חן אהרוני מנסה חשבון נפש של אדם מתוסכל ובודד ומשרבט קלישאות מכל הבא ליד: כל מה שעבר – לא מצטער עליו, גם ברגעים קשים צריכים ללמוד לקום. לא שזה לא נכון, אבל חוסר מקוריות אינו משחק לטובתך גם כשכוונותיך אמיתיות.
לחיות חיים משעממים איתה? למה התכוון המשורר? לא בטוח שהוא מחפש איתה חיים משמימים, לא מעניינים, חסרי גיוון, סתמיים, אבל הוא מאמין שהוא המשהו האמיתי בשבילה במסגרת החיים. שנקרא את הראש של רועי לבס? הבנאדם מחפש יציבות, מוותר על דייטים,
ממה בורחים לאירופה? דיוויד זיטון שר "אז בואי נשכח את הצרות". תחפשו בשיר מה הן ה"צרות". תשכחו. אין כאלה. כולו שיר שמשרד נסיעות היה מאמץ לקידום מכירות לטיול מאורגן באירופה. הבנאדם רוצה לצאת איתה למסע פינוקים. להרגיש אם אפשר קזנובה.
היא מתגעגעת הביתה. ה״געגוע״ הוא רגש חזק של מצוקה, צער או עצבות שנובע מהריחוק הפיזי מהסביבה המוכרת או ממקום בעל ערך רגשי. למה מתגעגעים? למשפחה? – תהילה פרץ מתגעגעת יותר לתחושות שבלהיות ילדה, לא למערכת היחסים שהיתה לה בבית. היא
שני אנשים שכל אחד מהם הוא ישות נפרדת מתלכדים והופכים לצמד. האם הם מסוגלים להרגיש חופשיים לחיות את חייהם זה לצד זה, תוך שמירה על זהות אישית מצד אחד, ועל קשר מספק וטוב. למארינה מקסימיליאן יש תשובה בשיר הזה. לשמור
תרצה אותו, יתן לה חזרה את שתיקח. הבנאדם משתוקק לחיבוק בלילה. לא יודע איך לבקש. זהו. זה כל השיר. תמצית התשוקה. ברקע: תקליט עם שיר ישן על איש מבודד. ג'נגו, הלא הוא עמיר רוסיאנו, תקן אגדי ברוק המקומי, לא צריך
בוא ניכנס למיטה, ניגע זה לזו, נתגפף, נעשה את זה ככה שכל השכנים יקנאו. אני לא שומע גניחות בשיר. יכול להיות שאריאלה ברוך פספסה כותרת ברשתות, כי הטקסט נראה סתם טקסט-סקס לא מתוחכם. מה כל כך בוער לה שהשכנים יקנאו
מי ששאל מה גרם ללירון לב להתנדב לפרוש מהאקס פקטור עוד לפני הכרעת השופטים, יוכל לקבל תשובה מהשיר הזה. די להקשוב למילים ולמנגינה. הן רחוקות מלהיות מודל אירווויזיוני. לא רק השיר מן הסתם יבהיר, שהסיבה אינה רק בת הזוג ההריונית
למה בדיוק מוכן שי גבסו? לחשיפה? לתקשורת? האם זה קשור להשתתפות ב"זמר במסיכה"? מכל מקום, הוא מבהיר, כי השפה האמיתית היחידה היא שפת הנשמה. שיר חדש במסעות גבסו לחיפוש עצמי בעידן המודרני. עידכון תעודת זהות? "בא לי לי לעוף אבל
מעשה הבריאה מגויס לספר אהבה אולטימטיבית מהי. אוהד חיטמן הלחין ושר מילים של הדוד עוזי חיטמן ז"ל. לא רק הראשים שלהם מדברים אלא גם הלבבות. אוהד שר אהבה ניצחת של חיים שלמים שלפניהם לא היה כלום ואחריהם לא יהיה כלום.
התזמור האוריינטלי על הפתיחה מקדם זעקה מתבכיינת של עדן בן זקן על המאמי שהוא כבר לא המאמי המופרע והמסויט שלה. אחרי כל הבלגנים שלו – חבל"ז. שלא יתקרב אליה. יש כאן שינוי מסויים בנרטיב של המתקרבנת בז'אנר הפופ הים תיכוני
צוחק על הרוסים, מסתלבט עליהם? עומר אדם כיוון לנוביגוד, חג שנחגג במדינות ברית המועצות ויובא לארץ בהצלחה בשנות התשעים. קראתי מאמר שהשיר מעליב את העולים הרוסים. לי זה נשמע דווקא הילולה מחוייכת להרמת כוסית וודקה בערב החג. מחווה קורצת עין
יש משהו אותנטי בתום שבו שר גילי אבישי את השכנוע העצמי במגמה חיובית כדי לשנות דרך חיים או התנהגות. תתעורר, השמש מאירה, יש נתיב מיוחד בשבילך, תחבור אל עצמך, תקשיב ללב. השיר הוא מעין אוטו סוגסטיה של אמירה חיובית שחותר
אצל תקליטני חתונות השיר מככב. מרים חוגגים, שמחת עם ישראל – עניים ועשירים. עושה טוב על הלב. חנן בן ארי ותומר בירן לקחו שיר אהבה פשוט והפכו אותו לסערת רגשות מלהיבה. זוהי המוסיקה ה"חסידית" של ימינו. שיר קליט ומלא נשמה.
נדב ביטון טען טקסט של שלי מזרחי במטען רגשי כבד. השניים המזדהים בשם "אורות" (*) מציגים מונולוג של אישה בוגרת המתעמתת עם הילדה שבה שנשארה בתוך הלב. מי אני, מה אני, מניין באתי ולאן אני הולכת, תמהה כותבת השיר בצר
את המלודרמה הבכיינית בקצב דאנס קובי ממן מוציא לפועל בהתלהבות. כמי שכבר נמצא ברשימת "הדברים הבאים" במוסיקה ה"מזרחית" המקומית, הוא עולה על גל הגברים הבוכים בסערה. הוי לנשים האכזריות ששוללות מהם חופש. לא צחוק. מאחורי הפופ הזה מסתתרת בעיה של
לשכוח אותו מרוב אהבה? יש מצב מוקצן כזה באהבה טוטאלית? האם מדובר בשכחה מדומה – כמו שהמציאה לה על מאהב שאינו קיים רק כדי לגרום לו לקנא ולהשתנות. אין לי על כך תשובה. טקסט נשפט עפ"י מה שהוא – כולל
מה עיכב את השיר הזה שנים כדי שיצא מהמגירה? הוא חיכה לדואט עם נופר סלמאן? לא ברור. זה מסוג השירים שזמרים ממהרים לרוץ איתם כדי לשיר בראש חוצות ולספור צפיות ולייקים. משרבטים געגועים לאהבה ישנה ושואלים כל שאלה אפשרית –
מה שהיא סיפרה לו, מה שהיא הבטיחה. אז, ליד שביל האופניים. אלישע בנאי מתרפק על אהבת ילדות. מבקש אותה את אותה נשיקה כמו פעם בשדרה. היה אז גם לב שבור. נשיקה כזו שלא "נגמרת לעולם". מתגעגעים לאהבה כזו לימים שהיינו
זאת אהבה של ילדים או לא? רוצים לדעת? תקראו בדפים שכותבים ומוחקים. זה אפילו גדול עליה. אז גם אם שומרים הכל בפנים – הפנים אינן משקרות. יכול להיות שהן משקרות כשמדובר בגיל. מיקה משה רק בת 14, אומרת ההודעה לעיתונות.
למי שאין בידיו מידע חוץ שירי, לא יודע מה הכרקוקלי רוצות מחייו ומה הסיפור שלהן. איך מתחברת נסיכת הקלאב לסובארו פשע, מה הסיפור של טבריה ומה עושה כאן המילקשייק. אז כן, בקומוניקט שנשלח – יש פירוט על ימי נסיכת הקלאב
השיר מריח פעלול ישראלי נלוז על המשפט make love not war. ההרכב הקורא לעצמו בשם המרופט טרנטה גרוב מאשין מנסה לחגוג על סיסמה אונברסאלית בעגה מקומית. "עשה אהבה, לא מלחמה" היא סיסמה אנטי-מלחמתית המזוהה בדרך כלל עם תרבות הנגד האמריקאית
"נסיעה מאוחרת בלילה ברכבת התחתית/ בחוץ הרחובות סוערים/ התחנה מלאה בנוודים / מרכז העיר בנוי על חיים עלובים הרגע עברה הרכבת התחתית/ האם תקנה לי כרטיס/ ונקפוץ על הבאה". נקפוץ יחד עם The Urban Tales על הרכבת הבאה. תרגישו לונדון,
עדן חסון מתיימר לייצג את כולם. "חיפשנו רחמים" הוא שר. מילא ההכללה, אבל מה מהות חיפוש הרחמים הקולקטיבי? לשון הרבים "היינו חיילים", "חיפשנו אלוהים" לא ממש מסייע לאמינות הטקסט. יותר אבסורדי: "יש מיליונים שכמונו מתחילים להבין שכולנו רוצים אהבה". רמת
תמהתי: מה לו ולה? מה מחבר בין שיר לוי וירדנה ארזי? אחרי ששמעתי את הדואט – אין לי תשובה. ירדנה שרה בסגנונה, שיר לוי הוא שיר לוי, והם נשמעים כמו שני קווים מקבילים שלא ממש נפגשים, למרות שהטקסט חותר למפגש.
מסכת התלונות שמאיה בוסקילה שרה במרץ דרמטי מופנית כלפי הגבר השקרן שלה. אהבה רק אותו ,בכתה רק עליו. לא שהכל הלך חלק. שמרה על שניהם "בשקט" כש"שמועות דפקו על הדלת". עכשיו הכל בחוץ, מאחור. לא תעזור שום בקשת סליחה. אז
אני מאלה שקורא טקסטים לפני שמאזין ליצירה השלמה. רום שינדלר כתבה שיר שנראה כמו תרגיל טכני בסדנא לכתיבת שירים. שינדלר מביעה געגוע לאהוב אחרי שנה שנפרדו. הרגשות צפים מחדש. היא מבקשת לחדש יחסים לאט ובהדרגה. השיר כתוב פשוט, חסר ברק
יש משהו מאוד אֱנוֹשִׁי, חָנוּן ורָחוּם בקולו של אביתר בנאי כשהוא שר סיטואציות סותרות בשיר על נתק ביחסים בין אב לבן, שבהן מתערבבים רגשות של פחד, שנאה, אהבה, ריחוק, קירבה. הקונפליקטים מתבהרים במוסיקה שמניעה את הנרטיב במנגינה ובקצב עקב בצד
סארטר טען שהאקזיסטנציאליזם הוא הרעיון, כי "הקיום קודם למהות". כלומר, אדם הוא קודם כל קיים, ורק אחר כך בעל משמעות. איה זהבי פייגלין שרה כי גם במצבים קשים, כשהים סוער, והמערבולות מושכות מטה, עדיין היא רוצה לסמוך מצב קיימות מאחה
נסרין קדרי מסלסלת את מסחטת הרגש הזו על "כשהלבד מתגעגע" (האנשה מוזרה) על רעידות מקור "לבד בחדר", לחלום "בלי לישון" (כמה מיותר) על אושר.זו אינה רק מסחטת רגש אלא שימוש במילים או ניסוחים מעוקרים הבאים להסתיר את הבלוף של הסיפור
