום השלישי שלו. תחנה חשובה שראוי לעצור בה. קנוף הוא פריק
עד עכשיו, כשדיברנו על קונטרה-בסיסט יצירתי במוסיקה המקומית-עולמית, אמרנו – אבישי כהן. מעכשיו יש לומר – אדם בן עזרא הבחור, הכובע, הקונטרה בס, הקונטרה-בס-צ'לו. הכישרון. תזיזו את הכלי לקדמת הבמה. האוריינטציה: להתקרב לשמיים. בינתיים, הוא בתחילת-אמצע הדרך. לא מסמן גבולות. יוצא למסע
מפיק בן 22 מצפון קרוליינה יוצא למסע מוסיקלי אלקטרוני בעקבות אהבותיו-השפעותיו. פורטר רובינסון עושה שימוש בכישוריו הטכנולוגיים לתצוגה מרהיבה של פסי קול אישיים. זה אלבום של המילה האחרונה בתחום הדאנס האלקטרוני (EDM). בשילוב אלמנטים של אמביינט, דיסקו, אלקטרו פופ. המבנים
יואל צימרמן? Joel Zimmerman. הוא האיש מאחורי מרקחת צלילי הדאנס האלקטרוניים. די.ג''י בן 29 מטורונטו בעל המותג-שם במה deadmau5. השביעי שלו. אלבום כפול רב גוונים. חוצה את גבול האלקטרו האוז לארצות חדשות. לא רק שוחרת מועדוני דאנס בלייב. עושה שימושי
המסע הקצר של ג'ורג' עזרא, בן 20 בלבד, כבר הוכתר בהצלחה. חלק מהמבקרים התאהבו בסינגר-סונגרייטר-סטורי-טלר הזה מבריסטול. האם אנחנו מזהים מיני טרנד של טרובדורים יוצרים ייחודיים כפסנג'ר, אד שירן, פאולו נוטיני, ג'ייק באג? יכול להיות שהמיני זרם כבר הופך לזרם
יש להם בחוף המערבי אמירה, שאם את לא שותה, אתה לא במשחק. "אבל לך יש את המוסיקה, הלא כן". כך נפתח "החוף המערבי" (West Coast) הסינגל הראשון של לנה דל ריי מהאלבום החדש Ultraviolence. דל ריי, שביצעה את השיר לראשונה בפסטיבל
במונחים גלובליים, אד שירן אינו הפופ סטאר השגרתי, לא סמל סקס. לא מחובר לטורי רכילות בוחשים. מצד שני, הביקוש, למוסיקה של הסינגר-סונגרייטר הבריטי מראה כי אינך חייב להיות פופסטאר שגרתי כדי לזכות באהבת ענק. בחר מסלול פופ-רוק מאוד ידידותי
כשהיא תבוא אליו פתאום, הוא ילך על שביל זהב, תיכנס אליו ללב שהתכווץ עם הזמן. עכשיו הזמן לתפור בגדים לערב חג. עינן פרל שר את השיר בכנות וברכות יפה, הקצב והקולות המלווים הופכים את השיר מעין המנון. הד געגועים עולה
החמישי של הטרובדור-הרומנטיקן שהגיע מבתי הקפה של סאן דייגו שבקליפורניה לאצטדיונים ולאמפיתיאטרונים ולמעמד הגראמי. סימני זיהוי: מלודי חבל"ז, אינטימי להחריד. אקוסטי למהדרין. סנטימנטלי להפליא. הרמוני להמיס לבבות. נושאים, אהבה כמובן. פה ושם גם נגיעות בנושאים אקולוגיים. להגדיר סגנון? Mellow Folk-pop?
סנדק האינדי רוק, לא הולך בתלם, כלומר הולך בתלמו שלו. אחרי 18 שירים (מהדורת הדלוקס), אפשר לבשר כי האלבום הזה יכנס לרשימת אלבומי החובה של מוריסי. נכון שלא מדובר בכל שיר ושיר, אבל יש כאן לפחות שבעה-שמונה, שבשבילם חוזרים לאמירה
אוסטריה איז קולינג. ביטים חוברים למוסיקת צ'יל. מתאים לימי קיץ נטולי טילים, מועדון אירופאי אלגנטי למבלים סולידיים. קבוצת ההפקה Klangkarussell הוקמה ב-2011. תחום התמחות: דאנס מיוזיק ומוסיקה אלקטרונית. אני הייתי מוסיף: אמביינט. דראם נ' באס. פופ האוס. נגיעות אפרו. קרוסאובר.
פס הקול של קיץ 2014? בין ערימות מוסיקת המועדונים, תגלו מחט בוהקת בנצנוץ יהלומים. הבריטים מפנים אלומת אור להרכב הקרוס קלטשר-אלקטרו-האוז-קלאסי הרענן הזה. פופ עם כל דבר. מסיב אטאק חוברים לסול טו סול לבייסמנט ג'אקס. קוקטייל ז'אנרים. מוצא: קיימברידג', במזרח
אחד המבקרים ניסה לשכנע: זו אינה להקת בנים! אחרי ששמעתי את ארבעת האוסטרלים, אין בעיה לקבוע: אחלה "בוי בנד" לתפארת. מה הבעיה: התעשייה מעוניינת. יש קהל לזה. בני עשרה לעולם לא יתעייפו מנערים חמודים ששרים שירי פופ קליטים על "נערות
החיים בקובה מעולם לא היו קלים. המסיקה כמו בברזיל הייתה תמיד מקור שחרור, נחמה והצלה. כמו "בואנה ויסטה סושל קלאב" (*), "קאסה דה לה טרובה" הוא אוסף שחוזר למוסיקה הותיקה של קובה שלפני המהפכה החל משנות העשרים, לסגנונות הראשונים של
מה יום מיומיים? מה הביא את צביה אהרוני להחליט שזה הזמן "לקחת אוויר, לברך על מה שיש, לפקוח עיניים, לקחת נשימה". מה הסיבה "שזה רועד, שזה צורם". מהו ה"זה" הזה? אין תשובות בשיר, אבל אולי כדאי לגלות אותן בתשעת השירים
יש למישהו הסבר מה מעורר געגועים לאייטיז? La Roux חותרת לשם, מספקת מוסיקת אלקטרו פופ במשקל קל, אבל חכם ואפילו מתוחכם. כן הפשוט הזה הוא לפעמים לא כזה פשוט. לא חייבים האזנה שנייה ושלישית כדי להשתכנע. הטקסטים הם מרכיב כמעט
אני זוכר את המילטון לייטהאוזר, Hamilton Leithauser מהופעתו בבארבי ת"א לפני שנתיים (אוגוסט 2012 – ראו ביקורת למטה) עם להקת The Walkmen. הרכב איני ליגת על. כתבתי אז: זמר ששם דגש על כול צליל שנכנס למיקרופון שלו. זה נשמע כאילו
אחרי 20 שנה באור הזרקורים, ממשיך Common (*) להיות במרכז העניינים. תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה. אוטוביוגרפיה – רב מכר. פעילויות הומניטאריות באמצעות Common Ground Foundation. כמובן, ראפ, היפ הופ. אחרי The Dreamer, The Believer, יוצא Nobody's Smiling, אלבומו העשירי. בהפקת No
היא אחת הזמרות היותר עסוקות בתעשיית הלהיטים. אחרי Zero 7, הוציאה חמישה אלבומי סולו, סיה האוסטרלית (Sia Furler בשמה המלא) לא רק זמרת. הא יוצרת נפלאה. כתבה הרבה לאחרים, כמו את Diamonds לריהאנה. היא שיתפה פעולה עם דיוויד גואטה ב
תגיעו לג'ונגל הזה. זה הזמן. זמן קיץ. תזמינו מיקס ניו-יורקי של דאנס-פאנק-פופ שנות השבעים. תקבלו מוסיקה שיכולה לשמש גם רקע, גם להכניס לרחבות אינטימיות. תזיזו גוף. תנגנו עם האצבעות. האזנה קלה. Jungle הם טום "טי" מקפארלנד וג'וש "ג'יי" לויד וטסון. צמד
הבנאדם לא יכול בלעדיה. על הפתיחה רובין ת'יק מקונן: I'll never make it without your love Can't enough of you baby I'll never make it without your love השיר עטוף במלנכוליות דקה, ליווי גיטרה ספרדית משדרג. תחזיקו מעמד 6 דקות. אולי
יש להקות מקומיות שאינן חייבות להצהיר על ישראליותן. אין שום סימן זיהוי שיסגיר. המוסיקה שלהן היא א-גיאוגרפית, א-פוליטית. א-סגנונית. אפילו א-זמנית. אם ילחצו על חבריה לדעת מאין הם, שיגידו שהם מפאן-גיאה, אותה יבשת-על תיאורטית אשר התפרקה לפני כ-200 מיליון שנה
אחרי שראיתי את הדי.וו.די המצורף כבונוס לדיסק, אני מבין שהצ'ליסט הזה מאוהב. אם להגדיר את האהבה שלו במטפורה – יו יו מה, הצ'לן הסיני, הוא דון ז'ואן במוסיקה. אנחנו בקארנגי הול לונדון. שנת 2003. איך חובר מוסיקאי בעל מיומנויות קלאסיות
לפי הפתיחה, Hit Me, ה"לולאות המלוכלכות" נשמעות לחלוטין סטיוויי וונדר מודרני. במיוחד הקול שמזנק לגבהים. הקול הזה שולט גם בקצב המהיר של Sexy Girls, דאנס רוק מלא דרייב. הלהקה השוודית מסטוקהולם עושה ריתם נ'בלוז פלוס פלוס בכישרון גדול. נפשות פועלות:
מה היא עשתה ל – Bye Bye Love, להיט מ-1957 של האחים אברלי? מתחה אותו לכ-8 דקות, כדי לייצר דרמה רווית מתח ותזמור מלודרמטי. בקאבר לא חייבים לסרס לחלוטין את המקור. איפה אנחנו? בפרויקט מושקע של אירית דקל, זמרת-שחקנית, שגייסה
האינטרנט מלא בגרסה שלה ל – Hey של הפקסיז. זה הכל? מה עם האלבום החדש? תיכנסו למשכנה האפלולי של נועה מיי, תעשו סיור במסדרונות מחשבתה. עשיתי. זה אינו סיור קל, אבל מיוחד, לעיתים מרתק. המוסיקה אינה מתיידדת בשמיעה ראשונה. ואגב,
רק אלבום שכולו בלדות עשוי לספק צליל נפלא של סקסופוניסט גדול. בבלדות המיומנות היא קריטית. ג'ושוע רדמן, ענק הטנור והסופרן, בחר למשימה לשלב בין קוורטט לעיבודים תזמורתיים סימפוניים. על נגני הקוורטט נמנים מפיק האלבום, ידידו, הפסנתרן בראד מלדאו, לארי גרנדיר –
